סגור תצוגת כיתה
הפרק

תמר לוקחת את גורלה בידיה

פסוקים יב-כג

שיעור שני מתוך ארבעה
*לפניכם הצעה לשיעור, מוזמנים לקבל השראה ורעיונות ולערוך את השיעור בהתאם לכיתתכם. לימוד מהנה.

הזמנה ללימוד

לפני השיעור נבקש מכל תלמיד להביא לכיתה חפץ שמאפיין אותו, ששאר תלמידי הכיתה ידעו מיד שהוא שייך לו. נאסוף את כל החפצים בשקית ונוציא אחד אחד. התלמידים יצטרכו לנחש של מי החפץ.

בימינו אפשר לבקש מאדם תעודת זהות וכך יודעים שהוא אכן הוא. היום בשיעור נראה איך בעבר היה אפשר לזהות אדם – לפי החפצים המיוחדים שלו.

שאלה לקראת קריאה: גלו בפסוקים למי יש חפץ מזהה? מה החפץ?

מבט ראשון

ניזכר יחד בסיום השיעור הקודם – יהודה מחליט לא לתת את שלה לתמר, ותמר נשארת אלמנה בבית אביה. אין לה ילדים.

  • איך לדעתכם תמר מרגישה? (היא עצובה, בודדה, כועסת, מקנאה…)
  • מה לדעתכם היא יכולה לעשות? (היא יכולה להמשיך לחכות ששלה יגדל; היא יכולה ללכת לדבר עם יהודה; היא יכולה לפנות למישהו שיעזור לה)

נקרא בקול את פסוקים יב-כג. נבקש מהתלמידים לשים לב במהלך הקריאה לבחירה של תמר:

  • האם היא בוחרת להמשיך לחכות או לעשות משהו כדי לשנות את מצבה? (לא ניכנס בשלב זה לפרטי המעשה שלה)

מבט שני

"וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים" – ביטוי זמן נוסף שמשמעותו שעברו כמה שנים.

  • מה קורה ליהודה בשנים אלו? (אשתו מתה, גם הוא נעשה אלמן)

נפתח "חלון" לשפה המקראית:

  • לאן יהודה הולך? ("תִּמְנָתָה")

נסביר כי בלשון המקרא כשרוצים להגיד שמישהו הלך למקום כלשהו, מוסיפים בסוף שם המקום את האות ה' – תִּמְנָתָה = לתמנה.

נחלק את התלמידים לזוגות ונבקש מהם לחפש שמות של מקומות הכתובים בצורה זו בשני מקורות נוספים:
בראשית פרק לה פסוק יט: "וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה"
בראשית פרק לט פסוק א: "וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה"

  • מהו שם המקום בכל אחד מהפסוקים? (אפרת, מצרים)
  • מהי השמועה שתמר שומעת? (שיהודה מגיע לאזור הקרוב לבית אביה כדי לגזוז את צאנו)
  • מה היא מחליטה לעשות? (להתחפש לאישה אחרת ולחכות לו בדרך)

יהודה אינו מזהה אותה ורוצה להיות אתה, אך תמר מבקשת שייתן לה משהו תחילה.

  • מה יהודה מציע לתת לה? (גדי עיזים)

תמר לא סומכת על יהודה שייתן לה את הגדי (כבר הייתה הבטחה אחת שהבטיח לה ולא קיים…) ומבקשת עירבון. עירבון הוא חפץ אישי שלו, שהוא צריך להשאיר אצלה, וברגע שתקבל את התשלום היא תחזיר לו את העירבון, כמו שכשרוצים לשאול כדור להפסקה מהמורה לספורט, צריך להשאיר אצלה עירבון – את השעון למשל – ומקבלים אותו חזרה ברגע שמחזירים את הכדור.

  • מה תמר לוקחת לו כעירבון? (את חותמו, פתיליו ומקלו)

נקרין תמונה של חותם. ונסביר שבימים ההם לאנשים חשובים היו חותמות, טבעות או גלילים ובהם כיתוב המייצג אותם. את החותם הטביעו בחומר רטוב וכך הייתה הוכחה שהחפץ המוטבע שייך לאדם החשוב.
נסביר כי החותם (חותמת הזיהוי האישית), הפתילים (שהיו קושרים כנראה את החותם) והמקל (בעל גילוף מיוחד הנושא את שמו של בעל המקל), הם למעשה תעודת הזהות של פעם. הם החפצים שבאמצעותם אפשר היה לזהות אדם.
תמר ויהודה חוזרים כל אחד לביתו. יהודה רוצה לשלם לאישה את גדי העיזים שהבטיח לה ולקבל ממנה חזרה את העירבון שלו.

