סגור תצוגת כיתה
הפרק

בא לקלל ונמצא מברך

פרק כג

שיעור ראשון מתוך ארבעה
*לפניכם הצעה לשיעור, מוזמנים לקבל השראה ורעיונות ולערוך את השיעור בהתאם לכיתתכם. לימוד מהנה.

הזמנה ללימוד

נכתוב על הלוח את המילה 'קללה' ונשאל את התלמידים:

  • מה פירוש המילה קללה?

נסביר שלקלל פירושו להביע משאלה שיקרו דברים רעים למישהו. בימי המקרא ייחסו לקללה כוח משפיע על המציאות ושכיום יש עדיין כאלה שמאמינים בכוחן של המילים. נספר שהיום נתמקד במישהו שרצה לקלל את ישראל ומה קרה לו.

מבט ראשון

פרק כג ארוך ורצוף מילים קשות לכן לא נקרא את כולו אלא נתמקד בהבנת העלילה. נקרין על הלוח את פסוקים א-יב. בקריאה הראשונה המורה יקרא בקול את הפסוקים ויבאר עם התלמידים מילים קשות כגון אלה:

  • "הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ" (פסוק ג) – עמוד ליד הקורבן שהקרבת;
  • "יִקָּרֵה ה' לִקְרָאתִי" (פסוק ג) – אפגוש אותו בדרכי, ה' יתגלה אליי;
  • "אָרָה" (פסוק ז) – קלל;
  • "אֶקֹּב" (פסוק ח) – אקלל;
  • "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל" (פסוק י) – עם ישראל יהיה רב כל כך עד שאי אפשר לספור אותו;
  • "לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ" (פסוק יא) – שכרתי אותך כדי שתקלל את האויבים שלי (עם ישראל).

לשיקול דעת המורה אם להמשיך לקרוא את הפסוקים או לתאר את המשך העלילה באופן כללי. די להבין את המתרחש בפסוקים אלה כיוון שמה שקורה בהם יחזור על עצמו עוד פעמיים בפרקנו בפסוקים יד-כו ובפסוקים כז-ל ובפרק כד בווריאציות שונות – בניסוח אחר ובמקום גאוגרפי אחר: בשדה צופים ובראש הפעור.

מבט שני

נקרין על הלוח בנק אירועים שמתארים את ההתרחשות בפרק והתלמידים יצטרכו להעתיק אותם למחברת בסדר הנכון (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור).

מבט שלישי

נקרין על הלוח את פסוקים יא-יב ואת פסוקים כה-כו:
יא וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם: "מֶה עָשִׂיתָ לִי? לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ". יב וַיַּעַן וַיֹּאמַר: "הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים ה' בְּפִי, אֹתוֹ אֶשְׁמֹר לְדַבֵּר".
כה וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם: "גַּם קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ, גַּם בָּרֵךְ לֹא תְבָרְכֶנּוּ". כו וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק: "הֲלֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה', אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה".

נזמין ללוח שני מתנדבים ונבקש מהם להציג בשפה שלהם את חילופי הדברים. אפשר להתמקד במיוחד בפסוק כו שבו בלעם עונה לבלק: "אבל אמרתי לך…"
נתמקד בפער שבין הכוונה לתוצאה. נכתוב על הלוח את הביטוי 'בא לקלל ונמצא מברך'. נספר לתלמידים שהביטוי עצמו אינו מופיע בסיפורנו, אך הוא נגזר מתוך הפרק ואומרים אותו כאשר מישהו מצליח להפוך דבר שהכוונה בו במקור הייתה רעה לדבר טוב. נסביר שאומנם בפרקנו אלוהים הוא שמשנה את כוונתו של בלעם מרע לטוב, אך אפשר להסתכל על האירוע הזה באופן רחב יותר וללמוד ממנו שגם אם אנחנו מתכוונים לקלל, טוב יהיה אם נעצור רגע ונשאל את עצמנו: מה נרוויח מהקללות האלה? האם אנו יכולים להפוך בתוכנו את הקללה לברכה?

