סגור תצוגת כיתה
הפרק

יהודה מודה בטעותו

פסוקים כד-ל

שיעור שלישי מתוך ארבעה
*לפניכם הצעה לשיעור, מוזמנים לקבל השראה ורעיונות ולערוך את השיעור בהתאם לכיתתכם. לימוד מהנה.

הזמנה ללימוד

נצפה בסרטון העוסק בהודאה בטעויות.
לאחר הצפייה בסרטון נשאל את התלמידים:

  • למה קשה לרגע להודות בטעויות שעשה?
  • למה פיסטוק אומר לו שהוא צריך להודות אפילו שקשה לו?

נקרא את הפסוקים ונגלה:

  • האם יהודה מודה בטעות שעשה, שלא השיא את בנו שלה לתמר?
  • מה גרם לו לפעול כפי שפעל?

מבט ראשון

נקרא בקול את פסוקים כד-ל ונענה על השאלות המטרימות לקריאה.

מבט שני

עד עכשיו ראינו בפרק שני ביטויי זמן: "וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא" (פסוק א) ו"וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים" (פסוק יב).

  • איזה ביטוי זמן פותח את הפסוקים הללו? ("וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים").
  • מהי השמועה ששומע יהודה? (שתמר בהיריון)
  • למה עוברים שלושה חודשים עד שהוא שומע את זה? (כי רק אז רואים את הבטן שמתחילה לגדול, בהתחלה לא רואים כלום)
  • מהי התגובה הראשונה שלו? (לשרוף אותה כי נכנסה להיריון בלי להיות נשואה, בתקופה העתיקה הייתה לאבי המשפחה הפטריארכלית זכות לגזור את דינם של בני משפחתו בשעה שעשו מעשים שליליים ביותר)
  • מה תמר שולחת לו רגע לפני שמוציאים אותה להורג? (את החפצים שלו – החותם, המטה והפתילים)
  • למה היא שולחת לו אותם? (כדי שיבין שהוא האבא של התינוק שיש לה בבטן ולא אף אחד אחר)
  • מהי תגובתו של יהודה? ("צָדְקָה מִמֶּנִּי" – היא צודקת, ואני טעיתי, הייתי צריך לתת לה להינשא לבני השלישי ולא להשאיר אותה אלמנה בלי ילדים)

מובן שהוצאתה של תמר להורג נעצרת מיד. כעבר כמה חודשים תמר יולדת תאומים: זרח ופרץ.

  • מי מהם יוצא ראשון? (זרח מוציא יד ראשון, אבל מיד מחזיר אותה ופרץ יוצא ראשון)

מבט שלישי

כאשר תמר מחזירה ליהודה את חפציו היא אומרת מילים שכבר קראנו בעבר: "הַכֶּר נָא" (פסוק כה).

  • באיזה הקשר קראנו אותן?
  • מי אמר אותן אז? למי? רמז: בסוף הפרק הקודם. (האחים, ובראשם יהודה, מביאים ליעקב את כתונת יוסף הטבולה בדם ואומרים לו: "זֹאת מָצָאנוּ, הַכֶּר נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא, אִם לֹא" – פרק לז פסוק לב)

כשמוצאים מילים זהות בשני מקורות, מנסים למצוא קשר ביניהם. צורת הפרשנות הזאת נקראת 'גזרה שווה' – גוזרים את המילה השווה מכל אחד מהפסוקים ומחפשים משמעות לחיבור ביניהם – במינוח הספרותי אמצעי זה נקרא מוטיב חוזר.

כדי למצוא את הדמיון הנגלה דרך הגזרה השווה בין סיפור יהודה ותמר לסיפור הבשורה ליעקב על מות יוסף נחלק לתלמידים את דף העבודה לעבודה עצמית (ראו גם פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).