  • האם יהודה יודע שהאישה ההיא הייתה תמר? (לא)

יהודה שולח לה את גדי העיזים באמצעות שליח, אך השליח נתקל בבעיה.

  • מה הבעיה? (הוא לא מוצא אותה כי חזרה לבגדיה הרגילים והלכה לביתה)
  • האם תמר נכנסה להיריון? (כן. היא נכנסה להיריון: "וַתַּהַר לוֹ")

מבט שלישי

נקרא שוב את פסוק יד: "וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה, כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה, וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה."
נשאל את התלמידים:

  • מה המטרה של תמר? (להינשא לשלה האח הצעיר מבני יהודה שאמור לייבם אותה)
  • מה האמצעי שנוקטת תמר? ("וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ" – אלמנוֹת נהגו ללבוש בגדים מיוחדים שהעידו על מצבן המשפחתי. מנהג זה היה חשוב במיוחד לאלמנה הממתינה לייבום כתמר, שאינה יכולה להינשא למי שתרצה. תמר פשטה את בגדי אלמנותה והתכסתה ביריעת אריג שעטפה את הגוף כולו והסתירה את הפנים. היא ישבה בפתח מקום שנקרא עֵינַיִם, וארבה ליהודה שהיה צריך לעבור שם בדרך לתמנה)
  • למה עשתה תמר את המעשה? (היא נהגה כך, לא משום שהיה דופי באישיותה, אלא מתוך ייאוש – "כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה" והבשיל לנישואין בהתאם למנהגי המקום, ובכל זאת לא השיאו אותה לו. היא הבינה שיהודה אינו רוצה שתינשא לבנו, ושהיא עלולה להישאר אלמנה כל ימיה)
  • מה תמר יכלה להפסיד? (יכולים לגלות אותה ולהרוג אותה עוד לפני שתספיק להגיע ליהודה, ברגע שיתגלה ההיריון שלה לא יבינו איך נכנסה להיריון בלי להיות נשואה למישהו, שמה הטוב ייפגע ואולי אף יהרגו אותה. קשה מאוד לגדל ילד לבד כאם חד הורית, ודאי בתקופת המקרא)

לגישתה של תמר המטרה מקדשת את האמצעים – אם המטרה שלי חשובה, מותר לי לעשות דברים אסורים לשם השגתה.

  • האם גישה זו מוצדקת לדעתכם?

אפשר להסתכל על המעשה מכמה נקודות מבט:

  1. המעשה שלילי, היא רימתה את יהודה ואסור לרמות – המטרה אינה מקדשת את האמצעים.
  2. תמר נוקטת יוזמה ונושאת באחריות לחייה, היא לא נותנת למנהגים ולגברים סביבה לפגוע בה, המעשה שעשתה אמיץ וחיובי.
  • לאיזו גישה אתם מסכימים?
  • האם תוכלו להציע נקודת מבט נוספת?
  • מה הייתם עושים במקומה?

מבט לחיים

תמר בוחרת לקום ולפעול כדי לשנות את גורלה. לשם כך היא עושה מעשה שיש בו התחפשות, רמאות והולכת שולל. לדעתה המטרה – להשיג בן ממשפחת בעלה, מקדשת את האמצעים – חוסר צניעות, רמאות ותככנות.
גם בחיים שלנו יש מצבים שבהם עלינו לשאול אם המטרה מקדשת את האמצעים.

נציג אירוע:

  • אני רוצה להשיג תרופה להציל מישהו חולה ובית המרקחת סגור, האם מותר לי לפרוץ לבית המרקחת?

נבקש מהתלמידים לשבת בזוגות ולחשוב מה הם היו עושים ולנמק את תשובתם.
אפשר לבקש מהם לחשוב אם קרה להם מקרה שבו מסתתרת דילמה דומה, ולהציע להם לשתף את הכיתה במקרים כאלה.

לסיכום - מה היה לנו?

