בפסוקים אלו הנביא קורא שש קריאות צער ואזהרה על שלוש קבוצות חוטאים ביהודה – העשירים מסיגי הגבול, ההוללים שוכחי האל ומעוותי האמת המפריזים בערך עצמם ומבלבלים בין רע לטוב.

במהלך נכיר את הקריאה "הוֹי" ומשמעותה, נעסוק בחטאיהן של שלוש הקבוצות ונדבר על חשיבותה של ראיית המציאות כמו שהיא, בלי סילופים, ועל הסכנה בעולם שהרע והטוב מתחלפים בו לפי נוחות.

הזמנה ללימוד

הצעה ראשונה – עיצוב תמונות:
נציג לתלמידים שתי תמונות, אחת רגילה, והשנייה לאחר עיצוב בפוטושופ או עיצוב באפשרויות / הגדרות בטלפון חכם. נשאל את התלמידים:

מה ההבדל בין התמונות?
האם התמונות מספרות לנו את אותו סיפור, האם הן מספרות על אותה מציאות?
לאחר זמן, לאיזו תמונה נאמין יותר?
מדוע אנחנו משנים תמונות?
מה זה אומר על המציאות שלנו?

הצעה שנייה – שאלה לדיון:
נכתוב בעיגול אחד על הלוח 'טוב' ובעיגול אחר נכתוב 'רע'. נבקש מהתלמידים לנסות להגדיר כל אחד מהשניים, ואת הגדרותיהם נכתוב סביב העיגולים. נשאל את התלמידים:

בשביל מה אנחנו צריכים את ההגדרות האלה?
למה חשוב לדעת אם משהו הוא טוב או רע?
איך ייראה העולם בלעדיהן?

בהמשך, בדיון בפרק, נדבר על עולם שבו מתבלבלים הטוב והרע.

הצעה שלישית – להבדיל בין ניגודים:
נשחק משחק ניגודים קצר. נכתוב צד ונבקש שישלימו את הניגוד: לילה-יום, פחד-אומץ, חוכמה-טיפשות, אור-חושך, מתוק-מר, טוב-רע. לאחר מכן נשאיר על הלוח רק את צמדי הניגודים טוב-רע, אור-חושך ומתוק-מר. נשאל על כל אחד מהם:

מה יקרה למי שלא יודע להבחין ביניהם? (הערבוב שבין אור וחושך וטוב ורע עשוי לסכן את האדם ואת סביבתו).

בהמשך הלימוד נקשר את הדיון למעוותים בין טוב לרע ולסכנה שבהם.

הזמנה לקריאה

שלב ראשון – מבט ממעוף הציפור:
נשלח את התלמידים לרפרף על פסוקים ח-יג ולמצוא את המילה החוזרת בהם שש פעמים. כשיזהו את המילה "הוֹי" נשאל:

מה המילה "הוֹי" עשויה לייצג לפי צלילה?

נשלח את התלמידים לפסוק שכבר למדנו בפרק א פסוק ד, גם שם מופיעה המילה הזאת. אפשר גם לבקש מהתלמידים להגיד את המילה בקול בדרך שבה לדעתם אמר אותה הנביא, או לחלופין שכל הכיתה תגיד יחד את המילה הויייי כמה פעמים.

אפשרות נוספת היא לומר כל הכיתה יחד את המילה "הוי" בכל פעם שמגיעים למילה בקריאת הפרק.
נשלח את התלמידים לקרוא את פירוש רש"י בפרק א פסוק ד ולזהות בדבריו את שני השימושים למילה "הוֹי" במקרא (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).

שלב שני – "הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת" (פסוקים ח-י):
בפסוקים מתוארת תנועה בין הבתים לשדות. מהי התנועה הזאת? אפשר להשתמש בעזר ההוראה תרשימי תנועות הבתים.