נכתוב על הלוח: 'מידה כנגד מידה'. נסביר כי לעיתים קרובות אנחנו רואים במקרא שמתנהגים לאדם כמו שהוא התנהג לאחרים. נשאל את התלמידים:

  • איפה ראינו 'מידה כנגד מידה' בעבר? (יעקב רימה את יצחק וכך גנב את ברכת עשו, ועונשו היה שבניו רימו אותו ואמרו לו שחיה רעה טרפה את בנו)

התורה בוחרת להכניס לפיה של תמר דווקא את צמד המילים "הַכֶּר נָא", ומכוונת אותנו בכך למצוא את הקשר בין שני הסיפורים ולראות שמה שקרה כאן ליהודה (בניו מתו, כלתו גנבה ממנו זרע במרמה) הוא למעשה עונש על שיהודה היה שותף לרמאות האחים.

עם העונש שלו, יהודה זוכה גם לשכר על התגברותו על הקושי והודאתו בטעותו. מפרץ, אחד התאומים שנולדו לו ולתמר, נולד כעבור עשרה דורות דוד המלך. נפנה את התלמידים לספר שמואל ב פרק יב פסוק יג.

  • איזו תכונה הוריש יהודה לזרעו? (את ההודאה בטעויות – "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן: 'חָטָאתִי לַה'")

מבט לחיים

ראינו שיהודה אומנם טועה טעות חמורה, אבל הוא מודה שטעה ומתקן אותה. קשה להודות בטעות שעשינו וזה דורש כוחות רבים.

נחלק לתלמידים דף מקופל לשניים. בחלק אחד של הדף יציירו או יכתבו טעות שעשו ובחלק השני יציירו או יכתבו על הודאתם בטעות ועל מה שקרה בעקבותיה. אם עדיין לא הודו בטעות, יציירו או יכתבו את מה שהם חושבים שיקרה כשיודו.
נציע לתלמידים שרוצים בכך לשתף את הכיתה בהסבר למה שציירו או כתבו.

נזמין את שאר התלמידים לשאול את הילד המשתף שאלות:

  • ממה חששת לפני שהודית בטעות?
  • מה נתן לך את הכוח להודות בטעות?
  • האם אתה שמח על שהודית או מצטער על כך?

לחלופין, אם התלמידים לא משתפים, אפשר לתת לתלמידים לקרוא את הסיפור 'סליחה שבלב' של דבורה עומר (ראו קישור גם בממערך השיעור) ולבקש מהם לסמן את המשפטים שבהם דני מבין את הטעות שעשה ונושא באחריות למעשיו.

לסיכום - מה היה לנו?

תוכן: יהודה כועס מאוד כשמבשרים לו שתמר כלתו בהיריון, אך רגע לפני הוצאתה להורג היא מראה לו את החותם, הפתילים והמטה שלקחה ממנו כעירבון, והוא מבין שלא חטאה ושהוא עצמו הוא אבי התינוק שבבטנה. יהודה מודה בטעותו ותמר יולדת תאומים, שמהם בהמשך ייוולד דוד המלך.
מיומנויות: גזרה שווה, מידה כנגד מידה.
מתודה: צפייה בסרטון, ציור.

העשרות
ממערך השיעור
מדרשים
ניבים וביטויים
תרבות ואומנות
סיפורו של מקום
ריאליה מקראית
סרטונים
בבית של פיסטוק
למה קשה כל כך להודות בטעויות? קרדיט: בבית של פיסטוק – לא לפחד ולספר הכול (פרק...
בבית של פיסטוק
"וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר: 'צָדְקָה מִמֶּנִּי, כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי'" (פסוק כו)

  • למה קשה כל כך להודות בטעויות?

קרדיט: בבית של פיסטוק – לא לפחד ולספר הכול (פרק 12), ערוץ החינוכית

דפי עבודה והעשרה לשיעור
סליחה שבלב
הסיפור 'סליחה שבלב' מאת דבורה עומר מתוך האתר 'במה, בית למחנך יהודי'
רשומון תנ"כי
שְׁבָטִים הָיוּ עוֹסְקִים בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְיַעֲקֹב הָיָה עוֹסֵק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ וִיהוּדָה עוֹסֵק לָקַחַת אִשָּׁה...
רשומון תנ"כי
"וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ". (פסוק ב)