מבט לחיים

כמו בסיפור בלעם שבו הוא מתכנן לקלל ויוצא מברך גם אצלנו פעמים רבות יש פער בין מה שאנחנו חושבים ורוצים לומר לבין מה שאנחנו אומרים בפועל. לעיתים אנחנו רוצים לומר טוב ויוצא רע, ולעיתים להפך. נשאל את התלמידים:

  • למה לדעתכם זה קורה?
  • האם אנו באמת בעלי שליטה מלאה על כל מה שיוצא לנו מהפה?

ננסה להפוך בעצמנו קללה לברכה בכיתה: נבקש מהילדים לחשוב על דברים רעים שילדים אומרים לילדים אחרים, ונערוך רשימה בכיתה. אחר כך נבקש מהתלמידים לנסות להפוך כל קללה לברכה בשינוי נקודת המבט שלנו ובהדגשה של הצלחה במקום כישלון.
לדוגמה:

  • את בכיינית –> את רגישה ויש לך לב גדול.
  • אתה לא יודע לשחק כדורגל –> אתה משחק כדורסל מצוין.

לסיכום - מה היה לנו?

תוכן: עסקנו בריטואל החוזר על עצמו בפרק: בלעם מנסה לקלל ויוצא מברך.
מיומנויות: הבנת רעיונות בטקסט, סידור ארועים על פי רצף כרונולגי
מתודה: כתיבה – הפיכת קללה לברכה בשינוי נקודת המבט שלנו.

העשרות
ממערך השיעור
מדרשים
ניבים וביטויים
תרבות ואומנות
סיפורו של מקום
ריאליה מקראית
סרטונים
דפי עבודה והעשרה לשיעור
דפי עבודה והעשרה לשיעור
מתי כדאי לדבר עם מי שכועס?
באופן די מפתיע, בלעם הפנה את קללותיו וברכותיו אל אלוהים. למעשה, יצא שבלעם – המכשף...
מתי כדאי לדבר עם מי שכועס?
"נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם". (כד, טז)

Ollyy / Shutterstock.com

באופן די מפתיע, בלעם הפנה את קללותיו וברכותיו אל אלוהים.
למעשה, יצא שבלעם – המכשף שנשכר כדי לקלל את ישראל – ברך את ישראל.
הדמות של בלעם נזכרת לחיוב, כמי שבירך את ישראל וידע איך לפנות אל אלוהים.

לקריאת המדרש

ואמר רבי יוחנן משום ר' יוסי:
מנין [מאיפה אנחנו לומדים] שאין מרצין [מטיפים, מסבירים] לו לאדם בשעת כעסו?
דכתיב (שמות לג, יד): "פני ילכו והנחותי לך". [והמדרש מסביר]: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך […]
ו[אבל] אל זועם בכל יום.
וכמה זעמו? רגע
וכמה רגע אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמנים ושמנה בשעה?
וזו היא רגע.
ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה.
חוץ מבלעם הרשע […] יודע דעת עליון… שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס.

(ברכות ז, א)

  • מה העיקרון שמנסה המדרש ללמד?
  • מה הבעיה עם זעמו של האל?
  • מה שונה ומיוחד בבלעם?
עם לבדד ישכון
לצפייה בסרטון השיר "בדד" של זוהר ארגוב בלעם רוצה לקלל, אבל יוצאת לו ברכה. בלעם משבח...
עם לבדד ישכון
"כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב". (כג, ט)

לצפייה בסרטון השיר "בדד" של זוהר ארגוב

בלעם רוצה לקלל, אבל יוצאת לו ברכה. בלעם משבח את יכולתו של עם ישראל להיות ייחודי ולשמור על אופיו, למרות העמים השונים ממנו שסובבים אותו.
"עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" הפך לביטוי בשפה העברית. במילים פשוטות משמעות הביטוי היא שעם ישראל יחיה לבדו, ולא יתחשב בעמים אחרים שסביבו. יש בכך בדידות אך גם אתגר, עצמאות וגם מאבק.

