"וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ צַר" – הרעה הקרבה ובאה על יהודה

פסוקים כד-כה – זעמו של אלוהים:
ניזכר בפסוקים הקודמים. בשיעור הזה נתמקד במענה לארבעת ה"הוֹי" האחרונים. כדי להבין את עוצמת העונש יש להזכיר שני אמצעים המשרתים את הנביא להדגשת המסר שלו ומשרתים גם את ההבנה שלנו: דימוי ותקבולת. נחלק את הפסוק על הלוח לשלוש תקבולות: לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ – וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה; שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה – וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה; כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת ה' צְבָאוֹת – וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ. נבקש מהתלמידים לזהות איזו מהתקבולות מתארת את דימוי ההתלקחות, איזו את דימוי העץ הנרקב, ואיזו מתארת את דימוי הבגידה באלוהים. נכתוב ליד כל תקבולת את נושאה ונשלח את התלמידים למלא את דף העבודה: (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור).

נקשור את הדברים במליאה ונסכם שכמו העץ הנרקב כולו והקש הנשרף כך תתכלה ממלכת יהודה בזעם אלוהים על שהפרו את בריתו.
נקרא יחד את פסוק כה ונשאל את התלמידים:

• מה מתואר שאלוהים מתכנן לעשות לעמו? (להכות אותו)
• איזו השפעה תהיה למכה על ההרים, ומה זה מלמד על מידת זעמו? (ההרים רוגזים – מזדעזעים, מלמד על כוחה של המכה)
• מה יקרה לעם כתוצאה מהמכה? (ימותו – נבלתם מושלכת כמו סחי בחוץ)
• מדוע הנביא מתאר את אלוהים וזעמו בלשון אנושית? מה הוא מבקש להשיג בכך? (לטלטל את מאזיניו, לגרום להם להבין את גודל חטאם ולחזור בתשובה)

פסוקים כו-ל – בואו של צבא אשור:
נקרא יחד את פסוק כו ונפרש אותו: אלוהים מרים דגל ושורק לגויים בקריאה לבוא לממלכת יהודה.
ישעיהו מנבא על בואו העתידי של צבא אשורי במסע סנחריב.

• איזו תפיסה היסטוריוגרפית מייצג הפסוק?
• האם כשיגיע סנחריב ליהודה הוא פועל בכוחו ומרצונו לפי דברי ישעיהו? (לא, הוא שליחו של אלוהים. התנ"ך מלא בתופעת הנסיבתיות הכפולה שבה לדוגמה אשור מגיע מהאינטרסים שלו, אך הנביא מתריע שזה בעצם רצון האל עוד לפני שאשור בכלל יצאו לדרך)

בפסוקים כז-כט מתואר צבא אשור מנקודת מבטו של ישעיהו. נקרא את הפסוקים קריאה מהירה ונסביר אותם נשלח את התלמידים למלא את דף העבודה או נקרין אותו על הלוח ונמלא אותו יחד בכיתה (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור).

• זהו את ארבעת הדברים שאליהם מדומה צבא אשור המתקרב בפסוקים כח-ל. (כַּצַּר – כמו אויב או כמו צור אבן קשה, כַּסּוּפָה, כַּלָּבִיא / כַּכְּפִירִים, כְּנַהֲמַת יָם)
• מה המשותף לדברים? (כולם מייצגים כוח ועוצמה)

נקרא יחד את פסוק ל. נסביר את המילה "בַּעֲרִיפֶיהָ" – בשמיים.

• למה מתכוון הנביא כשהוא אומר שיחשיכו השמיים ביהודה?

נדבר על תפקידו של הנביא להזהיר מפני אסון שרק הוא רואה ורק הוא יודע עליו.

• מדוע הוא משקיע כל כך בפרטים?
• למה הוא מתאר את האסון בשפה ציורית כל כך ונותן לו עוצמה? (כדי לתפוס את תשומת הלב של העם ולגרום לו להבין את טעותו מספיק מוקדם וכך למנוע את האסון)

מצד שני:

• לו היה מסתובב בינינו מישהו וצועק – "אסון קרב! אסון קרב!" האם היינו מאמינים לו?

ניזכר בפסוק יט: "הָאֹמְרִים יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ- לְמַעַן נִרְאֶה, וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה עֲצַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְנֵדָעָה". זהו עידן של עיוות המציאות ולאנשים נוח להאמין שהרע הוא טוב. עלינו לזכור שאת רוב האסונות אפשר למנוע מראש אם כובשים את הגאווה ומקשיבים היטב.

תוכן: למדנו על התרעת הנביא על האסון הקרב.
מיומנות: התייחסות לתקבולת וקישור בין פסוקים
מתודה: דפי עבודה, דיון