הגורל המגלה את המועל, עונש קולקטיבי ושאלת האחריות של הכלל על חוטא יחיד

נקרא את פסוקים יב-כו. נקרין על הלוח את פסוק יא ונדגיש את המילה החוזרת "וְגַם" ונשאל את התלמידים:

• מה אלוהים טוען בפני יהושע?
• למה לדעתכם דברי אלוהים מנוסחים כך? מה ההרגשה שעולה כשקוראים "גם… וגם… וגם…"?

אלוהים אינו מוכן לקבל את התנהגות בני ישראל שיש בה הוספת חטא על פשע, והיא מכעיסה אותו מאוד.

נחלק לתלמידים תרשים זרימה (ראו גם פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור) שמתאר את השתלשלות העניינים בפסוקים וננחה אותם למלא מתוך בנק אירועים מבולבל.

נחזור אל הפסוקים ונשאל את התלמידים:

• לפי פסוק יט, איך פונה יהושע לעכן? (בני)
• למה לדעתכם הוא פונה אליו כך, אל מי פונים בכינוי 'בני'?
• יהושע מבקש מעכן להודות במעשהו, האם לדעתכם הפנייה "בני" עוזרת לעכן להודות? למה? (יהושע מנסה לגלות אמפתיה כלפי עכן כדי לתת לו מרחב בטוח להודות בטעותו)

נשאל את התלמידים:

• מלבד העונש שהעניש אלוהים את עכן בחלק זה, האם עוד אנשים נענשו בעקבות חטאו? (בכישלון בכיבוש העי נענשו כל ישראל)
• איך קוראים לעונש שנותנים לקבוצה שלמה על משהו שעשה רק מישהו אחד מתוכם? (עונש קולקטיבי)

נקרין על הלוח את פסוק א ואת פסוק יא ונשאל:

• לפי הפסוקים האלה, מי לקח מן החרם? (עכן)
• ומי מעל בחרם? (כל בני ישראל)
• איך זה יכול להיות? למה אלוהים מעניש את כל בני ישראל על משהו שעשה רק אדם אחד מהם? נשמע הצעות שונות בכיתה.

נסביר – אלוהים רואה בכל בני ישראל אחראים למעילתו של עכן ולכן הוא מעניש אותם. הוא יוצא מנקודת הנחה שאם דבר כזה יכול לקרות בתוך עם ישראל, לא מספיק שיהיה חוטא אחד, אלא צריכה להיות אווירה שמותר לחטוא ולחרוג מהסכמים או מציווי. אם עכן היה מרגיש שלא בסדר לגנוב ושכולם ממלאים את החוקים חוץ ממנו, אולי הוא היה מפחד ונמנע מהתנהגותו.

נערוך בכיתה מעין דיבייט בשאלה: האם העונש הקולקטיבי מוצדק או לא?
נחלק את הכיתה לשתי קבוצות. חברי קבוצה אחת יצדיקו את העונש הקולקטיבי וחברי הקבוצה השנייה יצאו נגדו. נזמין שני נציגים – נציג אחד יצטרך להסביר מה היתרונות והחשיבות של העונש הקולקטיבי בסיפור עכן, והנציג השני יצטרך להסביר מה החסרונות של עונש מעין זה. כל נציג ינסח את הטיעונים יחד עם קבוצתו. לאחר שיציג את עמדתו, תלמידים שירצו להוסיף לעמדה זו יוכלו להחליפו.

נספר שהשאלה מה עושים ברכוש של האויב בעת מלחמה היא שאלה ערכית שהעסיקה צבאות רבים לאורך ההיסטוריה, וגם בצה"ל של היום יש סעיף בקוד האתי של צה"ל העוסק בשאלה מה עושים ברכוש גנוב.

נראה לתלמידים את רוח צה"ל (ראו קישור גם בממערך השיעור) מתוך אתר צה"ל, ונתמקד בקטע מתוך סעיף טוהר הנשק:
"החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם".

נספר שסעיף זה הורחב במסגרת 'הקוד האתי ללוחמה בטרור' שחיברו קצינים ואנשי מקצוע עם פרופ' אסא כשר בשנת 2004, ונציג לתלמידים שלושה סעיפים מתוכו.

נשאל את התלמידים:

• מה מתוך הסעיפים האלה יכול להיות קשור לדעתכם לעונש קולקטיבי ולמניעה שלו? (סעיף 3 [עשירי במקור] מצהיר שאם חייל רואה חייל אחר מפר את החוקים הוא חייב לדווח. זוהי דרכו של צה"ל למנוע אווירה שיכולה לאפשר פשעים כמו זה של עכן, וליצור אחריות של החייל לא רק על עצמו אלא גם על השותפים שלו למשימה)

הערה למורה: ודאי שיש להבדיל בין ביזה של אדם פרטי לבין רכוש שהצבא לוקח מצבא האויב.

תוכן: עסקנו בגילוי האשם במעל בשיטת הגורל, בקשר בין עונש קולקטיבי לאחריות חברתית ודנו מדוע אלוהים מעניש את העם כולו על המעילה.
מיומנות: מילאנו תרשים זרימה של השתלשלות האירועים.
מתודות: ערכנו דיבייט, חיברנו בין החטא בפרק לאיסור דומה בימינו.