תוכן: תמר אחראית לחייה ומחליטה לעשות מעשה. היא מתחפשת ויושבת בדרך שבה עובר יהודה. יהודה בא אליה בלי לדעת שזו היא, והיא נכנסת להיריון. הוא משאיר אצלה עירבון -כמה חפצים מזהים, אך כשהוא רוצה לשלם לה ולקחת חזרה את העירבון הוא אינו מוצא אותה.
מיומנות: הבנת מילים קשות בטקסט בעזרת תמונה (חותם).
מתודות: זיהוי תלמידים בחפצים אישיים, דיון דילמה.

העשרות
ממערך השיעור
מדרשים
ניבים וביטויים
תרבות ואומנות
סיפורו של מקום
ריאליה מקראית
סרטונים
חותם
מוזאון הלובר מתוך ויקיפדיה מהו החותם?
חותם
"וַיֹּאמֶר: 'מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָךְ?' וַתֹּאמֶר: 'חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ.' וַיִּתֶּן לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ" (פסוק יח)

מוזאון הלובר מתוך ויקיפדיה

  • מהו החותם?
שני צעיפים
שְׁתַּיִם הֵם שֶׁנִּתְכַּסּוּ בְּצָעִיף – תָּמָר וְרִבְקָה – וּשְׁתֵּיהֶם יָלְדוּ תְּאוֹמִים. רִבְקָה – "וַתִּקַּח הַצָּעִיף...
שני צעיפים
"וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף". (פסוק יד)

אסכולת רמברנדט, יהודה ותמר, המאה ה-17, מאוסף גלריית רזידנץ, מתוך ויקישיתוף

שְׁתַּיִם הֵם שֶׁנִּתְכַּסּוּ בְּצָעִיף – תָּמָר וְרִבְקָה – וּשְׁתֵּיהֶם יָלְדוּ תְּאוֹמִים. רִבְקָה – "וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס" (בראשית כד, סה), תָּמָר – "וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף". (מדרש רבה בראשית פרשה פה, פסקה ז)
להמשך קריאה

 

  • מָה מְשׁוּתָף לְרִבְקָה וּלְתָמָר עַל פִּי הַמִדְרָשׁ? צַיְינוּ שְׁתֵי נְקוּדוֹת דִמְיוֹן.
רשומון תנ"כי
שְׁבָטִים הָיוּ עוֹסְקִים בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְיַעֲקֹב הָיָה עוֹסֵק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ וִיהוּדָה עוֹסֵק לָקַחַת אִשָּׁה...
רשומון תנ"כי
"וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ". (פסוק ב)

נרטיבים שונים. ALEXEY GRIGOREV/shutterstock.com

שְׁבָטִים הָיוּ עוֹסְקִים בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְיַעֲקֹב הָיָה עוֹסֵק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ וִיהוּדָה עוֹסֵק לָקַחַת אִשָּׁה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא אוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. (בראשית רבה פח)
  • לְפִי הַמִדְרָשׁ, בְּאוֹתָהּ הָעֵת הִתְרַחֲשׁוּ כַּמָה אֵירוּעִים חֲשׁוּבִים בְּקוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל. מִי מֵהָאֵירוּעִים יוֹצֵא דוֹפֶן? וְלָמָה?
צָדְקָה מִמֶּנִּי
יְהוּדָה רוֹאֶה בְּתָמָר אֲשֵׁמָה בְּמוֹת שְׁנֵי בָּנָיו, וְלָכֵן אֶת הַבֵּן הַשְׁלִישִׁי, שֵׁלָה, הִרְחִיק מִמֶנָה. בַּהֶמְשֵׁךְ...
צָדְקָה מִמֶּנִּי
"וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי". (פסוק כו)

סטודנט מרים שלטי נכון ולא נכון. mommayap/shutterstock.com

יְהוּדָה רוֹאֶה בְּתָמָר אֲשֵׁמָה בְּמוֹת שְׁנֵי בָּנָיו, וְלָכֵן אֶת הַבֵּן הַשְׁלִישִׁי, שֵׁלָה, הִרְחִיק מִמֶנָה. בַּהֶמְשֵׁךְ הוּא מַאֲשִׁים אוֹתָהּ שֶׁנִכְנְסָה לְהֵירָיוֹן מִגֶבֶר מִחוּץ לַמִשְׁפָּחָה וּמְבַקֵשׁ לְהַעֲנִישָׁהּ. עִם הַזִיהוּי שֶׁל הַחוֹתֶמֶת, הַפְּתִילִים וְהַמַטֶה מַכִּיר יְהוּדָה בְּטָעוּתוֹ, וּמוֹדֶה כִּי הֶרְיוֹנָהּ שֶׁל תָמָר קָשׁוּר בּוֹ. וּמַכְרִיז בְּפוּמְבֵּי "צָדְקָה מִמֶּנִּי".

