בשיעורים האחרונים למדנו והעמקנו בברכת כוהנים. נציע לתלמידים לקרוא בבית את הברכה עם בני משפחתם ולחשוב יחד מה המשפחה הייתה רוצה להוסיף לברכה.
הידעתם? יש קהילות שנוהגות שההורים מברכים את הילדים בכל ליל שישי בברכת כוהנים. גם אם ההורים אינם כוהנים, כל אב ואם מוזמנים להניח את ידיהם על ראשי ילדיהם ולברך אותם בברכת כוהנים המסורתית או בכל ברכה אחרת.
קרדיט: shutterstock.com
לפני הברכה, הכוהנים נוטלים ידיים וחולצים נעליים. בשעת הברכה הם עומדים מול ארון הקודש מכוסים כל אחד בטליתו, פושטים את ידיהם קדימה ופורשים את אצבעותיהם בצורה מיוחדת, כשהם פונים אל הקהל וחוזרים על הברכה שאותה קורא בקול החזן (שליח הציבור).
המתפללים נוהגים שלא להסתכל על הכוהנים בשעת הברכה. סיבה לכך אפשר למצוא במדרש הזה:
אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַף עַל פִּי שֶׁאָמַרְתִּי לַכֹּהֲנִים שֶׁיִּהְיוּ מְבָרְכִין אֶתְכֶם, עִמָּהֶם אֲנִי עוֹמֵד וּמְבָרֵךְ אֶתְכֶם. לְפִיכָךְ הַכֹּהֲנִים פּוֹרְשִׂים אֶת כַּפֵּיהֶם, לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד אַחֲרֵינוּ, וּלְכָךְ הוּא אוֹמֵר: מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת, מִבֵּין כִּתְפוֹתֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים. מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים.
(עיבוד. על פי: מדרש במדבר רבה, דף יא עמוד ב)
קרדיט: מבוסס על מתיה קם, "ברכת כוהנים", אתר תרבות il. © מטח.
בסדרה המצליחה "מסע בין כוכבים" אשר שודרה במשך עשרות שנים (בטח ההורים שלכם זוכרים אותה היטב!) הופיעה גרסה של ברכת הכוהנים. מה הקשר בין ספינת חלל ובין כוהנים?
קפטן ספוק, קצין המידע של ספינת החלל "אנטרפרייז" הגיע מכוכב הלכת "וולקן". לוולקנים ברכת שלום אופיינית להם, נוסח הברכה הוא "חיים ארוכים ופוריים!" (ובאנגלית: Live long and prosper.)
השחקן לנרד נימוי, ששיחק את דמותו של קפטן ספוק, סיפר שהוא חיפש מחוות יד שיצרף לברכה שמאפיינת את דמותו. נימוי היה יהודי, ובאחד מביקוריו בבית הכנסת הוא קיבל את הרעיון להצדעה הוולקנית מברכת הכוהנים, אשר מפשקים את אצבעות ידיהם מכוסות הטלית בזמן אמירת הברכה.
תינוק שנולד ותגית שם על היד שלו ושל אמו.
ESB Professional/shutterstock.com
כחלק מהברכה האלוהית, נאמר בפסוק כז שהאל "שם את שמו על העם".
ננסה לברר מה כוונת המשפט, האם מדובר בפעולה גופנית או בדימוי שיש מאחוריו משמעות . תחילה נסו להיזכר אם בחרתם פעם שֵם למישהו או למשהו, ואיך הרגשתם כלפיו.
אפשר להבין את האמירה בשתי דרכים שמתיישבות זו עם זו. אפשרות אחת היא שהאל כינה את העם בשם 'ישראל', שם שיש בתוכו את שמו של האל, "ישר-אל" (קוראים לזה שם תֵאופורי, תֵאו=אל).
