נציע לתלמידים לנסח עם בני משפחתם – הורים וסבים – את הצוואה שהיו רוצים להוריש לילדיהם, לא מבחינת רכוש, כמובן, אלא מהם הערכים שחשוב להורים או לסבים שיעברו לדורות הבאים של בני המשפחה. נסביר כי כאשר הילדים הולכים בדרכם של ההורים, גם כשההורים כבר אינם, הם כאילו נשארים בחיים.
תלמידים שיהיו מעוניינים בכך יוכלו לקרוא את ה"צוואה הערכית" שלהם לפני הכיתה ויתארו את הערכים שהיו חשובים להם.
(פסוק כח)
כָּל מִילָה בַּתוֹרָה הִיא מְדוּיֶקֶת וַחֲשׁוּבָה, בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֵין בַּתוֹרָה פְּרָטִים מְיוּתָרִים. לָכֵן כַּאֲשֶׁר יֵשׁ כְּפִילוּת אוֹ הַרְחָבָה, הַפַּרְשָׁנִים מִתְעַכְּבִים עַל כָּךְ וּמְנַסִים לְהַצִיעַ סִיבּוֹת וּפִתְרוֹנוֹת. בַּפָּסוּק שֶׁמְסַכֵּם אֶת הַבְּרָכוֹת, נִדְמֶה שֶׁיֵשׁ כְּפִילוּת.
כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר… (בראשית מט, כח),
כְּבָר כָּתוּב בַּפָּסוּק: "וַיְבָרֶךְ אוֹתָם",
וּמַדּוּעַ נֶאֱמַר שׁוּב: "אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם"?
מִפְּנֵי שֶׁבֵּרֵךְ אוֹתָם – יְהוּדָה בְּאַרְיֵה, דָּן בְּנָחָשׁ, נַפְתָּלִי בְּאַיָּלָה, בִּנְיָמִין בִּזְאֵב, וְאָז חָזַר וּכְלָלָם כֻּלָּם כְּאֶחָד וַעֲשָׂאָם אֲרָיוֹת וַעֲשָׂאָם נְחָשִׁים.
(מעובד על פי: מדרש בראשית רבה, פרשה צט, פסקה ד)
- הַסְבִּירוּ בַּמִילִים שֶׁלָכֶם:
* "אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ" – מָה הַבְּרָכָה הַיִיחוּדִית שֶׁקִיבֵּל כָּל אֶחָד מִבְּנֵי יַעֲקֹב, עַל פִּי הַמִדְרָשׁ?
* "חָזַר וּכְלָלָן כֻּלָּן כְּאֶחָד" – מָה עָשָׂה יַעֲקֹב, וּבְמָה זֶה שׁוֹנֶה מֵהַבְּרָכָה הַיִיחוּדִית לְכָל אֶחָד מֵהַבָּנִים?
(פסוק כב)
מָה מַשְׁמָעוּת הַבִּיטוּי "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף"?
"פּוֹרָת" – הַכַּוָונָה כַּנִרְאֶה לְפֵירוֹת. כְּלוֹמַר – יוֹסֵף הוּא כְּמוֹ עֵץ פּוֹרֶה שֶׁמֵנִיב הַרְבֵּה פֵּירוֹת טוֹבִים וַעֲסִיסִיִים.
עִם הַשָׁנִים הָפַךְ הַצֵירוּף לְבִיטוּי עֲמָמִי שֶׁמַשְׁמָעוֹ "נֶגֶד עַיִן הָרַע".
יֵשׁ הַנוֹהֲגִים לְהַטְבִּיעַ אֶת הַמִילִים עַל תַכְשִׁיטִים וְעַל קְמֵעוֹת, בְּשֶׁל הָאֱמוּנָה שֶׁהַתַכְשִׁיט שׁוֹמֵר עַל הָאָדָם הָעוֹנֵד אוֹתוֹ.
- הָאִם אַתֶם מַכִּירִים מִילִים אוֹ בִּיטוּיִים נוֹסָפִים שֶׁאוֹמְרִים אוֹתָם "נֶגֶד עַיִן הָרַע"?
(פסוקים יד-טו)
בְּיָמֵינוּ אִם תַגִידוּ לְמִישֶׁהוּ שֶׁהוּא "חֲמוֹר" הוּא עָלוּל לְהֵיעָלֵב… הַחֲמוֹר נֶחֱשָׁב לְחַיָה עַקְשָׁנִית וְטִיפְּשָׁה (אַף עַל פִּי שֶׁזֶה מַמָשׁ לֹא נָכוֹן).
בִּתְקוּפַת הַמִקְרָא הַחֲמוֹר נֶחְשַׁב לְחַיָה חֲזָקָה, חֲרוּצָה, שֶׁיוֹדַעַת לַעֲבוֹד קָשֶׁה.