  • כולנו לפעמים נמצאים במצב שבו אנחנו פועלים לבד, ולא מתייחסים למי שסביבנו או מתחשבים בו.
    מתי זה מצב חיובי ומתי זה מצב שלילי?
  • האזינו לשני השירים המבוצעים ע"י יוצרים ישראלים ומתייחסים בצורה שונה למשמעות של להיות לבד. איזה שיר מציג פרשנות אופטימית ואיזה שיר מציג פרשנות יותר קודרת ופסימית.
אפס קצהו
בתנך משמעות המילה "אפס" היא מילת סייג. כמו "אבל" או "אלא". משמעות הפסוק היא זו:...
אפס קצהו
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְכָה נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם". (כג, יג)

Romolo Tavani / shuttersotck.com

בתנך משמעות המילה "אפס" היא מילת סייג. כמו "אבל" או "אלא".
משמעות הפסוק היא זו: אחרי שהניסיונות הקודמים לקלל את עם ישראל לא צלחו, בלק מבקש להעביר את בלעם הקוסם למקום אחר, משום שמהמקום הנוכחי הוא לא רואה את כל ישראל, אלא רק את הקצה שלו, רק חלק ממנו. מהמקום החדש הוא בוודאי יראה את כל העם.

להמשך קריאה

בעברית של היום, המילה "אפס" במשמעות "אבל" השתנתה.
והביטוי "אפס קצהו" משמעו הקצה הקיצוני ביותר. הקצה של הקצה.
גם במשמעות חיובית וגם במשמעות שלילית.
לדוגמה:
היה לך טעים? עוד לא טעמת אפס קצהו של המטעמים שאני יודע להכין.
ההתחלה של הסרט הייתה מפחידה? זה אפס קצהו של הסרט! ההמשך הרבה יותר מפחיד!

  • לאחר שבפעם הקודמת בלעם ראה "רק" את אפס קצהו של העם, בלק ביקש ממנו לעבור מקום.
    מדוע לדעתכם ביקש בלק מבלעם לעבור למקום אחר?
דרך כוכב מיעקב
בספר "התנ"ך וסיפוריו" שראה אור בתחילת המאה ה־19, ציור בשחור לבן של צייר לא ידוע...
דרך כוכב מיעקב
"אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת". (כד, יז)

בלעם, איור . מאוסף Princeton Theological Seminary Library. מתוך Internet Archive Book Images at flickr

בספר "התנ"ך וסיפוריו" שראה אור בתחילת המאה ה־19, ציור בשחור לבן של צייר לא ידוע מתאר את המעמד של בלעם המתכוון לקלל את ישראל. בלעם ניצב במרכז הציור כשהוא עומד מעל המזבח וסביבו מואבים המקיימים פולחן של העלאת חיות על המזבח.

להמשך קריאה

בלעם במרכז התמונה מצביע על כוכב עולה בשמיים המייצג את הכוח העולה של ישראל שעתיד להכניע את אויביו. המלך בלק, שהזמין את בלעם לקלל את ישראל, עומד מאחורי גבו של בלעם ומצפה להתרחשות אשר עתידה להתרחש עקב הקללה.

  • הביטו בציור ותארו את שפת הגוף של המלך בלק ושל הנביא בלעם.
  • מי מבין המתוארים בציור מבחין בכוכב המופיע בשמיים, ומה זה יכול ללמד אותנו על המעמדות השונים של האנשים המתוארים בציור.
החמור הקטן בלעם
השיר "מרים בת ניסים" נכתב בשנת 1947 בעקבות עליית יהודי תימן לארץ. השיר נשמע שיר...
החמור הקטן בלעם
"וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ". (כד, כה)

השיר "מרים בת ניסים" נכתב בשנת 1947 בעקבות עליית יהודי תימן לארץ. השיר נשמע שיר חמוד וכיפי, אבל הוא מתאר מסע קשה ומפרך. בעיר עַדֶן שבתימן היו פרעות ביהודים, ורבים ברחו לארץ ישראל.
השיר מתאר את השמחה הגדולה שבכניסה לארץ, וגם את המאבקים בבריטים ואת ההלם שחשו העולים בכניסה לארץ ישראל, ואת המפגש עם התרבות השונה. השיר הפך ללהיט גדול וגם… הפך את בלעם מנביא ומקלל בתנ"ך לחמור קטן.

למילות השיר

מרים בת ניסים
מילים: נתן אלתרמן

זֶה הָיָה בְּעַדֶן לִפְנֵי יֶרַח,
רוּחַ עַל תֵּימָן בַּלֵּיל בָּכָה.
הִתְפַּלַּלְנוּ אֶת תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ
וְיָצָאנוּ כָּל הַמִּשְׁפָּחָה.