  • שְׁנֵי פַּרְשָׁנִים פֵּירְשׁוּ אַחֶרֶת אֶת הַבִּיטוּי: "צָדְקָה מִמֶּנִּי": רָשִׁ"י: צָדְקָה – בִּדְבָרֶיהָ. מִמֶנִי – הִיא מְעוּבֶּרֶת. רַשְׁבָּ"ם: צָדְקָה מִמֶנִי – יוֹתֵר מִמֶנִי. אֵיזוֹ פַּרְשָׁנוּת מְקוּבֶּלֶת עֲלֵיכֶם יוֹתֵר וּמַדוּעַ?
"הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה"
בִּיטוּי בְּשָׂפָה גְבוֹהָה שֶׁמַשְׁמָעוּתוֹ הִיא זוֹ: בְּחַן אֶת הִתְנַהֲגוּתְךָ שֶׁלְךָ לִפְנֵי שֶׁאַתָה שׁוֹפֵט אֶת הִתְנַהֲגוּתָם...
"הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה"
"וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה". (פסוק כה)

איור יד מצביעה. Cvijovic Zarko/shutterstock.com

בִּיטוּי בְּשָׂפָה גְבוֹהָה שֶׁמַשְׁמָעוּתוֹ הִיא זוֹ: בְּחַן אֶת הִתְנַהֲגוּתְךָ שֶׁלְךָ לִפְנֵי שֶׁאַתָה שׁוֹפֵט אֶת הִתְנַהֲגוּתָם שֶׁל אֲחֵרִים כִּי אַתָה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ דָבָר. לְמֵדִים זֹאת מִן הַסִיפּוּר עַל יְהוּדָה, שֶׁצִיוַוה לְהַעֲנִישׁ אֶת תָמָר עַל מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה שׁוּתַף לוֹ, וְהַחוֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים הָיוּ הַהוֹכָחָה לְהִשְׁתַתְפוּתוֹ בַּמַעֲשֶׂה.

מבוסס על אברהם רמי דיין, ניב שפתיים ואמרי שפר, 2004, הוצאת כתר וספר. © כל הזכויות שמורות למחבר.

  • מַדוּעַ לְדַעְתְכֶם תָמָר לֹא הֵעִידָה נֶגֶד יְהוּדָה בִּמְפוֹרָשׁ וְרַק שָׁלְחָה אֵלָיו אֶת הַסִימָנִים?
  • מָה הַסִיכּוּן שֶׁתָמָר הִסְתַכְּנָה בְּכָךְ?
תמר / לידיה קוֹזֵנִיצקי
בַּצִיוּר שֶׁל לִידְיָה קוֹזֵנִיצְקִי, רוֹפְאָה וְצַיֶירֶת יִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִפְטְרָה בִּשְׁנַת 2013, הַמַרְאֶה שֶׁל תָמָר אֵינוֹ בָּרוּר....
תמר / לידיה קוֹזֵנִיצקי
"וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם". (פסוק יד)

Doctor Lidia Kozenitzky, תמר כלת יהודה, מתוך ויקישיתוף

בַּצִיוּר שֶׁל לִידְיָה קוֹזֵנִיצְקִי, רוֹפְאָה וְצַיֶירֶת יִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִפְטְרָה בִּשְׁנַת 2013, הַמַרְאֶה שֶׁל תָמָר אֵינוֹ בָּרוּר. מִצַד אֶחָד הִיא מֵישִׁירָה מַבָּט וְנִרְאֵית כְּאִישָׁה הֶחְלֵטִית שֶׁיוֹדַעַת מָה הֵם רְצוֹנוֹתֶיהָ, וּמִצַד אַחֵר מַבָּטָהּ עָצוּב. מִצַד אֶחָד זְרוֹעָהּ מוּנֶפֶת וּמְשַׁדֶרֶת כּוֹחַ, וְאִילוּ צַמוֹתֶיהָ מַצִיגוֹת אוֹתָהּ כְּאִישָׁה צְעִירָה, מַמָשׁ נַעֲרָה. בְּכַף יָדָהּ הִיא אוֹחֶזֶת מַסֵכָה לְבָנָה, וּבְמַבָּט נוֹסָף מִתְגַלֶה הֶרְיוֹנָהּ.

