פגישת אליהו ועובדיהו

אליהו לא נשאר חייב – הוא מטיח באחאב בחזרה את מילותיו ומאשימו בהכנסת העבודה הזרה לממלכה.
גם בימינו רווח הביטוי "עוכר ישראל", והוא משמש כינוי לאדם המביא אסון על עם ישראל. פעמים רבות הביטוי משמש גם כלי ניגוח פוליטי, כדי להוציא עמדה או אדם מחוץ לשיח המקובל והלגיטימי שלנו כעם.

הוא ממשיל את התנהגותם – חוסר הבחירה שלהם באמונה אחת – לזו של אדם צולע (פִּסֵּחַ) שנשען בכל פעם על רגל אחת ואינו יציב על אף אחת מהן. אליהו יוצא נגד אמונת העם באלוהי ישראל ובבעל במקביל (סִינְקְרֶטִיזְם – שילוב אמונות), ודורש מהם להכריע. תגובת העם – שתיקה. בימינו משמעות הביטוי "פוסח על שתי הסעיפִּים" דומה – היסוס וחוסר הכרעה בין שתי דרכי פעולה.

באמצע המאה ה-3 לספירה התגוררו בה כ-250 יהודים, שהיו אחד מן המיעוטים הרבים שחיו בעיר וסיפקו את צורכי הצבא הרומאי והשיירות.

דורא חרבה בשנת 256 לספירה במלחמה בין הפרתים והרומאים, ומאז לא נבנתה מחדש. ב-1932 התגלו באתר שרידי בית כנסת מפואר שהיה מעוטר בעשרות ציורי קיר (פרסקאות) נרטיביים המתארים סיפורים מן המקרא.

אליהו הנביא הוא אחד הגיבורים המרכזיים המתוארים על קירות בית כנסת זה. חוקרי תולדות האומנות סבורים כי ציורים אלה ממחישים את המקום החשוב של אליהו כמבטא את התקוות המשיחיות של עם ישראל לגאולה מהשעבוד לגויים.
תיאור מעמד הכרמל נחלק לשניים, בבית הכנסת של דורא אירופוס. סצנה אחת נשענת על פְּשָׁט הכתוב והשנייה על הדְרָשׁ. בסצנה הנשענת על הכתוב נראות ארבע דמויות לבושות בבגדים קצרים (המאפיינים משרתים) ממלאות את צו הנביא ויוצקות מים על הקורבן. בסצנה הנשענת על המדרש נראה הנחש שנשלח להכיש את חיאל (מי שהיה אמור להדליק את האש בחשאי).

גֶּשֶׁם נְדָבוֹת – חיים גורי

וְקוֹל הֲמוֹן הַגֶּשֶׁם עַל הַכַּרְמֶל וּזְבוּלוּן בּוֹאֲכָה הֶהָרִים,
עוֹפֶרֶת וְזָהָב.
אָז נַחֲלֵי אַכְזָב הָיוּ לְנַהֲרוֹת אֵיתָן, הוֹלְכִים אֶל יָם הָעֲרָפֶל.
גַּם הַקִּישׁוֹן, מִשְׁכַּן הָאֶבֶן, הַלְּטָאָה וְהַצְּרָעוֹת.

וְקוֹל הֲמוֹן-הַגֶּשֶׁם שֶׁשָּׁטַף אֶת דַּם הַנְּבִיאִים הָהֵם בְּשֶׁבֶר עֲנָנִים.
וְלֹא נִשְׁמַע בַּמֶּרְחָק הָאָפֹר מִסְפֵּד נְשׁוֹתֵיהֶם,
לְצַעַר וּלְבוּשָׁה.
אַךְ זִקְנֵי הָעֵמֶק זוֹכְרִים בְּקֹשִׁי רַב שָׁנָה כָּזֹאת
לְהִלּוּלַת תְּבוּאוֹת הַחֹרֶף וְהַקַּיִץ, לִסְאָה גְּדוּשָׁה.

