פרק ב עוסק בהפרת התחייבויות ובאפשרות הסליחה. נציע לתלמידים לחשוב עם משפחתם על התחייבויות שונות שיש לבני המשפחה זה כלפי זה, על הפעמים שבהן הופרה התחייבות או הבטחה כלפי מישהו מבני המשפחה וכיצד הוא הגיב. נוכל ללמוד מעמדתו של אלוהים על האפשרות לסלוח גם כאשר הפגיעה קשה מאוד.
מדרש על מגילת רות משתמש בפסוק מהפרק שלנו כדי להביע רעיון חשוב:
אוֹי לַדּוֹר שֶׁשָּׁפְטוּ אֶת שׁוֹפְטֵיהֶם, וְאוֹי לַדּוֹר שֶׁשּׁוֹפְטָיו צְרִיכִין לְהִשָּׁפֵט, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ב, יז): "וְגַם אֶל שֹׁפְטֵיהֶם לֹא שָׁמֵעוּ…"
(רות רבה, א א)
- הסבירו במילים שלכם את המדרש. (נקודה למחשבה: האם המדרש מדבר על מצב חברתי תקין? ראוי?)
איך יכול להיות שאלוהים לא שמר על עם ישראל?
גם המדרש שואל, ועונה תשובה מפתיעה:
וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים:
מַהוּ זֶה שֶׁסִּלֵּק שְׁכִינָתוֹ מִן יִשְׂרָאֵל?
וְהוּא אוֹמֵר: סִלַּקְתִּי אֶת שְׁכִינָתִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי, מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתִי הַדַּיָּן שֶׁקִּלְקֵל אֶת הַדִּין וְעָמַדְתִּי מִשָּׁם.
(מדרש תנחומא משפטים ד, ב)
- לפי המדרש – כלפי מי מופנית הביקורת (אלוהים, הדיניים-שופטים, העם)?
בשפה העברית היום, משתמשים הרבה בביטוי "הדור שלא ידע את…"
מקורו של ביטוי זה הוא בתנ"ך, בספר שופטים.
כוונת הביטוי – קם דור חדש (של צעירים), שלא מכיר ולא יודע מה היה כאן לפניו. בדרך כלל, דברים אלה נאמרים כביקורת כלפי הצעירים.
יכול להיות שזה נגמר
מילים: יהונתן גפן
לחן: שם טוב לוי
אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי,
והכול היה פשוט נפלא עד שהגעתי
שׁוֹמֵר עִבְרִי על סוס לבן, בלילה שחור
על שְׂפַת הכינרת טרומפלדור היה גיבור
תל אביב הקטנה, חוֹלוֹת אדומים, ביאליק אחד
שני עצים שִׁקְמִים, אנשים יפים מלאים חלומות
ואנו באנו ארצה לִבְנוֹת וּלְהִבָּנוֹת,
כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת.
כאן, איפה שאתה רואה את הדשא
היו פעם רק יתושים וּבִצוֹת
אמרו שפעם היה כאן חלום נהדר
אבל כשבאתי לראות לא מצאתי שום דבר
יכול להיות שזה נגמר.
יכול להיות שזה נגמר.
אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
והכול היה פשוט נפלא עד שהגעתי
פלמ"ח, פִינְגָ'אן, קפה שחור וכוכבים
אנגלים, מַחְתֶּרֶת וְיַלְקוּט הַכְּזָבִים
שָׂפָם וּבְלוֹרִית, כָּפִיָּה על צוואר, ירון זהבי
אלתרמן, תמר, בחורות יפות, מכנסיים קצרים
והיה להם בשביל מה לקום בבוקר
כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת
כאן, איפה שאתה רואה את הדשא…
אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
והכול היה פשוט נפלא עד שהגעתי.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.
- ערכו רשימה – אילו דברים שהיו פה לפני שנולדתם מוזכרים בשיר?
- מה דעתכם – האם עמדת השיר היא ביקורת כלפי הדור הצעיר?
- מהו לדעתכם תפקידו של דור חדש – לשמר את מה שהיה, או לְחַדֵּשׁ וקצת לשכוח…?
קרדיט: אריק איינשטיין – יכול להיות שזה נגמר / אריק אינשטיין הערוץ הרשמי, 2012
יצחק שלו (1992-1918) היה מורה, משורר, סופר ופעיל פוליטי. הוא נודע באהבתו לארץ ישראל, לטיולים ולתנ"ך. חבריו, כך מספרים, היו מכנים את טיוליו טיולי טר"ש – טיולי רַבֵּנוּ שָׁלֵו. יצחק שלו הוא אביו של הסופר הידוע מאיר שלו.