נרטיבים שונים. ALEXEY GRIGOREV/shutterstock.com

שְׁבָטִים הָיוּ עוֹסְקִים בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְיַעֲקֹב הָיָה עוֹסֵק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ וִיהוּדָה עוֹסֵק לָקַחַת אִשָּׁה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא אוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. (בראשית רבה פח)
  • לְפִי הַמִדְרָשׁ, בְּאוֹתָהּ הָעֵת הִתְרַחֲשׁוּ כַּמָה אֵירוּעִים חֲשׁוּבִים בְּקוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל. מִי מֵהָאֵירוּעִים יוֹצֵא דוֹפֶן? וְלָמָה?
שני צעיפים
שְׁתַּיִם הֵם שֶׁנִּתְכַּסּוּ בְּצָעִיף – תָּמָר וְרִבְקָה – וּשְׁתֵּיהֶם יָלְדוּ תְּאוֹמִים. רִבְקָה – "וַתִּקַּח הַצָּעִיף...
שני צעיפים
"וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף". (פסוק יד)

אסכולת רמברנדט, יהודה ותמר, המאה ה-17, מאוסף גלריית רזידנץ, מתוך ויקישיתוף

שְׁתַּיִם הֵם שֶׁנִּתְכַּסּוּ בְּצָעִיף – תָּמָר וְרִבְקָה – וּשְׁתֵּיהֶם יָלְדוּ תְּאוֹמִים. רִבְקָה – "וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס" (בראשית כד, סה), תָּמָר – "וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף". (מדרש רבה בראשית פרשה פה, פסקה ז)
להמשך קריאה

 

  • מָה מְשׁוּתָף לְרִבְקָה וּלְתָמָר עַל פִּי הַמִדְרָשׁ? צַיְינוּ שְׁתֵי נְקוּדוֹת דִמְיוֹן.
צָדְקָה מִמֶּנִּי
יְהוּדָה רוֹאֶה בְּתָמָר אֲשֵׁמָה בְּמוֹת שְׁנֵי בָּנָיו, וְלָכֵן אֶת הַבֵּן הַשְׁלִישִׁי, שֵׁלָה, הִרְחִיק מִמֶנָה. בַּהֶמְשֵׁךְ...
צָדְקָה מִמֶּנִּי
"וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי". (פסוק כו)

סטודנט מרים שלטי נכון ולא נכון. mommayap/shutterstock.com

יְהוּדָה רוֹאֶה בְּתָמָר אֲשֵׁמָה בְּמוֹת שְׁנֵי בָּנָיו, וְלָכֵן אֶת הַבֵּן הַשְׁלִישִׁי, שֵׁלָה, הִרְחִיק מִמֶנָה. בַּהֶמְשֵׁךְ הוּא מַאֲשִׁים אוֹתָהּ שֶׁנִכְנְסָה לְהֵירָיוֹן מִגֶבֶר מִחוּץ לַמִשְׁפָּחָה וּמְבַקֵשׁ לְהַעֲנִישָׁהּ. עִם הַזִיהוּי שֶׁל הַחוֹתֶמֶת, הַפְּתִילִים וְהַמַטֶה מַכִּיר יְהוּדָה בְּטָעוּתוֹ, וּמוֹדֶה כִּי הֶרְיוֹנָהּ שֶׁל תָמָר קָשׁוּר בּוֹ. וּמַכְרִיז בְּפוּמְבֵּי "צָדְקָה מִמֶּנִּי".