לפי אילו מילים מצאתם את התנועה? ("מַגִּיעֵי" ו"יַקְרִיבוּ")
למה הכוונה שהבתים מתקרבים? (העשירים משתלטים על שדותיהם ובתיהם של העניים – הבתים מצטרפים לבית אחד והשדות לשדה אחד והכול שלהם)
אם כך, למי הכוונה בחציו השני של פסוק ח: "וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ"? (לעשירים, שהם היחידים שיש להם נחלה וכל אחיהם העניים בלא אדמה ובית)

העשירים לקחו לעניים בתים ושדות והם ייענשו על שני הדברים. נפנה את התלמידים לפסוקים ט-י ונשאל:

איזה פסוק הוא עונש 'מידה כנגד מידה' כנגד השדות ואיזה כנגד הבתים? (פסוק ט על הבתים שייוותרו שוממים ופסוק י על השדות שביבולם לא תהיה ברכה)

נכתוב בצד הלוח לסיכום: 1) הוי לעשירים שעושקים את העניים.

שלב שלישי – הוי להוללים:
נקרא יחד את פסוקים יא-יב ונסביר שהמילה "נֶשֶׁף" מייצגת שעת לילה. נשלח את התלמידים לעבודה עצמאית (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).

נדון במליאה:

האם אלוהים רואה בעין לא טובה את עצם שתיית היין, את עצם הנגינה?
מה הקושי של אלוהים עם המעשים האלו? (התמסרות מוגזמת לתענוגות הגוף וצרכיו, העדפת האדם והנאותיו על נאמנותו לאלוהים)

אם צריך נכיר לתלמידים את המושג "הוללות" ונכנה חוטאים אלו "הוללים".
נקרא את פסוקים יג-טז ונזהה במילה "לָכֵן" מעבר לתוצאה. נשלח את התלמידים לנסות לזהות בשניים מפסוקים אלו כיצד אלוהים משיב להוללים 'מידה כנגד מידה' על חטאם (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור).

נעבור במליאה על ארבעת הפסוקים ונזהה יחד: פסוק יג – הרעב והצמא שידע העם בגלות הם ההפך מהתמסרות ההוללים לתענוגות הגוף, וכך גם ירידת ההדר, ההמון, השאון והעליזות בפסוק יד; השפלת האדם לעומת גבהות האלוהים בפסוקים טו-טז היא העונש שהעדיף האדם את תענוגותיו על רצון אלוהים. נסביר בקצרה את פסוק יז – גם פסוק זה מתאר את העונש, ופרשנות אחת שלו היא שבעוד ה"כְבָשִׂים" (הצדיקים) יחיו בשלום ה"מֵחִים" (החוטאים) יסבלו.

נכתוב בצד הלוח לסיכום: 2) הוי להוללים ששוכחים את אלוהים.

שלב רביעי – הוי למעוותי האמת:
נקרא יחד את פסוקים יח-כג, בשעת הקריאה כל פעם שמופיעה המילה "הוֹי" התלמידים יאמרו אותה יחד בקול. לאחר מכן נפרש את המילים.
נזהה יחד שאנו נכנסים לסדרה של פסוקים הנפתחים ב"הוֹי" שבשונה מ"הוֹי" מסיגי הגבול ו"הוֹי" ההוללים אחרי כל אמירה לא מופיע מיד העונש. יש להם מכנה משותף, ועוד מעט נראה יחד מהו.

נבקש מהתלמידים לחלק את פסוקים יח-כג לארבע יחידות לפי ארבעת ה"הוֹי" ולהתאים לכל אחד מהחלקים אחת מארבע כותרות אלה שנכתוב על הלוח:

אלו שמעוותים את המציאות ויוצרים בלבול בין רע לטוב (פסוק כ)
אלו שמשלים את עצמם שהם לא חוטאים ולועגים לנביא שיביא הוכחות לצדקת נבואתו (פסוקים יח-יט)
אלו שתאוותם ליין וממון גורמת להם לעוות את דין הצדק (פסוקים כב-כג)
אלו שתופסים מעצמם חכמים גדולים, שיודעים טוב יותר מכולם ולא מקשיבים לנביא (פסוק כא)

נזהה את המכנה המשותף לכל החוטאים – כולם מעוותים את האמת והמציאות. כדאי להשתמש בפסוק כ כמפתח לסוגיית העיוות בבלבול הערכים ומשם לצאת לאחרים המעוותים בהגדלת עצמם, בהקטנת חטאם, בהקטנת הנביא. נחזור לרשימת ה"הוֹי" בצד הלוח ונכתוב: 3) הוי, הוי, הוי, הוי.
נבקש מהכיתה לנסח אתנו יחד על מי ארבעת ה"הוֹי" האלה (על המעוותים את האמת או על המבלבלים בין טוב לרע) ונשאל:

האם לדעתכם הנביא מזהיר או מקונן? או גם וגם?