אפשרות אחרת היא שאת הברכה נהגו בני ישראל בתקופת הבית הראשון לשאת על גופם ממש, בדומה לציווי על הנחת התפילין. חוקרים מציעים סברה כי את הלוחות שנמצאו בכתף הינום היו נושאים כמין קמע, וכך הברכה הנושאת את שם האלוהים נמצאת פיזית על האדם, מתוך האמונה שכך היא תשמור עליו.
בִּרְכַּת כֹּהֲנִים מופיעה בספר במדבר במסגרת ציווי על הכהנים לברך את בני ישראל. הברכה מורכבת משלושה פסוקים ולכן נקראת גם "ברכה משולשת".
ברכת הכוהנים מלווה תפילות יומיות וטקסים שונים בחיי העם היהודי, הברכה נאמרת על ידי הכהנים בנשיאת כפיים, כאשר ידיהם מושטות כלפי הציבור. פסוקי ברכת כהנים משמשים גם בהזדמנויות נוספות: בזמן הכנסת ספר תורה לבית כנסת, בבר מצווה, בפדיון הבן ובחופה.
קרדיט: ברכת כהנים / נטע פרילינג, 2010
יפעת בצלאל, עפרונות על נייר, פרט מתוך "הסתר פנים". יפעת בצלאל, © באדיבות האמנית
שימו לב לצורה של הידיים, הפישוק בין האצבעות דומה למחוות הידיים בברכת הכוהנים. ההצעה המקובלת היא שהפישׂוק בין האצבעות נותן לכף היד כולה צורה של האות שי"ן, אשר מסמלת את שם האל "שדי". התבוננות נוספת בצורת הידיים לפי הציור שלפנינו, שהוצג בשנת 2015, מעלה בדמיון גם את האות V באנגלית, שהרבה פעמים מסמלת ניצחון (v מסמלת victory).
ברכת כהנים באתר הפיוט
באתר הפיוט והתפילה מרוכזים כ 20 מסורות שונות לברכת כוהנים.
אתר הפיוט הוא פרויקט ייחודי שמטרתו לשמר ולהחיות מסורות, שירה, תפילה ומוזיקה יהודית בנות אלפי שנים מכל קהילות ישראל. האתר מנגיש לקהל את עולם הפיוט והתפילה. מאגר הפיוטים והתפילות שבאתר מכיל ביצועים פופולאריים וביצועים פחות מוכרים.
בראשית המאה ה־20 נמצאה בירושלים "עיר מתים". עיר מתים היא מערכת של מערות קבורה רבות החצובות בסלע. למערכת הקברים הזאת בירושלים ניתן השם "כתף הינום", וחוקרים טוענים שהם הוקמו בתקופת מלכי יהודה.
רוב חדרי הקברים נמצאו ריקים, מכיוון שנבזזו על ידי שודדי קברים. אולם בשנות ה־80 הארכאולוג גבי בקראי ערך חפירה נוספת ב"כתף הינום" וחשף שם מערת קבורה אחת שלא נבזזה. בין השלדים, הכדים והתכשיטים השונים, נמצאו שתי לוחיות שחרוטה עליהן גרסה מקוצרת של ברכת הכוהנים בכתב האלפביתי העברי העתיק, ובה נאמר:
"יְבָרֶךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם".
ספרי קודש על חרסים
Naunakhte, Aechtungstext2,_Wikimedia Commons, CC BY 3.0
למילים יש כוח, זה לא חדש. מטקסטים שונים בתנ"ך אפשר ללמוד שבעת העתיקה ייחסו משמעות רבה לברכה או לקללה, וכך גם בתרבויות שונות במרחב המזרח הקדום. ברכות, כמו ברכת הכוהנים, יכולות לספק הגנה לאדם, וקללות יכולות לסכנו.