  • שְׁנֵי פַּרְשָׁנִים פֵּירְשׁוּ אַחֶרֶת אֶת הַבִּיטוּי: "צָדְקָה מִמֶּנִּי": רָשִׁ"י: צָדְקָה – בִּדְבָרֶיהָ. מִמֶנִי – הִיא מְעוּבֶּרֶת. רַשְׁבָּ"ם: צָדְקָה מִמֶנִי – יוֹתֵר מִמֶנִי. אֵיזוֹ פַּרְשָׁנוּת מְקוּבֶּלֶת עֲלֵיכֶם יוֹתֵר וּמַדוּעַ?
"הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה"
בִּיטוּי בְּשָׂפָה גְבוֹהָה שֶׁמַשְׁמָעוּתוֹ הִיא זוֹ: בְּחַן אֶת הִתְנַהֲגוּתְךָ שֶׁלְךָ לִפְנֵי שֶׁאַתָה שׁוֹפֵט אֶת הִתְנַהֲגוּתָם...
"הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה"
"וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה". (פסוק כה)

איור יד מצביעה. Cvijovic Zarko/shutterstock.com

בִּיטוּי בְּשָׂפָה גְבוֹהָה שֶׁמַשְׁמָעוּתוֹ הִיא זוֹ: בְּחַן אֶת הִתְנַהֲגוּתְךָ שֶׁלְךָ לִפְנֵי שֶׁאַתָה שׁוֹפֵט אֶת הִתְנַהֲגוּתָם שֶׁל אֲחֵרִים כִּי אַתָה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ דָבָר. לְמֵדִים זֹאת מִן הַסִיפּוּר עַל יְהוּדָה, שֶׁצִיוַוה לְהַעֲנִישׁ אֶת תָמָר עַל מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה שׁוּתַף לוֹ, וְהַחוֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים הָיוּ הַהוֹכָחָה לְהִשְׁתַתְפוּתוֹ בַּמַעֲשֶׂה.

מבוסס על אברהם רמי דיין, ניב שפתיים ואמרי שפר, 2004, הוצאת כתר וספר. © כל הזכויות שמורות למחבר.

  • מַדוּעַ לְדַעְתְכֶם תָמָר לֹא הֵעִידָה נֶגֶד יְהוּדָה בִּמְפוֹרָשׁ וְרַק שָׁלְחָה אֵלָיו אֶת הַסִימָנִים?
  • מָה הַסִיכּוּן שֶׁתָמָר הִסְתַכְּנָה בְּכָךְ?
תמר / לידיה קוֹזֵנִיצקי
בַּצִיוּר שֶׁל לִידְיָה קוֹזֵנִיצְקִי, רוֹפְאָה וְצַיֶירֶת יִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִפְטְרָה בִּשְׁנַת 2013, הַמַרְאֶה שֶׁל תָמָר אֵינוֹ בָּרוּר....
תמר / לידיה קוֹזֵנִיצקי
"וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם". (פסוק יד)

Doctor Lidia Kozenitzky, תמר כלת יהודה, מתוך ויקישיתוף

בַּצִיוּר שֶׁל לִידְיָה קוֹזֵנִיצְקִי, רוֹפְאָה וְצַיֶירֶת יִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִפְטְרָה בִּשְׁנַת 2013, הַמַרְאֶה שֶׁל תָמָר אֵינוֹ בָּרוּר. מִצַד אֶחָד הִיא מֵישִׁירָה מַבָּט וְנִרְאֵית כְּאִישָׁה הֶחְלֵטִית שֶׁיוֹדַעַת מָה הֵם רְצוֹנוֹתֶיהָ, וּמִצַד אַחֵר מַבָּטָהּ עָצוּב. מִצַד אֶחָד זְרוֹעָהּ מוּנֶפֶת וּמְשַׁדֶרֶת כּוֹחַ, וְאִילוּ צַמוֹתֶיהָ מַצִיגוֹת אוֹתָהּ כְּאִישָׁה צְעִירָה, מַמָשׁ נַעֲרָה. בְּכַף יָדָהּ הִיא אוֹחֶזֶת מַסֵכָה לְבָנָה, וּבְמַבָּט נוֹסָף מִתְגַלֶה הֶרְיוֹנָהּ.