מבט לחיים

נדון בכיתה על עיוות המציאות. אפשר להשתמש בשאלות האלה:

למה לדעתכם אנשים מעוותים את המציאות?
למה הם מקטינים את החטא, מבלבלים בין טוב לרע, מגדילים את עצמם אם בכך הם חוטאים לאמת?
מה הסכנה הגדולה שבעיוות המציאות?
האם אנחנו מתפתים לפעמים לעוות את האמת, הצדק או הערכים כשהדבר נוח לנו?
מה המחיר שעיוותים כאלו גובים מהחברה?
האם אנו חיים בחברה שבה האמת חשובה לנו?

לסיכום - מה היה לנו?

תוכן: זיהינו את הקריאה "הוֹי" כמבטאת צער או אזהרה, חילקנו את ששת ה"הוֹי" בפסוקים לשלוש קבוצות: מסיגי הגבול ועונשם, ההוללים ועונשם ומעוותי המציאות ומבלבלי הערכים. דיברנו על הסכנה בעיוות המציאות והערכים לפי מה שנוח לנו באותו רגע.
מיומנויות: התמודדות עם פרשן מסורתי, התאמת תרשים לפסוקים, התמודדות עצמאית עם טקסט, חלוקת קטע בהתאם להגדרה והתאמת כותרות לחלקי פסוקים.
מתודות: דף עבודה על רש"י, זיהוי התרשים הנכון לפסוקים בתרשימי הבתים, דף עבודה קצר לפסוקי ההוללים, זיהוי עקרון 'מידה כנגד מידה' בפסוקים, חלוקת ארבעת ה"הוי" לפי כותרות.

אפשר עוד...

פרות הבשן:
בעמוס פרק ד פסוק א שלמדנו הנביא מאשים את עשירי ממלכת ישראל בשני דברים מתוך הדברים שישעיהו מאשים בהם את עשירי ממלכת יהודה: העושק והנהנתנות ("הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים, הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים, הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה").

מה כל כך מזעזע בשילוב בין שני חטאים אלו?
לו הייתה נהנתנות בלי עושק, או עושק בלי נהנתנות, האם המצב היה גרוע באותה מידה?
מה אנחנו לומדים על הפערים בחברה בשתי הממלכות בתקופות אלו?
מה היה יכול לתקן את המצב הנורא הזה?

"פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק" – עם הכוח באה האחריות:
מי הוא זה שמותר לו לשתות יין? במשלי פרק לא פסוקים ד-ז יש תפיסה מיוחדת מאוד שלפיה המנהיגים צריכים להיזהר משתיית יין מרובה מכיוון שעליהם לזכור את חוקי התורה ולדקדק בדינם של עניים, דבר שלא יוכלו לעשות בזמן שכרותם. היין הוא תרופה לעניים ולסובלים שבאמצעותו הם זוכים להשקיט את כאבם.
אפשר להשוות לפרק שלנו לפסוקים כב-כג:

האם אצל ישעיהו זה המצב?
האם שותי היין הם העניים המשקיטים את כאבם?
מה השתייה עושה למשפט?
מדוע לנושאים בתפקיד אסור לשחרר ופשוט ליהנות מהחיים?

ממערך השיעור

מדרשים

ניבים וביטויים

תרבות ואומנות

סיפורו של מקום

ריאליה מקראית

סרטונים

דפי עבודה והעשרה לשיעור

תרשימי תנועות הבתים

איזה תרשים מבין ארבעת התרשימים שלפניכם מציג את תנועת הבתים והשדות המתוארת בפסוק ח?