גֶרֶם – עֶצֶם חֲזָקָה, וְהַכַּוָונָה שֶׁהַחֲמוֹר חָזָק כְּמוֹ עֶצֶם חֲזָקָה.
- עַל פִּי הַפְּסוּקִים וְעַל פִּי הַהֶסְבֵּר – הַאִם לְדַעְתְכֶם נֶאֱמַר לְיִשָׂשׂכָר מַשֶׁהוּ חִיוּבִי אוֹ מַשֶׁהוּ שְׁלִילִי?
הַסְבִּירוּ אֶת תְשׁוּבַתְכֶם וַהֲבִיאוּ הוֹכָחָה מֵהַפְּסוּקִים.
(פסוק כב)
יוֹרָם טְהַרְלֵב כָּתַב פִּזְמוֹנִים רַבִּים בְּנוֹשְׂאִים מֵהַתָנָ"ךְ. בַּשִׁיר מְתוֹאָר שֶׁיַעֲקֹב הַזָקֵן מְבָרֵךְ אֶת בָּנָיו, אַךְ יֵשׁ מִי שֶׁמְבוֹרָךְ יוֹתֵר מֵהָאֲחֵרִים.
בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף
מילים: יורם טהרלב
רְאוּבֵן, רְאוּבֵן, בְּכוֹרִי אַתָּה, הַבֵּן,
לָמָּה יְצוּעִי חִלַּלְתָּ, רְאוּבֵן.
הוֹי שִׁמְעוֹן, הוֹי לֵוִי,
מָה בְּרָכָה לָכֶם אָבִיא?
כְּלֵי חָמָס אַתֶּם הֲבֵאתֶם אֶל נָוִי.
אֲבָל בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף
אֲבָל בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף
יְבֹרַךְ בִּרְכוֹת שָׁמַיִם
יְבֹרַךְ יוֹסֵף.
יְבֹרַךְ בִּרְכוֹת שָׁמַיִם
יְבֹרַךְ יוֹסֵף.
יְבֹרַךְ בִּרְכוֹת שָׁמָיִם
יְבֹרַךְ יוֹסֵף.
יְבֹרַךְ בִּרְכוֹת שָׁמַיִם
יְבֹרַךְ יוֹסֵף.
יְהוּדָה, יְהוּדָה, גּוּר אַרְיֵה לָבִיא אַתָּה,
לְבוּשׁוֹ כִּבֵּס בְּיַיִן, יְהוּדָה.
זְבוּלוּן הֶחָסוֹן, הוּא לְחוֹף יָמִים יִשְׁכֹּן,
אֳנִיּוֹת יוֹלִיךְ אֶל יָפוֹ וְצִידוֹן.
אֲבָל בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף…
יִשָּׂשׁכָר, דָּן וְגָד וַאֲשֶׁר – כְּאִישׁ אֶחָד
אָח אֶל אָח בַּצַּר יוֹשִׁיטוּ יָד אֶל יָד.
נַפְתָּלִי אַיָּלָה, בִּנְיָמִין רַגְלוֹ קַלָּה
כְּמוֹ זְאֵב יִטְרֹף בַּבֹּקֶר אַיָּלָה.
אֲבָל בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף…
וְיוֹסֵף בֵּן פֹּרָת מִן הַנִּילוּס עַד הַפְּרָת,
לְרַגְלָיו בָּנוֹת תִּכְרַעְנָה עַד אַחַת.
בִּנְיָמִין זְאֵב טוֹרֵף, אֲבָל בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף
יְבֹרַךְ בִּרְכוֹת שָׁמַיִם
וְיוֹסֵף.
אֲבָל בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף…
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.
- לְפִי הַשִׁיר – מִי הַבֵּן הַמוּעֲדָף וּבְמָה הוּא מְבוֹרָךְ?
(פסוקים כט-ל)
"מְעָרַת הַמַכְפֵּלָה" – הַשֵׁם שֶׁל חֶלְקַת הַקֶבֶר שֶׁקָנָה אַבְרָהָם לְאַחַר מוֹת שָׂרָה אִשְׁתוֹ, כְּפִי שֶׁמְסוּפָּר בִּבְרֵאשִׁית פֶּרֶק כג.
מַדוּעַ קוֹרְאִים לַמְעָרָה "מְעָרַת הַמַכְפֵּלָה"?
כַּנִרְאֶה מִשׁוּם שֶׁהִיא הָיְיתָה בַּעֲלַת חָלָל כָּפוּל.
בַּמְעָרָה נִקְבְּרוּ, עַל פִּי הַסִיפּוּר הַמִקְרָאִי, אַבְרָהָם וְשָׂרָה, יִצְחָק וְרִבְקָה, יַעֲקֹב וְלֵאָה. לְפִי הַמִדְרָשׁ, נִקְבְּרוּ בָּהּ גַם אָדָם וְחַוָה.