  • בַּצִיוּר שֶׁל לִידְיָה קוֹזֵנִיצְקִי, תָמָר אוֹחֶזֶת בְּיָדָהּ מַסֵכַת פָּנִים. מַדוּעַ?
  • מָה תָמָר מַסְתִירָה וּמָה הִיא מְגַלָה לְפִי פְּסוּקִים יד ו־יט?
תמר ויהודה – הוראס ורנה
בַּצִיוּר תָמָר וִיהוּדָה נִיצָבִים בַּמֶרְכָּז. יְהוּדָה בִּלְבוּשׁ מְהוּדָר מְדַבֵּר עִם תָמָר, רְעוּלַת פָּנִים וּלְבוּשָׁה בִּלְבוּשׁ...
תמר ויהודה – הוראס ורנה
"וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִי כִּי תָבוֹא אֵלָי". (פסוק טז)

הוראס ורנה, תמר כלת יהודה, 1840, אוסף וולאס, מתוך ויקישיתוף

הוראס ורנה, דיוקן עצמי, 1835, אוסף ארמיטאג', מתוך ויקישיתוף

בַּצִיוּר תָמָר וִיהוּדָה נִיצָבִים בַּמֶרְכָּז. יְהוּדָה בִּלְבוּשׁ מְהוּדָר מְדַבֵּר עִם תָמָר, רְעוּלַת פָּנִים וּלְבוּשָׁה בִּלְבוּשׁ שֶׁמְגַלֶה חֲלָקִים מִגוּפָהּ. בְּעוֹד יְהוּדָה רוֹכֵן קָדִימָה תָמָר נִרְתַעַת לְאָחוֹר. יָדָהּ שֶׁל תָמָר פְּתוּחָה וּמְבַקֶשֶׁת דָבָר.

להמשך קריאה
אֵמִיל זָ'אן הוֹרַאס וֶרְנֶה הָיָה צַיָיר צָרְפָתִי שֶׁפָּעַל בְּאֵירוֹפָּה בַּמֵאָה הַ־19. צַיָירִים אֵירוֹפֵּאִים בְּנֵי תְקוּפָתוֹ תֵיאֲרוּ אֶת הַדְמוּיוֹת בַּתָנָ"ךְ וּבַמִזְרָח הַקָדוּם מִנְקוּדַת מַבָּט מַעֲרָבִית. הֵם רָאוּ אוֹתָן כַּהֲפוּכוֹת לָהֶם בַּתַרְבּוּת וּבַמִנְהָגִים וְהַרְבֵּה יוֹתֵר מְשׁוּחְרָרוֹת.
 
  • הַצַיָיר הַצָרְפָתִי הוֹרַאס וֶרְנֶה דִמְיֵין אֶת הַמְצִיאוּת שֶׁל הַחַיִים בִּתְקוּפַת הַמִקְרָא. כֵּיצַד הוּא חָשַׁב שֶׁנִרְאוּ חַיֵי הַיוֹם יוֹם? בְּאֵיזֶה לְבוּשׁ לְבוּשׁוֹת הַדְמוּיוֹת? כֵּיצַד נִרְאֶה הַנוֹף? שִׂימוּ לֵב לַפְּרָטִים בַּצִיוּר.
  • הִתְבּוֹנְנוּ בַּצִיוּר. כֵּיצַד תָמָר דוֹאֶגֶת שֶׁיְהוּדָה לֹא יְזַהֶה אוֹתָהּ?
עדולם
  עֲדוּלָם הִיא עִיר בִּשְׁפֵלַת יְהוּדָה. מְסוּפָּר בַּפֶּרֶק: "וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ...
עדולם
"וַיַּעַל עַל גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי". (פסוק יב)

