יש שופטים בירושלים

המתיחות המתבטאת בסיפור קשורה למעמדו השנוי במחלוקת של אגריפס. בשל מעמדו הרם של המלך הוא אמור לקרוא את התורה בישיבה (ולא בעמידה), לאחר שקיבל אותה מן הכוהן הגדול, וזאת בניגוד לכוהן הגדול, הקורא אותה בעמידה. ואולם אגריפס מוחל על כבודו מפני כבוד התורה וקורא גם הוא את התורה בעמידה.

אם העם יבקש מלך, קובעת התורה, צריך להיעתר לבקשתו. אך רק בתנאים קשוחים: ללא ריבוי נשים, סוסים ומיסים, בהגבלה של הבריתות הדיפלומטיות, של עוצמת הצבא וגודל התקציב. ההיסטוריה של הפוליטיקה מלמדת, שהשאיפות של מלכים הן תמיד אותן שאיפות: להגדיל את הכוח שבידיהם ואת מרחב השליטה של מלכותם. אך התורה מנסה לייסד מלכות שאינה כְּיֶתֶר המלכויות, מלכות שכוח מצומצם וריבונותה מוגבלת. משה חוזה שיבוא יום והעם יבקש מלך כמו שיש לכל העמים, והוא משיב: מלך כן. ככל העמים – לא.

מבוסס על: מיכה גודמן, הנאום האחרון של משה, 2014, עמ' 71. © כנרת, זמורה, ביתן, דביר- מוציאים לאור.

ביטוי מנחה בספר דברים הוא הביטוי: "המקום אשר יבחר ה'" – לרוב בהקשר של פולחן והקרבת קורבנות, וכאן בהקשר של משפט. ריכוז הפולחן והעמדת מרכז משפטי עליון הם נושאים בעלי חשיבות רבה בספר דברים. החזרה של הביטוי בספר דברים מעלה את השאלה, מדוע ירושלים אינה מזוהה כמקום הנבחר.
מצד הגישה המחקרית, ניתן לשער כי מחברי הספר לא רצו לייחס זיהוי מפורש לתקופתו של משה, מפני שירושלים לא הייתה מרכז פולחני ישראלי עד לימי דוד ושלמה.
מצד הפרשנות המסורתית אין מדובר במקום אחד קבוע אלא במקומות שונים. שילה הייתה מרכז הפולחן עד שירושלים הפכה למרכז הפולחן היחיד.

לכנענים היה צבא רכב מפותח, רכב ברזל שנרתם לסוסים, ובני ישראל התקשו לגבור עליו בתקופת ההתנחלות והשופטים (שופטים ה, יט-כא).

בצבאות ישראל שימש הסוס מימי הממלכה המאוחדת, מימי דוד (שמואל ב ח, ד), בעת מלחמותיו בארמים. שלמה הקים חיל רכב, אסף רכב ופרשים, ובנה ערי רכב. קיימות עדויות ארכיאולוגיות לאורוות מלכותיות בערים חצור ומגידו.

בבתי המלוכה ריבוי נשים ענה גם על הצורך לשאת נשים מטעמים מדיניים .
בארמונות שנמצאו בישראל אין עדות לקיום ארמון המיועד לנשים, אולם ישנם עדויות הן במקרא והן מחוצה לו על תופעה זו.
במגילת אסתר הפילגשים והנשים מכונסות בבית נשים- הרמון ובמצרים העתיקה, בימי ממלכה החדשה נמצא תבליט קיר באל עמארנה שבו מתואר בית הנשים בארמון פרעה אח'נתון. בציור נראים שני פתחי הבית ועליהם ניצבים שומרים ואילו בפנים הבית, נראות המלכה ובנותיה ועוזותיהן עוסקות ברחיצה וטיפול בגופן, והן מהלכות במלבושים קלים

מבוסס על: חיים ביינארט ומנחם הרן (עורכים), אנציקלופדיה מקראית, כרך ה, 1968, עמ' 859 ועל משה דוד קאסוטו, עורך ראשי, אנציקלופדיה מקראית, כרך ב, 1968, עמ' 93. © מוסד ביאליק