בחפירות ארכאולוגיות בתל חצור מצאו "קערות כישוף" – שברי חרסים שעליהם חרוטים מארות (שם נרדף לקללות) בכתב מצרי קדום הנקרא כתב היראטי (כתב שהתפתח מכתב החרטומים המצרי – ההירוגליפים). מלכי מצרים במאות ה־18 וה־19 לפנה"ס נהגו לערוך טקס מאגי, שבמהלכו איחלו רעות לאויביהם לפני יציאתם למלחמה. בטקס זה היו חורטים את שמות האויבים על גבי חרסים או צלמיות (פסלים קטנים בצורת אדם), כותבים סביב קללות ולחשים שונים ואז מנפצים אותם בטקסיות. הסמליות היא שהאויב יישבר בידיהם כשם שהחרס נשבר.
מקערות המארות מתל חצור אנו למדים שני דברים מרתקים, האחד, שבין מצרים ובין ממלכת חצור הייתה מלחמה באותה התקופה. הדבר הנוסף, שהוא העיקרי לענייננו כאן, שלמילה – החיובית או השלילית – יש כוח רב.
ברכת הכוהנים הייתה במקורה חלק מעבודת בית המקדש. לאחר החורבן, קיימו את המנהג בבתי הכנסת, כחלק מתפילות הבוקר וסביב אירועים שונים בחיי האדם והקהילה.
החל משנת 1970 החלו לקיים את מעמד ברכת הכוהנים בכותל המערבי, פעמיים בשנה – בחול המועד סוכות ובחול המועד פסח. במעמד מרגש זה אלפי כוהנים מברכים את המוני המתפללים.
קרדיט: ירושלים ברכת כהנים פסח / WESTERN WALL NEWS, 2017
לאונרד כהן הוא זמר קנדי־יהודי מפורסם שנפטר בסוף שנת 2016. בשיריו הוא עוסק בחוויות של האדם בעולם המודרני, והוא מתאר בהם את אהבותיו ואת אכזבותיו בשילוב שאלות על משמעות החיים. כהן, שגדל בבית יהודי, שאב השראה לשיריו גם מן המקורות היהודיים, ושזר קטעים מפרקי התנ"ך או מתפילות שונות בשיריו.
קרדיט: יומן – לאונרד כהן / כאן 11, 2016
בפרק ו בספר במדבר גורם לנו לשאול את השאלה איך נהיים קדושים? הולכים בדרך הישר. אבל אם רוצים לעשות משהו מיוחד, מעבר לרגיל?
"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'.". הפירוש למילה "נזירות" היא פרישות, עזיבה.
נציין כי הנזיר בתורה אינו דומה לנזירים המוכרים בדתות אחרות, שם הוא מתנתק באופן קבוע מחיי החברה, המשפחה ושאר ענייני החיים.
איש או אישה שלוקחים על עצמם להיות נזירים, צריכים להתנזר או לפרוש, לזמן מסוים בלבד, מהדברים הבאים בלבד:
א. ענבים וכל מה שיוצא מהם (צימוקים, יין וכו').
ב. תספורת.
ג. חשיפה למת (שמטמאת את הנזיר).
"כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַה'."
ומה קורה אם הוא נפסל? למשל אם תוך כדי זמן הנזירות קוראת תאונה כמו "וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ". במקרה כזה, הנזיר מסתפר, מביא קורבן על הנדר שהופר וצריך להתחיל את הנזירות מההתחלה.
בסוף ימי הנזירות מביא הנזיר 3 קורבנות: עולה, חטאת ושלמים יחד עם "סַל מַצּוֹת סֹלֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן".
למה, לדעתכם, הנזירות כוללת דווקא את שלושת העניינים הללו: ענבים ויין, תספורת וטומאה?
למה הנזיר מביא בסוף ימי הנזירות קרבן חטאת? זה קורבן שמביאים כאשר חוטאים והוא עשה מעשה של קדושה…
קרה לכם שהחלטתם להינזר ממשהו ("חודש שלם/ מעכשיו/ לעולמים אני לא…")? ממה? למה?