שִׁבְעָה יָמִים נִמְשַׁך הֲמוֹן-הַגֶּשֶׁם וְשִׁבְעָה לֵילוֹת,
מִלֵּא מַאַגְרֵי תְּהוֹם, גָּרַם לְשִׁטְפוֹנוֹת קָשִׁים בְּצֶבַע הַקָּפֶה.
אַחַר נִרְגַּע לְאַט לְאַט בַּאֲגָמִים וּשְׁלוּלִיּוֹת,
רְאִי עָנָן וְכוֹכְבַיָּה.
בֵּין פֶּסַח לְבֵין שָׁבוּעוֹת הִפְרִיאוּ הַקּוֹצִים,
כְּמוֹ סוּס וְרוֹכְבוֹ עַד לֹא נוֹדַע כִּי בָּאוּ אֶל קִרְבָּם.

רֹב הָאַלְמָנוֹת נִשְּׂאוּ שֵׁנִית, כִּי מַה תַּעֲשֶׂינָה לְבַדָּן.
אַך הַיְּתוֹמִים גָּדְלוּ, הִרְבּוּ לְהִפָּגֵשׁ, לַמּוֹעֵד יָרְדוּ אֶל הַקִּישׁוֹן.
כַּאֲשֶׁר קָרְאוּ בְּאָזְנֵיהֶם בִּשְׁמוֹ שֶׁל אִישׁ-הָאֱלֹהִים
הֵם לֹא חָשְׁבוּ עַל גֶּשֶׁם, רַק עַל דָּם.

הָיוּ עוֹד מִלְחָמוֹת רַבּוֹת וְעוֹד גְּשָׁמִים רַבִּים
וְהָעִנְיָן לֹא הִסְתַּיֵּם בְּכָךְ – – –

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.

על פי המסורת, בפסגה זו התחולל המאבק בין אליהו לבין נביאי הבעל, המאבק אשר בסופו ירדה אש מהשמיים והוכיחה כי ה' הוא האלוהים. בראש הפסגה הוקם בשנת 1867 מנזר על ידי נזירים מהמסדר הכרמליתי. על קירות הכנסייה שבמרכז המקום יש תבליטים ופסוקים מהמקרא המתייחסים לאליהו הנביא, ובחצר ניצב פסל שלו.

בשנת 1994 הוקמה רשות נחל הקישון במטרה לשקם את הנחל ואת יובליו לאחר שזוהמו במהלך השנים.
נחל קישון מופיע גם בשירת דבורה שבספר שופטים, שם מתואר כי הוא סוחף ומכניע את מרכבות סיסרא, האויב הכנעני של בני ישראל.

אחד מבניו של האל "אֵל", ויורשו. משמעות שמו היא: אדון (אדון הכול). הוא אל השמיים, הסערה, הגשם, הרעם והברק.
בַּעַל נחשב לאל הפוריות הכנעני. הפוריות תלויה במִמְטָרִים, ולכן בעל מופיע בתמונות כגיבור מלחמה שיש לו קרניים, בידו כידון המסמל את הברק והוא שט על גבי ענני הגשם. באזור שהגשמים בו מעטים, לא מפתיע שהוענק מקום מרכזי לבעל, אל הגשם. משמו גם נטבע המוּנח המציין את החקלאות המתקיימת ממֵי הגשמים בלבד: "חקלאות בעל".
הפיניקים אימצו אף הם את בעל כאל שלהם. אשתו, אשֵרה, הייתה אלת הפריון של הפיניקים.

גליה דורון, "האל בעל", אתר מקראנט. © כל הזכויות שמורות למטח.

במאבקו מול נביאי הבעל מבקש אליהו מאלוהים להוריד אש מהשמיים. האש יורדת מהשמיים, מלחכת ומכלה הכול. מייד לאחר הכרזת האמונה של העם: "ה' הוּא הָאֱלֹהִים", אליהו מכריז בפני אחאב על "קול המון הגשם". רק עכשיו, אחרי שלוש שנים של המתנה, יוכלו הגשמים להרוות את האדמה.