אֳפָקֵינוּ עָבִים… יצחק שלו
אֳפָקֵינוּ – עָבִים, אֳפָקֵינוּ – בְרָקִים,
מִתְגַּלְגֵּל רַעֲמָם שֶׁל יָמִים עַתִּיקִים
בִּגְבוּלֵנוּ, צְפוֹנִי, – שׁוּב רִכְבּוֹ שֶׁל סִיסְרָא
וְשִׁירַת־דְּבוֹרָה בָאֲוִיר מְנַסְּרָהּ…
עוֹד מְעַט וּמֵאֹפֶל הַסַּעַר יִתַּךְ
עוֹד מְעַט וְיָקוּמוּ אֵהוּד וְיִפְתָּח
לַהֲדֹף מוֹאָבִים וּלְהָפִיץ עַמֹּנִים
כַּאֲבוֹת־אֲבוֹתָם בְּיָמִים קַדְמוֹנִים.
צֵל כּוּשַׁן־רִשְׁעָתַיִם עוֹלֶה, וּכְמוֹ אָז,
אֶל מוּל חֵיל־אֲרַמִּים, – עָתְנִיאֵל בֶּן־קְנַז.
עֵת לָשִׂים מְאָרְבִים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים
לְסַיֵּר הַשְּׁבִילִים וְלִפְקֹד הַגְּשָׁרִים
לְפַסֵּג עֶמְדּוֹתֵינוּ מִסְּפָר אֱלֵי סְפָר
וּלְדָבְקָה בְנִשְׁקֵנוּ כָעֵץ בֶּעָפָר,
וּבַגַּיִס לָקוּם, – עַד יִרְאֶה וְחָרַד
כָּל־זְכוּר־עֲמָלֵק בֶּאֱדוֹם וַעֲרָד…
דִּמְדּוּמִים בְּשָׁמֵינוּ. הֲיוֹם הוּא אִם לֵיל?
חֵי שִׁמְשׁוֹן הַדָּנִי וְעַבְדּוֹן בֶּן־הִלֵּל:
גַּם אִם טֶרֶם יָדַעְנוּ בְאֵיזוֹ שָׁעָה
וּמֵאַיִן וָאָן תִּפָּתַח הָרָעָה,
– בְּשׁוֹפְטֵינוּ נִשְׁבַּעְנוּ, עַמִּי וְאַחַי,
לֹא יַעֲבֹר הָאוֹיֵב עַל פָּנֵינוּ וָחַי!
כִּי אֻכְזַרְנוּ מֵעֹשֶׁק, נִקְשֵׁינוּ מִדָּם
כִּי לְאֶרֶץ הָיִינוּ, הָיִינוּ לְעָם!…
הִשִׂיגוּנוּ בְּשַׁעַט יָמַי הַשּׁוֹפְטִים
עֵת לזעיק כָּל חוֹרְשִׁים וְזוֹרְעִים וְחוֹבְטִים,
כִּי רִגְּשׁוּ כָּל-בְּנֵי-קֶדֶם וּבְנִי מִדִּינִים
וּבַגְּבוּל-הַיַּרְדֵּן, – מַחֲנַיִם-מַחֲנַיִם…
מוּל מִשְׁמָר-הָאוֹיֵב, בָּרָאשִׁי אַשְׁמוּרוֹת,
בֵּין-יִוָּאֵשׁ וּפָרָה, – לוֹ יְצַפּוּ בַּמְּדוּרוֹת…
אפקינו – עָבִים, אפקינו – בְּרָקִים,
פַּעֲמִי הַסְּעָרָה דּוֹהֲרִים וְדוֹלְקִים…
-לוֹ נְהִי שֶׁמְּגָרִים! לוֹ נְהִי בְּרָקִים!…
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם. מתוך: מלכה שקד (עורכת), לנצח אנגנך: המקרא בשירה העברית החדשה, 2005. © משכל.
- קִראו את השיר "אפקינו עבים". זה שיר לא פשוט לקריאה, אבל אפשר בהחלט ללמוד אותו וליהנות ממנו. ערכו רשימה של השופטים שאתם מזהים בשיר.
- כיצד מעריך הדובר בשיר את פועלם של השופטים?
- מה לדעתכם רומז (או מייעץ) הדובר לאנשים בהווה הקוראים את השיר?
היכן נמצא המקום המוזכר בפסוק, ששמו "בוכים"? יש חוקרים הטוענים כי מדובר במקום סמוך לבית אל.
אם מחפשים בתנ"ך מקומות שיש להם שמות דומים, אפשר למצוא בספר שופטים פרק כ תיאור של מקום שבו בכו בני ישראל, ובספר בראשית פרק לה מסופר על מקום בשם "אלון בכות". מקומות אלה, שהם כנראה מקום אחד שהיה בו מזבח מרכזי, מזוהים עם העיר בית אל. בית אל הייתה עיר הפולחן המרכזית בתקופת יהושע ובתקופת השופטים.