  • בַּצִיוּר שֶׁל לִידְיָה קוֹזֵנִיצְקִי, תָמָר אוֹחֶזֶת בְּיָדָהּ מַסֵכַת פָּנִים. מַדוּעַ?
  • מָה תָמָר מַסְתִירָה וּמָה הִיא מְגַלָה לְפִי פְּסוּקִים יד ו־יט?
תמר ויהודה – הוראס ורנה
בַּצִיוּר תָמָר וִיהוּדָה נִיצָבִים בַּמֶרְכָּז. יְהוּדָה בִּלְבוּשׁ מְהוּדָר מְדַבֵּר עִם תָמָר, רְעוּלַת פָּנִים וּלְבוּשָׁה בִּלְבוּשׁ...
תמר ויהודה – הוראס ורנה
"וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִי כִּי תָבוֹא אֵלָי". (פסוק טז)

הוראס ורנה, תמר כלת יהודה, 1840, אוסף וולאס, מתוך ויקישיתוף

הוראס ורנה, דיוקן עצמי, 1835, אוסף ארמיטאג', מתוך ויקישיתוף

בַּצִיוּר תָמָר וִיהוּדָה נִיצָבִים בַּמֶרְכָּז. יְהוּדָה בִּלְבוּשׁ מְהוּדָר מְדַבֵּר עִם תָמָר, רְעוּלַת פָּנִים וּלְבוּשָׁה בִּלְבוּשׁ שֶׁמְגַלֶה חֲלָקִים מִגוּפָהּ. בְּעוֹד יְהוּדָה רוֹכֵן קָדִימָה תָמָר נִרְתַעַת לְאָחוֹר. יָדָהּ שֶׁל תָמָר פְּתוּחָה וּמְבַקֶשֶׁת דָבָר.

להמשך קריאה
אֵמִיל זָ'אן הוֹרַאס וֶרְנֶה הָיָה צַיָיר צָרְפָתִי שֶׁפָּעַל בְּאֵירוֹפָּה בַּמֵאָה הַ־19. צַיָירִים אֵירוֹפֵּאִים בְּנֵי תְקוּפָתוֹ תֵיאֲרוּ אֶת הַדְמוּיוֹת בַּתָנָ"ךְ וּבַמִזְרָח הַקָדוּם מִנְקוּדַת מַבָּט מַעֲרָבִית. הֵם רָאוּ אוֹתָן כַּהֲפוּכוֹת לָהֶם בַּתַרְבּוּת וּבַמִנְהָגִים וְהַרְבֵּה יוֹתֵר מְשׁוּחְרָרוֹת.
 
  • הַצַיָיר הַצָרְפָתִי הוֹרַאס וֶרְנֶה דִמְיֵין אֶת הַמְצִיאוּת שֶׁל הַחַיִים בִּתְקוּפַת הַמִקְרָא. כֵּיצַד הוּא חָשַׁב שֶׁנִרְאוּ חַיֵי הַיוֹם יוֹם? בְּאֵיזֶה לְבוּשׁ לְבוּשׁוֹת הַדְמוּיוֹת? כֵּיצַד נִרְאֶה הַנוֹף? שִׂימוּ לֵב לַפְּרָטִים בַּצִיוּר.
  • הִתְבּוֹנְנוּ בַּצִיוּר. כֵּיצַד תָמָר דוֹאֶגֶת שֶׁיְהוּדָה לֹא יְזַהֶה אוֹתָהּ?
תִמְנָה
תִמְנָה – עִיר בְּנַחֲלַת שֵׁבֶט יְהוּדָה. יְהוּדָה יוֹצֵא עִם חִירָה הָעֲדוּלָמִי תִמְנַתָה, כְּלוֹמַר לְכִיווּן הַיִישׁוּב...
תִמְנָה
"וַיַּעַל עַל גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה. וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ". (פסוקים יב–יג)

כל הזכויות בעולם התנך שייכות לד"ר יהודה עתי

תִמְנָה – עִיר בְּנַחֲלַת שֵׁבֶט יְהוּדָה. יְהוּדָה יוֹצֵא עִם חִירָה הָעֲדוּלָמִי תִמְנַתָה, כְּלוֹמַר לְכִיווּן הַיִישׁוּב תִמְנָה. תוֹסֶפֶת הָאוֹת הֵ"א מַצְבִּיעָה עַל הַכִּיווּן – הֵם הָלְכוּ לְכִיווּן תִמְנָה אוֹ בִּלְשׁוֹן הַמִקְרָא "תִמַנְתָה". בְּתִמְנָה הוּא מִתְכַּוֵון לְבַקֵר אֶת עוֹבְדָיו וּלְהִשְׁתַתֵף בִּגְזִיזַת צֶמֶר הַכְּבָשִׂים – אֵירוּעַ חֲגִיגִי וּמְשַׂמֵחַ שֶׁנֶעֱרַךְ פַּעַם בְּשָׁנָה.