גבעות עדולם, צילום: Davidbena, מתוך ויקישיתוף, CC BY 3.0

אזור שפלת יהודה, Yanivreg, מתוך ויקישיתוף, CC BY 3.0

  עֲדוּלָם הִיא עִיר בִּשְׁפֵלַת יְהוּדָה. מְסוּפָּר בַּפֶּרֶק: "וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה" (פסוק א). יְהוּדָה, שֶׁחַי וְהִתְפַּרְנֵס עִם אֶחָיו בָּאֵזוֹר הָרֵי יְהוּדָה, הִתְפַּצֵל מֵהֶם וְיָצָא לְדֶרֶךְ עַצְמָאִית. הוּא יָרַד לְאֵזוֹר הַשְׁפֵלָה, וְשָׁם פָּגַשׁ בְּאָדָם בְּשֵׁם חִירָה שֶׁמוֹצָאוֹ מֵעֲדוּלָם וְהִתְחַבֵּר אֵלָיו.

  • חִזְרוּ וְקִרְאוּ אֶת פָּסוּק יב וְהַצִיעוּ הֶסְבֵּר לְהִצְטָרְפוּת חִירָה הָעֲדוּלָמִי לְמַסָעוֹ שֶׁל יְהוּדָה.
תִמְנָה
תִמְנָה – עִיר בְּנַחֲלַת שֵׁבֶט יְהוּדָה. יְהוּדָה יוֹצֵא עִם חִירָה הָעֲדוּלָמִי תִמְנַתָה, כְּלוֹמַר לְכִיווּן הַיִישׁוּב...
תִמְנָה
"וַיַּעַל עַל גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה. וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ". (פסוקים יב–יג)

כל הזכויות בעולם התנך שייכות לד"ר יהודה עתי

תִמְנָה – עִיר בְּנַחֲלַת שֵׁבֶט יְהוּדָה. יְהוּדָה יוֹצֵא עִם חִירָה הָעֲדוּלָמִי תִמְנַתָה, כְּלוֹמַר לְכִיווּן הַיִישׁוּב תִמְנָה. תוֹסֶפֶת הָאוֹת הֵ"א מַצְבִּיעָה עַל הַכִּיווּן – הֵם הָלְכוּ לְכִיווּן תִמְנָה אוֹ בִּלְשׁוֹן הַמִקְרָא "תִמַנְתָה". בְּתִמְנָה הוּא מִתְכַּוֵון לְבַקֵר אֶת עוֹבְדָיו וּלְהִשְׁתַתֵף בִּגְזִיזַת צֶמֶר הַכְּבָשִׂים – אֵירוּעַ חֲגִיגִי וּמְשַׂמֵחַ שֶׁנֶעֱרַךְ פַּעַם בְּשָׁנָה.

  • שַׁעֲרוּ וְצַיְירוּ בַּמַחְבֶּרֶת: "שְׁנֵי בָּלוֹנֵי מַחְשָׁבָה" – אֶחָד שֶׁל יְהוּדָה בְּצֵאתוֹ לְתִמְנָה, וְהָאַחֵר שֶׁל תָמָר, כַּאֲשֶׁר סוּפַּר לָהּ עַל תוֹכְנִיוֹתָיו שֶׁל יְהוּדָה.
  • לְפִי פָּסוּק יב, עַל בָּסִיס אֵיזוֹ מִילָה מְשַׁעֲרִים הַחוֹקְרִים כִּי תִמְנָה הָיְיתָה צְפוֹנִית לַעֲדוּלָם?
הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה
הַחוֹתָם, הַפְּתִילִים וְהַמַטֶה הַנִזְכָּרִים בְּפָסוּק יח הֵם הַחֲפָצִים הָאִישִׁיִים שֶׁל הָאָדָם אֲשֶׁר הָיוּ תְעוּדַת הַזֶהוּת...
הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה
"וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ". (פסוק יח)