אֶת הַפִּתָּה בַּתַּרְמִיל צָרַרְנוּ
וְשָׁאַבְנוּ מַיִם מִן הַבְּאֵר,
וּבְשׁוּרָה כֻּלָּנוּ הִסְתַּדַּרְנוּ
וּבַדֶּרֶךְ זֶה אֶת זֶה סָפַרְנוּ,
אִם כֻּלָּנוּ יֵשׁ – וּמִי חָסֵר.

יֵשׁ אַבָּא מוֹרִי נִסִּים, יְרַחֵם הַשֵּׁם,
וְיֵשׁ נִסִּימָה הָאֵם, יְרַחֵם הַשֵּׁם,
וְיֵשׁ נְחֶמְיָה,
גְּדַלְיָה,
זְכַרְיָה
וְעַזַּנְיָה –
סַלִּים,
סְעַדְיָה,
מִיכָאֵל,
חָנָן-חֲנַנְיָה.

יָא, יְרֹחַם וְרַחֲמִים,
בָּרוּךְ הַשֵּׁם, תְּאוֹמִים,
וְהַתִּינוֹק שָׁלוֹם
הַצּוֹחֵק בַּחֲלוֹם,
וַאֲנִי אֲחוֹתוֹ מִרְיָם,
וְהַחֲמוֹר הַקָּטָן בִּלְעָם,
וְהַחֲמוֹר הַקָּטָן בִּלְעָם.

כֹּה הָלַכְנוּ בִּפְסִיעָה טוֹפֶפֶת,
וּפִתְאוֹם הַמִּינִיסְטֶר הָאַנְגְּלִי
יָא, רָאָה אוֹתָנוּ בְּמִשְׁקֶפֶת
וְצָעַק הַמִּינִיסְטֶר: אוֹיָה לִי.

וְצִוָּה הַמִּינִיסְטֶר לַקַּוָּסִים:
הֲבִיאוּם לִי הֵנָּה, מֵת אוֹ חַי.
וּבְאַנְגְּלִית עָנוּ לוֹ הַקַּוָּסִים –
טוֹב, חַבּוּבּ – עָנוּ לוֹ הַקַּוָּסִים,
וְרָקְדוּ וְשָׁרוּ עַד בְּלִי דַּי:

נִתְפֹּס אֶת מוֹרִי נִסִּים, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם,
וְאֶת נִסִּימָה הָאֵם, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם,
וְאֶת נְחֶמְיָה,
גְּדַלְיָה,
זְכַרְיָה
וְעַזַּנְיָה –
סַלִּים,
סְעַדְיָה,
מִיכָאֵל,
חָנָן-חֲנַנְיָה.

יַא, יְרֹחַם וְרַחֲמִים,
בָּרוּךְ הַשֵּׁם, תְּאוֹמִים,
וְהַתִּינוֹק שָׁלוֹם
הַצּוֹחֵק בַּחֲלוֹם,
וְאֶת זוֹ אֲחוֹתוֹ מִרְיָם,
וְהַחֲמוֹר הַקָּטָן בִּלְעָם,
וְהַחֲמוֹר הַקָּטָן בִּלְעָם.

אֲבָל אָנוּ אַרְצָה בְּלֵיל פַּחַד
בָּאנוּ וַנִּשַּׁק אֶת עֲפָרָהּ.
וְעַכְשָׁו בָּעִיר כֻּלָּנוּ יַחַד
מְטַיְּלִים אֲנַחְנוּ בְּשׁוּרָה.

וְהָעִיר דּוֹהֶרֶת מְשַׁקְשֶׁקֶת
וְצוֹעֵק הַכֹּל: עִבְרוּ נָא חִישׁ!
אַךְ שׁוֹטֵר מֵרִים יָדוֹ בְּשֶׁקֶט
וְהַתְּנוּעָה לַחֲצִי שָׁעָה נִפְסֶקֶת –
כִּי עוֹבְרִים אֲנַחְנוּ אֶת הַכְּבִישׁ…

עוֹבֵר לוֹ מוֹרִי נִסִּים, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם,
אַחֲרָיו נִסִּימָה הָאֵם, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם,
עוֹבְרִים נְחֶמְיָה,
גְּדַלְיָה,
זְכַרְיָה
וְעַזַּנְיָה –
סַלִּים,
סְעַדְיָה,
מִיכָאֵל,
חָנָן-חֲנַנְיָה.