  • שַׁעֲרוּ וְצַיְירוּ בַּמַחְבֶּרֶת: "שְׁנֵי בָּלוֹנֵי מַחְשָׁבָה" – אֶחָד שֶׁל יְהוּדָה בְּצֵאתוֹ לְתִמְנָה, וְהָאַחֵר שֶׁל תָמָר, כַּאֲשֶׁר סוּפַּר לָהּ עַל תוֹכְנִיוֹתָיו שֶׁל יְהוּדָה.
  • לְפִי פָּסוּק יב, עַל בָּסִיס אֵיזוֹ מִילָה מְשַׁעֲרִים הַחוֹקְרִים כִּי תִמְנָה הָיְיתָה צְפוֹנִית לַעֲדוּלָם?
עדולם
  עֲדוּלָם הִיא עִיר בִּשְׁפֵלַת יְהוּדָה. מְסוּפָּר בַּפֶּרֶק: "וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ...
עדולם
"וַיַּעַל עַל גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי". (פסוק יב)

גבעות עדולם, צילום: Davidbena, מתוך ויקישיתוף, CC BY 3.0

אזור שפלת יהודה, Yanivreg, מתוך ויקישיתוף, CC BY 3.0

  עֲדוּלָם הִיא עִיר בִּשְׁפֵלַת יְהוּדָה. מְסוּפָּר בַּפֶּרֶק: "וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה" (פסוק א). יְהוּדָה, שֶׁחַי וְהִתְפַּרְנֵס עִם אֶחָיו בָּאֵזוֹר הָרֵי יְהוּדָה, הִתְפַּצֵל מֵהֶם וְיָצָא לְדֶרֶךְ עַצְמָאִית. הוּא יָרַד לְאֵזוֹר הַשְׁפֵלָה, וְשָׁם פָּגַשׁ בְּאָדָם בְּשֵׁם חִירָה שֶׁמוֹצָאוֹ מֵעֲדוּלָם וְהִתְחַבֵּר אֵלָיו.

  • חִזְרוּ וְקִרְאוּ אֶת פָּסוּק יב וְהַצִיעוּ הֶסְבֵּר לְהִצְטָרְפוּת חִירָה הָעֲדוּלָמִי לְמַסָעוֹ שֶׁל יְהוּדָה.
בגדי אלמנות
בִּתְקוּפַת הַמִקְרָא לְבוּשׁוֹ שֶׁל אָדָם הֵעִיד עַל מַעֲמָדוֹ הַמְיוּחָד וְעַל מַצָבוֹ הַמִשְׁפַּחְתִי. כַּכָּתוּב בַּפֶּרֶק, תָמָר...
בגדי אלמנות
"וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ". (פסוק יט)

טקס אשכבת הגופה על ידי בני המשפחה ומריטת שערות של האבלים, יוון, המאה השישית לפסה"נ . Walters Art Museum.

בִּתְקוּפַת הַמִקְרָא לְבוּשׁוֹ שֶׁל אָדָם הֵעִיד עַל מַעֲמָדוֹ הַמְיוּחָד וְעַל מַצָבוֹ הַמִשְׁפַּחְתִי. כַּכָּתוּב בַּפֶּרֶק, תָמָר לוֹבֶשֶׁת בִּגְדֵי אַלְמָנוּת וְיוֹשֶׁבֶת בְּבֵית אָבִיהָ. בִּיצִיאָתָהּ הָאַמִיצָה לִפְעוּלָה הִיא מְסִירָה אֶת בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ וּבְסִיוּמָהּ הִיא חוֹזֶרֶת לִלְבּוֹשׁ אוֹתָם. הָאַלְמָנָה נָהֲגָה לִלְבּוֹשׁ בְּגָדִים אֵלוּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי אַלְמְנוּתָהּ.