חותם ועליו כתובת, מאה 7-6 לפנה"ס. באדיבות מוזאון ארצות המקרא, ירושלים

הַחוֹתָם, הַפְּתִילִים וְהַמַטֶה הַנִזְכָּרִים בְּפָסוּק יח הֵם הַחֲפָצִים הָאִישִׁיִים שֶׁל הָאָדָם אֲשֶׁר הָיוּ תְעוּדַת הַזֶהוּת שֶׁלוֹ בִּימֵי הַמִקְרָא. הַחוֹתָם הוּא גְלוּפָה (לוּחַ הַדְפָּסָה, שֶׁעָלָיו בּוֹלְטוֹת אוֹתִיוֹת אוֹ צוּרוֹת, הַמְשַׁמֵשׁ לְהַדְפָּסַת תְמוּנוֹת וְאִיוּרִים) הַנוֹשֵׂאת אֶת שֵׁם בְּעָלֶיהָ. הַפְּתִילִים הֵם כְּכָל הַנִרְאֶה הַחוּט הַקוֹשֵׁר אֶת הַחוֹתָם, וְהַמַטֶה הוּא מַקֵל מֵעֵץ, מְעוּטָר בְּגִילוּף יִיחוּדִי לַנוֹשֵׂא אוֹתוֹ וּמֵעִיד עַל מַעֲמָדוֹ.

  • מַדוּעַ בִּיקְשָׁה תָמָר מִיְהוּדָה פְּרִיטִים אֵלֶה כְּעֵירָבוֹן (פִּיקָדוֹן שֶׁמַשְׁאִירִים אֵצֶל אָדָם עַד שֶׁיִיפָּרַע הַחוֹב שֶׁחָבִים לוֹ)?
בגדי אלמנות
בִּתְקוּפַת הַמִקְרָא לְבוּשׁוֹ שֶׁל אָדָם הֵעִיד עַל מַעֲמָדוֹ הַמְיוּחָד וְעַל מַצָבוֹ הַמִשְׁפַּחְתִי. כַּכָּתוּב בַּפֶּרֶק, תָמָר...
בגדי אלמנות
"וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ". (פסוק יט)

טקס אשכבת הגופה על ידי בני המשפחה ומריטת שערות של האבלים, יוון, המאה השישית לפסה"נ . Walters Art Museum.

בִּתְקוּפַת הַמִקְרָא לְבוּשׁוֹ שֶׁל אָדָם הֵעִיד עַל מַעֲמָדוֹ הַמְיוּחָד וְעַל מַצָבוֹ הַמִשְׁפַּחְתִי. כַּכָּתוּב בַּפֶּרֶק, תָמָר לוֹבֶשֶׁת בִּגְדֵי אַלְמָנוּת וְיוֹשֶׁבֶת בְּבֵית אָבִיהָ. בִּיצִיאָתָהּ הָאַמִיצָה לִפְעוּלָה הִיא מְסִירָה אֶת בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ וּבְסִיוּמָהּ הִיא חוֹזֶרֶת לִלְבּוֹשׁ אוֹתָם. הָאַלְמָנָה נָהֲגָה לִלְבּוֹשׁ בְּגָדִים אֵלוּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי אַלְמְנוּתָהּ.

  • לְאוֹרֶךְ הַסִיפּוּר מַחֲלִיפָה תָמָר אֶת בְּגָדֶיהָ. הַאִם לְדַעְתְכֶם הַחְלָפַת הַבְּגָדִים מַשְׁפִּיעָה גַם עַל הִתְנַהֲגוּתָהּ?
מספר הסיפורים
מְסַפֵּר הַסִיפּוּרִים אַבְרָהָם כֹּהֵן מְסַפֵּר אֶת סִיפּוּר יְהוּדָה וְתָמָר (בְּרֵאשִׁית לח), בִּשְׂפַת הַתָנָ"ךְ וּבְהַמְחָזָה.
מספר הסיפורים
"וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא…" (פסוק א)

מְסַפֵּר הַסִיפּוּרִים אַבְרָהָם כֹּהֵן מְסַפֵּר אֶת סִיפּוּר יְהוּדָה וְתָמָר (בְּרֵאשִׁית לח), בִּשְׂפַת הַתָנָ"ךְ וּבְהַמְחָזָה.

בַּחֲרוּ בְּפָסוּק אֶחָד שֶׁתָפַס אֶת תְשׂוּמֶת לִיבְּכֶם, בְּשֶׁל הָאוֹפֶן שֶׁבּוֹ מְסַפֵּר הַסִיפּוּרִים סִיפֵּר אֶת הַפָּסוּק אוֹ בְּשֶׁל הַמִילִים אוֹ הַמֶסֶר שֶׁל הַפָּסוּק, וְהַמְחִישׁוּ אוֹתוֹ בְּצִיוּר.

קרדיט: מטח