- לפי הפסוק – מדוע קראו למקום "בוכים"?
- מתי קראו למקום בשמו – לפני האירוע או אחריו?
- חִשבו על מקומות נוספים ששמם ניתן להם בגלל אירוע שקרה בהם.
בספר יהושע מסופר שמקום קבורתו של יהושע הוא בתִמְנַת סֶרַח, ובספר שופטים מסופר שמקום קבורתו של יהושע הוא בתִמְנַת חֶרֶס.
אז "חֶרֶס" או "סֶרַח"?
המילה "חֶרֶס" פירושה בלשון המקרא: שמש, חמה.
והמילה "סֶרַח" פירושה: משהו עודף, והיא גם מזכירה את המילה "סֵרָחוֹן".
איך אפשר להסביר את השמות השונים? ובכן, לפניכם שלושה הסברים:
- פירוש חז"ל: "כתיב סרח וכתיב חרס. אמר ר' אלעזר: בתחילה [לפני כיבוש יהושע] פירותיה כחרס, ולבסוף פירותיה מסריחין [מרוב שמנן]. ואיכא דאמרי [ויש האומרים]: בתחילה מסריחין, ולבסוף כחרס נשמרים יפה. (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכב עמוד ב)
- פירוש רש"י: "על שום שהעמידו תמונת חרס (שמש) על קברו, כלומר: חבל על אדם שהעמיד החמה ומוטל בקבר."
- לפי חוקרים, שם המקום היה "תמנת חרס", אבל כדי ללעוג לפולחן השמש ולעבודת האלילים, שינו את שם המקום בכתובים ל"תמנת סרח".
- לפי איזה הסבר "תמנת סרח" הוא השם הנכון?
- לפי איזה הסבר "תמנת חרס" הוא השם הנכון?
- לפי איזה הסבר שני השמות נכונים?
- מה אפשר ללמוד מריבוי הפרשנויות?
בני ישראל נכנסים לארץ כנען אחרי מסע נדודים ממושך ואחרי תהליך כיבוש.
והינה סוף סוף הם בארץ, וכל מה שהם התבקשו לעשות – להאמין באלוהים ולשמור על חוקי התורה. אבל… ספר שופטים נפתח בתיאור החטאים של בני ישראל.
הם עזבו את האמונה באלוהים והלכו אחרי אלוהים אחרים – "בעל ועשתרות".
עשתורת, לפי האמונה הכנענית, היא מלכת השמיים, אלת היופי, המלחמה והפריון, אשתו של האֵל בעל.
צפו בסרטון על האל בעל.
- לפי הסרטון – מה היה כוחו של האֵל בַּעַל?
- מדוע, לדעתכם, עזבו בני ישראל את האמונה באלוהים והלכו אחרי אלילים? (אפשר וכדאי להיעזר ברמזים מתוך הפסוק ובמידע שלמדתם על האלילים המקומיים).
קרדיט: האל בעל / מוזיאון ארצות המקרא ירושלים, 2010
כאשר נכנסו בני ישראל לארץ כנען, הם התפזרו "אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ". נַחֲלָה היא חלקת אדמה. חלוקת השבטים לנחלות נעשתה עוד בתקופת יהושע (יהושע כד).
- מהם, לדעתכם, היתרונות והחסרונות של התיישבות בנחלות לפי שבטים, ולא כעם אחד מגובש?
הסרטון מציג ב"מבט-על" את תקופת ספר שופטים, ומתאר מי היו השופטים ולמה היה צריך אותם באותה התקופה.
צפו בסרטון וענו על השאלות.
- מהו "שופט" בספר שופטים?
- מהי מילה נרדפת (ואולי מדויקת יותר) ל"שופט" כזה?
- מה הייתה הבעיה החברתית שבגללה בני ישראל היו זקוקים לשופטים?
קרדיט: 929 שופטים א- טז/ תנך ביחד 929, 2015
המשורר אפרים סידון מסביר דרך החרוזים את הדפוס החוזר בספר שופטים.
"דפוס" – הכוונה להתנהגות שחוזרת על עצמה.
אתם מכירים את המילה "דפוס" מהצירוף "בית דפוס" או מהמילה "מדפסת", שבהם משכפלים את אותו הדבר הרבה פעמים – דבר שחוזר על עצמו.
- האם לכם יש דפוס התנהגות כל שהוא?
- מהו ה"דפוס", שמתאר אפרים סידון, שחוזר על עצמו בספר שופטים? (מומלץ להיעזר בפסוקים, אשר מתארים בקצרה את הדפוס החוזר).
קרדיט: תנ"ך בחרוזים – השופטים: עתיאל בן קנז ואהוד בן גרא/חינוכית ראשונים בעולם, 2014