  • לְאוֹרֶךְ הַסִיפּוּר מַחֲלִיפָה תָמָר אֶת בְּגָדֶיהָ. הַאִם לְדַעְתְכֶם הַחְלָפַת הַבְּגָדִים מַשְׁפִּיעָה גַם עַל הִתְנַהֲגוּתָהּ?
הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה
הַחוֹתָם, הַפְּתִילִים וְהַמַטֶה הַנִזְכָּרִים בְּפָסוּק יח הֵם הַחֲפָצִים הָאִישִׁיִים שֶׁל הָאָדָם אֲשֶׁר הָיוּ תְעוּדַת הַזֶהוּת...
הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה
"וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ". (פסוק יח)

חותם ועליו כתובת, מאה 7-6 לפנה"ס. באדיבות מוזאון ארצות המקרא, ירושלים

הַחוֹתָם, הַפְּתִילִים וְהַמַטֶה הַנִזְכָּרִים בְּפָסוּק יח הֵם הַחֲפָצִים הָאִישִׁיִים שֶׁל הָאָדָם אֲשֶׁר הָיוּ תְעוּדַת הַזֶהוּת שֶׁלוֹ בִּימֵי הַמִקְרָא. הַחוֹתָם הוּא גְלוּפָה (לוּחַ הַדְפָּסָה, שֶׁעָלָיו בּוֹלְטוֹת אוֹתִיוֹת אוֹ צוּרוֹת, הַמְשַׁמֵשׁ לְהַדְפָּסַת תְמוּנוֹת וְאִיוּרִים) הַנוֹשֵׂאת אֶת שֵׁם בְּעָלֶיהָ. הַפְּתִילִים הֵם כְּכָל הַנִרְאֶה הַחוּט הַקוֹשֵׁר אֶת הַחוֹתָם, וְהַמַטֶה הוּא מַקֵל מֵעֵץ, מְעוּטָר בְּגִילוּף יִיחוּדִי לַנוֹשֵׂא אוֹתוֹ וּמֵעִיד עַל מַעֲמָדוֹ.

  • מַדוּעַ בִּיקְשָׁה תָמָר מִיְהוּדָה פְּרִיטִים אֵלֶה כְּעֵירָבוֹן (פִּיקָדוֹן שֶׁמַשְׁאִירִים אֵצֶל אָדָם עַד שֶׁיִיפָּרַע הַחוֹב שֶׁחָבִים לוֹ)?
מספר הסיפורים
מְסַפֵּר הַסִיפּוּרִים אַבְרָהָם כֹּהֵן מְסַפֵּר אֶת סִיפּוּר יְהוּדָה וְתָמָר (בְּרֵאשִׁית לח), בִּשְׂפַת הַתָנָ"ךְ וּבְהַמְחָזָה.
מספר הסיפורים
"וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא…" (פסוק א)

מְסַפֵּר הַסִיפּוּרִים אַבְרָהָם כֹּהֵן מְסַפֵּר אֶת סִיפּוּר יְהוּדָה וְתָמָר (בְּרֵאשִׁית לח), בִּשְׂפַת הַתָנָ"ךְ וּבְהַמְחָזָה.

בַּחֲרוּ בְּפָסוּק אֶחָד שֶׁתָפַס אֶת תְשׂוּמֶת לִיבְּכֶם, בְּשֶׁל הָאוֹפֶן שֶׁבּוֹ מְסַפֵּר הַסִיפּוּרִים סִיפֵּר אֶת הַפָּסוּק אוֹ בְּשֶׁל הַמִילִים אוֹ הַמֶסֶר שֶׁל הַפָּסוּק, וְהַמְחִישׁוּ אוֹתוֹ בְּצִיוּר.

קרדיט: מטח