מדרשים תרשימי תנועות הבתים

עוד מָשָׁל על כרם

"וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ" (דברים ט, כט) – רַ' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' לֵוִי אָמַר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ...

מדרשים עוד מָשָׁל על כרם

"וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלַם וְאִישׁ יְהוּדָה, שִׁפְטוּ נָא בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי." (פסוק ג)

Lukasz Szwaj / Shutterstock.com

"וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ" (דברים ט, כט) –
רַ' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' לֵוִי אָמַר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כֶּרֶם וּמְסָרוֹ לְאָרִיס, לאיכר שמעבד את הקרקע עבור בעל הבית.
כְּשֶׁהָיָה עוֹשֶׂה יַיִן טֹוב הָיָה אוֹמֵר: כַּמָּה טֹוב הַיַּיִן שֶׁל כַּרְמִי!
וּכְשֶׁהָיָה עוֹשֶׂה יַיִן רַע אָמַר: כַּמָּה רַע הַיַּיִן שֶׁל אֲרִיסִי!
אָמַר לוֹ הָאָרִיס: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה יַיִן טֹוב הוּא שֶׁלְּךָ וּכְשֶׁהוּא עוֹשֶׂה יַיִן רַע הוּא שֶׁלִּי?

להמשך קריאה

בֵּין טֹוב וּבֵין רַע שֶׁלְּךָ הוּא.
כָּךְ בִּתְחִלָּה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶה:
"וְעַתָּה לְכָה… וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות ג, י).
וְכֵוָן שֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה מָה כָּתוּב שָׁם?
"לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" (שמות לב, ז).
אָמַר מֹשֶה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כְּשֶׁהֵם חוֹטְאִים – שֶׁלִּי, וּכְשֶׁהֵם זַכָּאִים – שֶׁלְּךָ?
בֵּין חוֹטְאִים וּבֵין זַכָּאִים שֶׁלְּךָ הֵם –
"וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ".

(מבוסס על מדרש ילקוט שמעוני, שמות, רמז שצא)

ב"משל הכרם" המופיע בפרק ובמשל המופיע במדרש – אלוהים מסיר אחריות מעצמו ומטיל אשמה על אחר. את מי הוא מאשים בכל משל?
מה המסר של כל אחד מהמשלים?

עבודה זרה או חטאים מוסריים?

אמר ריש לקיש: "הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ" (פס' ח) – הגעתם חורבן...

מדרשים עבודה זרה או חטאים מוסריים?

"הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם..." (פסוק ח)

Cherstva / Shutterstock.com

אמר ריש לקיש: "הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ" (פס' ח) – הגעתם חורבן ראשון לחורבן שני, מה חורבן ראשון "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ" (ירמיהו כו), אף חורבן שֵׁנִי "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ".
עַד אֶפֶס מָקוֹם (שם). מי גרם למקום ליחרב? על שלא הניחו מקום שלא עבדו עבודה זרה.
בתחלה היו עובדין אותו במטמוניות (…) וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושין אחר הדלת (…) וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושין על הגגות (…) וכיון שלא מיחו בידם, חזרו להיות עושין בשדות (…) על כל תלם ותלם היו מעמידין צֶלֶם.

איכה רבה (פתיחתא כב)

להמשך קריאה

התוכחה של ישעיהו, שבדרך כלל מופנית כלפי התנהגותו המוסרית הלקויה של העם ומנהיגיו, נדרשת על ידי החכמים לעניין עבודה זרה. אך למעשה ניתן לראות כאן תהליך המוכר לנו מכל סוגי החטאים: אם בהתחלה עוד קיימת הבושה, והמעשים הפסולים נעשים "במטמוניות", בסתר, הרי עם חלוף הזמן, ומשלא נשמע קול מחאה, הפשע הסמוי הופך לגלוי והחטא נעשה לנורמה

מתוך: גילה וכמן באתר 929

במדרש מתואר תהליך הידרדרות של העם. מה הכוונה במשפט "וכיון שלא מיחו בידם" וכיצד הוא קשור לתהליך זה?

גיבורי התרבות החדשים

איזהו גיבור? אדם אמיץ שיוצא אל הקרב או זה "הכובש את יצרו"? ואולי דווקא זה...

