האל מפנה את גבו לעם
פסוקים א-ז
הזמנה ללימוד
נכתוב על הלוח את המילה 'ברוגז'. נזמין ללוח שני מתנדבים ונבקש מהם להדגים איך נראים שני ילדים שברוגז זה עם זה: הם רחוקים, הם אינם מדברים, הם עומדים גב אל גב.
כעת נשאל:
- מה לדעתכם הקשר בין ההצגה הזאת ובין מה שקרה בשיעור הקודם?
נזמין את התלמידים לקרוא ולגלות.
מבט ראשון
נקרין על הלוח את פסוקים א-ב ונשאל:
- בהמשך לפתיחת השיעור, איזה שינוי אלוהים רוצה לעשות ביחסים שלו עם העם? (לשלוח מלאך שינהל בשבילו את כל התקשורת אתם. הוא כועס על העם, ולא רוצה קשר ישיר אתם)
נמשיך לקרוא ונבאר מילים קשות:
וְלֹא שָׁתוּ – לא שמו;
עֶדְיוֹ, עֶדְיְךָ, עֶדְיָם – עדיים – תכשיטים;
וַיִּתְנַצְּלוּ – לא במשמעות המילולית המוכרת לנו, אף שהתוכן דומה: בני ישראל הרגישו רע ולכן הורידו את התכשיטים שלהם.
נבקש מתלמיד שחושב שהוא הבין את הפסוקים לספר את האירועים במילים שלו – לדוגמה: אלוהים אינו מבטל את הבטחתו להביא את העם לארץ המובטחת, אבל מעכשיו מלאך יוביל אותם במקומו, כי כעסו גדול. העם שומע, נעצב ומתאבל, ומוריד את התכשיטים שהתקשט בהם.
מבט שני
נתמקד בדברים שאלוהים אומר למשה וננסה להבין את משמעות השיחה לעומק. נחלק לתלמידים את דף העבודה ובו התלמידים יצטרכו למלא לסירוגין את הפסוקים ואת משמעותם בלשון ימינו (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
מבט שלישי
נשאל את התלמידים:
- מהן שתי הפעולות שהעם עושה כשהוא מבין שאלוהים יוצא משטח המחנה ומתרחק מהם?
נכתוב על הלוח:
- "וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו". (פסוק ד)
- "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם". (פסוק ו)
נשאל את התלמידים:
- מה הקשר בין התכשיטים ובין התגובה של העם?
נזמין את התלמידים לחשוב על משמעות הורדת התכשיטים ונשמע רעיונות. לאחר מכן נסביר שיש למעשה זה שתי פרשנויות מקובלות:
- לפי שטיינזלץ העם התכונן למתן תורה ולכן הוא היה מקושט מאוד, וכשהתחיל להתברר כעסו של אלוהים הם הרגישו שהתכשיטים כבר אינם מתאימים, אין שום חגיגה באופק, ולכן הורידו את התכשיטים שהיו עליהם.
- לדעתנו, ייתכן שהתכשיטים מייצגים את המשיכה לאלוהים חומרי, שהרי מהנזמים ומהזהב הם הכינו את העגל. לכן הסרת התכשיטים מסמלת את ההכרה בטעות ואת הרצון לחזור בתשובה מן החטא.
- איזו מהפרשנויות אתם מעדיפים? מדוע?
נזכיר שבפרק הקודם אלוהים כבר העניש את העם עונש חמור על החטא – שלושת אלפים מתוך העם הומתו. נדגיש שבשיחה זו, למרות החטא החמור של העם, אלוהים אינו מבטל את ההבטחה להוביל אותם לארץ ישראל, אלא ממנה מלאך שיבוא עמם במגע במקומו. נשאל את התלמידים:
- למה לדעתכם הוא ממנה מלאך במקומו?
- מה אתם חושבים על הפתרון הזה?
אלוהים אינו מעוניין לפרק לחלוטין את הברית עם העם, אבל הוא אינו רוצה כרגע להיות אתם בקשר, אז הוא שולח מלאך במקומו.
נזכיר שגם העם בתהליך של חזרה בתשובה, כלומר – שני הצדדים רוצים לחזור לקשר זה עם זה, אבל קשה להם להמשיך כאילו לא קרה כלום. נוכל לדמיין את הסליחה כמו דרך שצריך לעבור כדי להיפגש באמצע. העם מוריד את התכשיטים, אלוהים שולח את המלאך – שניהם מבקשים לא לנתק את הברית, אבל אחרי מעשה העגל, הדברים בלית ברירה נראים אחרת.
מבט לחיים
נשמע עם התלמידים את השיר 'סליחה' שכתב אהוד מנור והלחין ושר מתי כספי ראו קישור לשיר ומילות השיר בעזר ההוראה: סליחה. נחלק לתלמידים את מילות השיר או נקרין אותן על הלוח מתוך הקישור שבעזר ההוראה ונבקש מהם להקשיב ולמצוא בתוך הטקסט את הקושי לבקש סליחה ואת הקושי לסלוח.
המשפט: "לא יודע מה לומר / לא רציתי להכאיב / את היום שכבר נגמר / אין לי דרך להשיב" מעביר את הרעיון שמי שפגע אינו יכול להחזיר אחורה את הזמן, ובמילים "זכרי לי חסד נעוריי / את אמונתי" עובר המסר שמי שנפגע צריך לעשות מאמץ ולזכור את הברית המקורית.
נבקש מהתלמידים להיזכר במקרה שבו הם נפגעו מאוד ממישהו והתקשו לסלוח לו, או להפך, פגעו מאוד במישהו והיה לנו קשה שלא סלחו להם מיד כשביקשו סליחה.
- איך הרגשתם?
- איך הגעתם בסוף אל הסליחה המיוחלת, אם בכלל?
לסיכום - מה היה לנו?
תוכן: למדנו על היום שאחרי חטא העגל: אלוהים ממנה מלאך שליח שיוביל את העם לארץ במקומו. העם מתאבל ומצטער על החטא, אך בינתיים אלוהים שומר מרחק.
מיומנויות: כתבנו את פסוקי השיחה במילים שלנו ולהפך.
מתודות: שמענו שיר וחיפשנו בו המחשה שקשורה לנושא השיעור.