לקחת הביתה

במהלך המסע במדבר קורח, דתן ואבירם ועוד 250 אנשים נכבדים מהעם יוצאים נגד משה, אהרן והנהגתם ובתגובה אלוהים מבקש להעניש את העם כולו. אלוהים מבקש לתת עונש קיבוצי, לכל הקבוצה – לכל העם. משה, באחד הרגעים הקשים שלו כמנהיג, מתעלה מעל רגשותיו ומשיב לאלוהים בשאלה "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף?" ומצליח לשנות את החלטת אלוהים.

הדמויות לצידו מתוארות בתנוחות גוף מפוחדות, כמו מנסות להימלט מהעונש המתקרב.
עיקר תשומת הלב נתונה לתיאור הדרמה שבעונש האלוהי. הדבר בא לביטוי בייחוד בתיאור תנוחות הגוף המגוונות של הדמויות, הממלאות את כל החצי התחתון של היצירה.

עיר שנוצרו בה המון חידושים ושנעשו בה כל כך הרבה דברים בפעם הראשונה, אשר תרבויות מתבססות עליהם עד היום.
כאן נולדה הדמוקרטיה (שלטון העם). אומנם הדמוקרטיה האתונאית היא לא הדמוקרטיה שאנחנו מכירים היום, אבל לראשונה מי ששלט בעיר זו אסֵפה של אזרחים (גברים) ולא אדם אחד.

קורח בפרק שלנו מציג גישה חדשנית ומהפכנית, כנראה שקצת מהפכנית מדי…
הוא יוצא נגד שלטון האליטות, הוא שואף לשוויון הזדמנויות. הוא מאמין בחוכמת ההמון. הוא לא קרא לזה בשם, אבל יש סיכוי שהוא מתכוון לרעיון הדמוקרטי, שבו לכל אחד יש הזדמנות להיבחר לתפקיד ציבורי. שבו ההשתייכות המשפחתית לא אמורה להיות תבחין, שבו המנהיגים נבחרים לפי מידת התאמתם.

הובלת הגחלים נעשתה למטרות שונות: פינוי שאריות, הובלת גחלים מהמזבח החיצון שבחצר המקדש אל המזבח הפנימי העומד בהיכל לצורך הקטרת הקטורת, הובלת גחלים לקודש הקודשים לצורך הקטרת קטורת על המחתה עצמה ועוד.

את המחתות האלה מצטווה אלעזר הכהן לאסוף ולרַקֵעַ אותם ולעשות מהם ציפוי המזבח. מכאן ואילך המחתות המצפות את המזבח יזכירו לעם מה דינו של איש זר שיקרב למקום שאינו ראוי לו:
"אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ" (פסוק ה).