ניבים וביטויים גיבורי התרבות החדשים

"הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר." (פסוק כב)

Sabelskaya / Shutterstock.com

איזהו גיבור? אדם אמיץ שיוצא אל הקרב או זה "הכובש את יצרו"? ואולי דווקא זה "שעושה שונאו אוהבו"? מהפרק עולה כי גיבורי החברה באותם הימים היו שותי היין ומכיני הקוקטילים.

להמשך קריאה

ביקורת זו של הנביא עשויה להישמע מודרנית מאוד, והוא מפנה אותה כלפי התרבות המתפתחת במרכזים העירוניים ההומים – האנשים המשכילים ומרובֵּי התארים מאבדים את מדרג הערכים הנכון ואת דרך הישר.

מי הם גיבור התרבות בימינו? מה הדבר מלמד עלינו כחברה?

לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן

רבים מכירים את מזמור קכא בתהלים: "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי",...

ניבים וביטויים לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן

"אֵין עָיֵף וְאֵין כּוֹשֵׁל בּוֹ לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן..." (פסוק כז)

אנדרטה לזכרו של השומר אלכסנדר זייד בבית שערים צילום: נתן אלפרט, לע"מ

רבים מכירים את מזמור קכא בתהלים: "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי", ואת ההמשך: "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל".

להמשך קריאה

בפרק שלנו הביטוי "לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן" מתהפך ומתאר דווקא את האויב – הצבא האשורי. אלוהי ישראל הטיל עליו את המשימה להעניש את יהודה. זהו צבא שתמיד מוכן לפעולה: "אֵין עָיֵף וְאֵין כּוֹשֵׁל בּוֹ", כליו ערוכים למלחמה: "חִצָּיו שְׁנוּנִים וְכָל קַשְּׁתֹתָיו דְּרֻכוֹת". בזכות אותה יעילות ואכזריות, הצליח לכבוש אימפריה שלמה.

כאמור, הביטוי "לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן" מופיע בפרק במשמעות שונה מהמשמעות המוכרת. כיצד ביטוי זה בהקשרו, תורם למשיכת תשומת לב הקהל ולחיזוק דברי ישעיהו?

בארץ להד"ם (לא היו דברים מעולם)

השיר בארץ להד"ם, שיצא ב-1972, מבטא רצון להגיע לארץ דמיונית (להד"ם – ראשי תיבות של...

תרבות ואומנות בארץ להד"ם (לא היו דברים מעולם)

"מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד, וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ." (פסוק כג)

השיר בארץ להד"ם, שיצא ב-1972, מבטא רצון להגיע לארץ דמיונית (להד"ם – ראשי תיבות של "לא היו דברים מעולם"), ואולי עוסק בשבר בעקבות חלומות שלא התגשמו עבור הכותבת בארץ ישראל.
נעמי שמר לא הרבתה להסביר את צפונות שיריה. על פי אברהם זיגמן, חוקר שירתה של נעמי שמר, השורה השנייה בבית הראשון לקוחה מהפרק שלנו: "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת פֹּעַל ה' לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ" (יב).
נוכל להתבסס על מידע זה ולהניח כי נעמי שמר לא שאפה להגיע אל ימי ישעיהו ויהודה, והדברים נאמרו בלשון היפוך האופיינית לכתיבתה. ואולי התכתבה נעמי שמר עם שירה של רחל "ואולי לא היו הדברים מעולם", והביעה שמחה על מה שיש פה, שבקלות רבה יכול היה גם לא להיות בכלל.

למילות השיר

בארץ להד"ם / נעמי שמר

בארץ להד"ם, נשמע תמיד הֵדָם
של נֵבֶל וְקַתְרוֹס וחלילים
וְחֶרֶשׁ על ידם, בארץ להד"ם
מכים תופֵּי געגועים גדולים

קח אותי עכשיו לשם, דרך לא אֵדַע
אל ארץ זו חמדתי – ארץ להד"ם

בארץ להד"ם, פורחים בכל הוֹדָם
פרחי החמנית וההדר
בארץ להד"ם, יורדים במועדם
השלג והטל והמטר

קח אותי עכשיו לשם…

בארץ להד"ם, פוסע לו אדם
ואור גדול זרוע על יומו
וכל תינוק נרדם, בארץ להד"ם
וארץ להד"ם בחלומו

קח אותי עכשיו לשם…

למה התכוונה נעמי שמר בשירה "ארץ להד"ם"? הביעו את דעתכם תוך קשירת הדברים לפרק.