יַא, יְרֹחַם וְרַחֲמִים,
בָּרוּךְ הַשֵּׁם, תְּאוֹמִים,
וְהַתִּינוֹק שָׁלוֹם
הַצּוֹחֵק בַּחֲלוֹם,
וַאֲנִי אֲחוֹתוֹ מִרְיָם,
וְהַחֲמוֹר הַקָּטָן בִּלְעָם,
וְהַחֲמוֹר הַקָּטָן בִּלְעָם.

כַּאֲשֶׁר הַשַּׁעַר יִפָּתֵחַ
וְעַל עִיר צִיּוֹן יוֹפִיעַ אוֹר,
קָהוָוה הֵם יִשְׁתּוּ בְּלֵיל יָרֵחַ,
כָּל הַמַּנְהִיגִים בְּהַר-הַמּוֹר.

זֶה אֶל זֶה יֹאמְרוּ הֵם: אֵיךְ נִצַּחְנוּ?
מִי נִצֵּחַ אֶת שׂוֹנְאֵי צִיּוֹן?
וּפִתְאוֹם יִרְאוּ הֵם אֶת אֲנַחְנוּ
וְאֶת כָּל הַדֶּרֶךְ שֶׁהָלַכְנוּ
וּבְחִיּוּךְ יֹאמְרוּ הֵם: זֶה נָכוֹן…

נִצַּח מוֹרִי נִסִּים, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם,
וְגַם נִסִּימָה הָאֵם, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם,
נִצְּחוּ נְחֶמְיָה,
גְּדַלְיָה,
זְכַרְיָה
וְעַזַּנְיָה –
סַלִּים,
סְעַדְיָה,
מִיכָאֵל,
חָנָן-חֲנַנְיָה.

יַא, יְרֹחַם וְרַחֲמִים,
בָּרוּךְ הַשֵּׁם, תְּאוֹמִים,
וְהַתִּינוֹק שָׁלוֹם
הַצּוֹחֵק בַּחֲלוֹם,
וַאֲנִי אֲחוֹתוֹ מִרְיָם,
וְהַחֲמוֹר הַקָּטָן בִּלְעָם,
וְהַחֲמוֹר הַקָּטָן בִּלְעָם.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.

  • האזינו לשיר. מצאו את המקומות שבהם מתוארת השמחה, המאבקים, וההלם התרבותי.
  • שימו לב למיקום של החמור הקטן בלעם ברשימה… מדוע לדעתכם בלעם הוא "חמור" ו"קטן"?

קרדיט: שיר עד – מרים בת ניסים – מילים: נתן אלתרמן | לחן: משה וילנסקי | ביצוע: אסנת פז – Osnat Paz

ראש הפעור
  "בעל פעור" היה אל מקומי מסוג "בעל", אשר עבדו אותו בארץ מואב במקום בשם...
ראש הפעור
"וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן". (כג, כח)

מפת הנדודים במדבר והארץ המובטחת, 1641. אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית

 

"בעל פעור" היה אל מקומי מסוג "בעל", אשר עבדו אותו בארץ מואב במקום בשם ראש פעור או בעל פעור. כפי שנקרא בהמשך, בני ישראל הלכו אחרי הבעל ועבדו אותו.
"ראש פעור" הוא כפי הנראה כינוי לראש ההר הגבוה בערבות מואב, לא רחוק מהעיר המקראית חשבון, ממנו נשקף כל עמק הירדן. בעת העתיקה היה מקובל לקיים את הפולחן לאלים על ראשי ההרים כך הרגישו, כנראה, הכי "קרוב" לאלים.

  • מדוע לדעתכם העביר המלך בלק את בלעם המכשף דווקא לראש פעור? נסו לחשוב גם על סיבות טכניות וגם על סיבות הקשורות באמונה.
קללת האויבים
בסוף דבריו מקלל בלעם את אויביהם של ישראל (במקום לברך אותם) – את אדום, שלא הרשו...
קללת האויבים
"וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל. [...]: וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד..." (כד, יח–כ)

איור: מיכל בן חמו

בסוף דבריו מקלל בלעם את אויביהם של ישראל (במקום לברך אותם) – את אדום, שלא הרשו לישראל לעבור בגבולם; את עמלק והקיני – שני שבטי נוודים; ואף את האשורים.

  • התבוננו במפה וזַהוּ את המקומות המצוינים בפסוק (אל תחפשו את שבטי הנוודים, כי להם אין מיקום קבוע…)
  • מה לדעתכם מטרת הקללה – במבט על?
כתועפות ראם
  אחד המאפיינים הבולטים ביותר של הראם הוא הקרניים. גם לזכרים וגם לנקבות יש קרניים,...
כתועפות ראם
"אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ". (כג, כב)

ראם לבן, חי בר יטבתה. MathKnigh, Wikimedia commons, CC BY-SA 3.0

מטוסים בתרגילי אוויר. צילום: © Konflikty.pl. מתוך ויקישיתוף

 

אחד המאפיינים הבולטים ביותר של הראם הוא הקרניים. גם לזכרים וגם לנקבות יש קרניים, שגובהן מגיע עד ל־70–85 סנטימטרים. לְמה הם צריכים קרניים ארוכות כל כך?

להמשך קריאה

לשם הגנה – על השטח ועל הצאצאים שלהם. בגלל הקרניים הארוכות והמרשימות, בעבר וגם היום יש שמנסים לצוד אותם ולהתשמש בקרניים כחנית או כחצוצרה לעיתות מלחמה. האגדה מספרת שבימי הביניים, לפני 1,000 שנה, ציידים היו מוכרים את קרני הראם ומספרים שזו קרן של חד קרן…

  • הביטו בתמונת הראם. מה מאפיין את הקרניים שלו?
  • הביטוי "הון תועפות" מתייחס למשהו שהמחיר שלו מאוד גבוה. מקור הביטוי בתנך, שם כתוב "כסף תועפות".
    מה הקשר בין החיה רְאֵם המוזכרת בפסוק, לבין מחיר של מוצר?
  • איזו מילה ממשפחת המילים של "תועפות" מסתתרת במילה "תועפות" וקשורה למשמעות של "גובה"? (רמז: היעזרו בתמונה השנייה.)
ברכות וקללות
    בתקופות קדומות האמינו אנשים כי ל"ברכה" ול"קללה" יש כוח של ממש – להביא...
ברכות וקללות
"כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר". (כד, ט)

צלמית ועליה קללות שהתגלתה במצרים. מאוסף Musées Royaux d'Art et d'Histoire E.7491. צילום: Naunakhte, Wikimedia commons, CC BY-SA 3.0

כתבי מארות על גבי שברי חרס. מאוסף Berlin, SMB-PK, Egyptian Museum Inv. no. P. 14.517. צילום: Naunakhte, Wikimedia commons, CC BY-SA 3.0

 

 

בתקופות קדומות האמינו אנשים כי ל"ברכה" ול"קללה" יש כוח של ממש – להביא ברכה או להמיט אסון על אדם או על עם אחר. לדוגמה, במצרים העתיקה, נמצאו "כתבי המְאֵרוֹת" (מְאֵרָה מלשון קללה, בדיוק כמו בפסוק שלנו). מדובר בקערות חרס ובצלמיות פסלים שנועדו לפגוע באנשים אחרים ולהגן על מי שכתב אותם. בכתבי המארות שנמצאו במצרים יש פירוט של קללות שיבואו על תושבי ערים אחרות, אם רק יעזו לפגוע במלך פרעה. מעניין למצוא שם שמות של ערים רבות מצפון למצרים, כמו עכו, ירושלים ואשקלון.

  • הסבירו כיצד הסיפור על בלעם ובלק משקף את התרבות הקדומה?
  • חושבים שרק בקרב עמים אחרים הייתה חשיבות לקללה ולברכה? פתחו את התנך בספר דברים בפרק כח, וקראו מפסוק יח. במה פסוקים אלה דומים לרעיון של "כתבי המארות"?
בא לקלל ונמצא מברך
המלך בלק הזמין את בלעם הקוסם כדי שיעזור לו לפגוע בישראל.
בא לקלל ונמצא מברך
"וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים". (כד, י)

המלך בלק הזמין את בלעם הקוסם כדי שיעזור לו לפגוע בישראל.

  • מה הייתה התוכנית – כיצד היה אמור בלעם הקוסם לפגוע בישראל?
  • מדוע וכיצד התוכנית השתבשה?

קרדיט: סיכום שבועי: במדבר פרקים כד–כ /929 תנך ביחד