השועל בתענית

המשל על הכרם הופיע בשנת 1859 בספרו של יהודה לייב גורדון (יל"ג): "משלי יהודה", והוא...

תרבות ואומנות השועל בתענית

"אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן." (פסוק א)

המשל על הכרם הופיע בשנת 1859 בספרו של יהודה לייב גורדון (יל"ג): "משלי יהודה", והוא תרגום מארמית למדרש מקהלת רבה. למשל זה גרסה שונה מעט במשלי איזופוס היווניים.

לקריאת המשל

עַל כֶּרֶם בֶּן שֶׁמֶן נֶחְמָד לָעַיִן
עָבַר שׁוּעָל זוֹלֵל וַיַּרְא מִנֶּגֶד
עַל שָׂרִיגֵי הַגְּפָנִים עִנְבֵי מֶגֶד
וַתְּכַל נַפְשׁוֹ לַעֲנָבִים זָבֵי יָיִן;
אַךְ אֲהָהּ מָבוֹא לַכֶּרֶם אָיִן,
כִּי סָבִיב לוֹ גָּדֵר וּמְשׂוּכַת חֶדֶק,
אֵין פֶּתַח נִפְרָץ בּוֹ, בִּלְתִּי אִם בֶּדֶק,
שֶׁצַּר לוֹ הַמָּקוֹם לַעֲבוֹר דַּרְכֵּהוּ.
אָז נוֹעַץ הֶעָרוּם וַיָּצָם יוֹמַיִם
עַד שֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו, רָזָה גֵּוֵהוּ,
אָז נִלְחַץ בַּחֹר וַיָּבֹא בַּכֶּרֶם;
שָׁם בָּאֶשְׁכֹּלוֹת שִׁלַּח הַשִּׁנַּיִם
וַיִּבְחַר הָאָדֹם הָאָדֹם בָּמוֹ
וּבְכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ הָמַם פִּרְיָמוֹ
עֲדֵי מִבְחַר הַגְּפָנִים הָיוּ חֵרֶם.
"אֲהָהּ, שׁוּעָל נִמְהָר, מַה-זֶּה עָשִׂיתָ?
עַתָּה הֵן שַׁבְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ,
וּבְשָׂרְךָ כִּי רָזָה רֻטֲפַשׁ מַנֹּעַר,
עַתָּה צַר יִהְיֶה לָךְ בֶּדֶק הַמְּשׂוּכָה,
סָגַר גַּן-עֶדְנֶךָ עָלֶיךָ כַּסֹּהַר” –
כֹּה נֶעֱצַב הוּא וַיַּרְא כִּי אֵין אֲרוּכָה
וַיָּשָׁב וַיְּעַנֶּה שֵׁנִית נַפְשֵׁהוּ
וּכְנֹאד בַּקִיטוֹר שָׁב גַּבּוֹ גַּב חֹמֶר,
וּבְעוֹר שִׁנָּיו אָז הִתְמַלֵּט, וַיֹּאמֶר
אַחֲרֵי שׂוּמוֹ אֶל הַכֶּרֶם פָּנֵיהּו;
"מַה-יָּפְיָפִיתָ, כֶּרֶם אֶרֶץ מְבֹרֶכֶת,
גַּם אִבֶּיךָ יָפִים טוֹבִים וּמְגֻדָּלִים;
אַךְ מַה חֵפֶץ בָּךָ מַה-יִּתְרוֹן וָנַחַת
אִם אֵת אֲשֵׁר תִּתֵּן תָּשׁוּב לָקַחַת
וּכְבוֹא אִישׁ בָּךָ עָרוֹם כֵּן יָשׁוּב לָלֶכֶת”.
הַכֶּרֶם הוּא הַתֵּבֵל, נַחְנּוּ הַשֻּׁעָלִים!

מהם הלקחים (מוּסַר הַשְׂכֵּל) שאפשר ללמוד ממשל זה?
הציעו הסבר לקיומם של כמה מְשָׁלִים במקרא ואצל חז"ל שבהם הכרם ממלא מקום מרכזי.

ירושלים

ירושלים ותושביה הם הנמען של הנביא ישעיהו. הוא מבקש מאנשי ירושלים לשפוט בעצמם את הסיפור...

סיפורו של מקום ירושלים

"וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלַם וְאִישׁ יְהוּדָה, שִׁפְטוּ נָא בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי." (פסוק ג)

ככה מעבדים את הכרם

משל הכרם מתאר מחזור שלם של 12 עבודות הנעשות בכרם. בלשון קצרה ובהימנעות מחזרות,...

ריאליה מקראית ככה מעבדים את הכרם

"וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים..." (פסוק ב)

גת לדריכת ענבים בסטף, אזור ירושלים, צילום: RevolutioNine, ויקיפדיה העברית

סיקול אבנים בטרסה באבו גוש, Library of Congress Prints and Photographs Division Washington, matpc.21421

משל הכרם מתאר מחזור שלם של 12 עבודות הנעשות בכרם. בלשון קצרה ובהימנעות מחזרות, מעלה הנביא תמונה שלמה של עיבוד הכרם: הכורם מנכש את הקוצים; עודר את השדה; מסקל את האבנים; בונה מהן גדר אבנים ומתקין עליה משוכת קוצים; הוא נוטע "שרק" – גפן שגון ענביה אדום כהה ויינה אדום – ומטפח בהתמדה את כרמו: הוא משקה אותו, עודר בין הגפנים, גוזם את הזְמוֹרוֹת, בונה בו מגדל שמירה וחוצב בו יקב.

פרופ' יאיר הופמן, מתוך: עולם התנ"ך – ישעיהו. הזכויות בעולם התנך שמורות לד"ר יהודה עתי.

הגפן היא אחד הגידולים החקלאיים העיקריים בארץ, והיא מחייבת טיפול מרובה וטיפוח של שנים עד שתיתן פרי.
הציגו שני מקומות נוספים במסורת ובתרבות ישראל שבהם הגפן ופִּרְיָה בעלי תפקיד מרכזי.

יקב

לאחר שֶׁבָּצְרוּ את הענבים, הביאו אותם לגת שנחצבה באבן, ובלשון המקרא נקראה גם יקב –...

ריאליה מקראית יקב

"...וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ..." (פסוק ב)

לאחר שֶׁבָּצְרוּ את הענבים, הביאו אותם לגת שנחצבה באבן, ובלשון המקרא נקראה גם יקב – כמופיע בפרק. מעיכת הענבים נעשתה באמצעות דריכה עליהם ברגליים על משטח האבן.

להמשך קריאה

שיטה זו הייתה נהוגה משום שכפות הרגלים החשופות אינן פוגעות בגרעיני הפרי (דבר שעלול להביא להתווספות חומר לוואי לא רצוי ליין).
בתקופות מאוחרות יותר נעשה שימוש במִתְקְנֵי סחיטה נוספים. עסיס הענבים היה נוזל ומתנקז לבור איסוף, שם היו שוקעים החרצנים וקליפות הענבים (הקרויות "זגים"). לאחר התסיסה הראשונית אוכסן התירוש בכדים ונשמר בהם, עד שהפך ליין.

בתחילת הפרק, הנביא ישעיהו מוכיח את העם באמצעות משל על כרם ועל כּוֹרֵם (חקלאי). בהמשך הוא מבקר את התרבות שהתפתחה בקרב העם, של שתיית יין מרובָּה. הביאו דוגמה לכך מהפסוקים, והסבירו במילים שלכם.

כרם היה לדודי

מדוע בחר הנביא ישעיהו בכרם כמשל לבני יהודה? קרדיט: מתוך אתר מקראנט

סרטונים כרם היה לדודי

"אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ." (פסוק א)