הַמָקוֹם קָדוֹשׁ לַיְהוּדִים וְלַמוּסְלְמִים. הַמוּסְלְמִים קוֹרְאִים לַמָקוֹם "חַרַם אַל חַ'לִיל", כְּלוֹמַר – מִקְדַשׁ הֶחָבֵר (בַּקוּרְאָן קִיבֵּל אַבְרָהָם גַם אֶת הַכִּינוּי "חַלִיל אַלְלָה" – יְדִיד הָאֱלוֹהִים).
- אַבְרָהָם, סַבָּא שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, קָנָה אֶת הַמְעָרָה כְּדֵי שֶׁתְשַׁמֵשׁ חֶלְקַת קֶבֶר מִשְׁפַּחְתִית.
הַסְבִּירוּ כֵּיצַד בַּקָשָׁתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב בַּפֶּרֶק מוֹכִיחָה שֶׁאָכֵן כָּךְ קָרָה.
(פסוק יג)
בַּפָּסוּק נֶאֱמַר שֶׁהַנַחֲלָה שֶׁל שֵׁבֶט זְבוּלוּן תִהְיֶה קְרוֹבָה לְחוֹף הַיָם. נַחֲלַת הַשֵׁבֶט הִגִיעָה עַד לָעִיר צִידוֹן – עִיר מֶרְכָּזִית שֶׁמִמֶנָה יָצְאוּ אוֹנִיוֹת לְמִסְחָר יַמִי.
הַמִסְחָר הַיַמִי וְהַתַחְבּוּרָה הַיַמִית הֵחֵלוּ בִּתְקוּפָה קְדוּמָה מְאוֹד. קַיָימִים צִיוּרִים שֶׁל אוֹנִיוֹת מִצְרִיוֹת כְּבָר מֵהָאֶלֶף הָרְבִיעִי לִפְנֵי הַסְפִירָה (לִפְנֵי כְּ־6,000 שָׁנִים).
הַמִצְרִים הִשְׁתַמְשׁוּ בִּכְלֵי שַׁיִט שֶׁנָעוּ בְּאֶמְצָעוּת מְשׁוֹטִים וּמִפְרָשִׂים בְּרַחֲבֵי הַיָם הַתִיכוֹן, וְגַם בַּנָהָר הָרָאשִׁי שֶׁלָהֶם – נְהַר הַנִילוּס. גַם הַיְוָונִים הָיוּ מְפוּרְסָמִים בְּשֶׁל צִי הָאוֹנִיוֹת שֶׁלָהֶם, שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ הֵם הִגִיעוּ לְכָל הָאֲרָצוֹת שֶׁשָׁכְנוּ סְבִיב הַיָם הַתִיכוֹן.
בַּתְקוּפָה הָרוֹמִית הַמִסְחָר שִׂגְשֵׂג, וְהַיָם הַתִיכוֹן הָפַךְ לִנְתִיב תַחְבּוּרָה מֶרְכָּזִי.
- מָה הַמַשְׁמָעוּת שֶׁל הַקִרְבָה לַיָם בַּעֲבוּר שֵׁבֶט זְבוּלוּן? כֵּיצַד הִיא יְכוֹלָה לְהַשְׁפִּיעַ עַל חַיֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי הַשֵׁבֶט?
(פסוק יב)
בֶּעָבָר כִּיבְּסוּ בְּגָדִים בַּנְחָלִים וְנֶעֶזְרוּ בִּזְרִימַת הַמַיִם כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הַלִכְלוּךְ מֵהַבְּגָדִים, וּבְמִידַת הַצוֹרֶךְ שִׁפְשְׁפוּ אֶת הַבְּגָדִים אוֹ הֵטִיחוּ אוֹתָם בַּאֲבָנִים. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הוֹסִיפוּ גַם חוֹמָרִים כְּדֵי לְנַקוֹת אֶת הַלִכְלוּךְ.
בְּמִצְרַיִם הָעַתִיקָה נֶעֶזְרוּ בְּחוֹמֶר בְּשֵׁם נֶתֶר, שֶׁשִׁימֵשׁ כְּסַבּוֹן. הַשִׁיטָה הַזוֹ מוּזְכֶּרֶת גַם בַּתָנָ"ךְ.
עַד הַיוֹם מְכַבְּסִים בִּנְחָלִים בַּאֲזוֹרִים מִתְפַּתְחִים אוֹ כַּפְרִיִים.
הַבְּרָכָה לְשֵׁבֶט יְהוּדָה מְתָאֶרֶת אֶת הַשֶׁפַע שֶׁיִהְיֶה לַשֵׁבֶט. לִבְנֵי הַשֵׁבֶט יִהְיֶה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה יַיִן מֵהַגְפָנִים שֶׁלָהֶם, עַד שֶׁהֵם יוּכְלוּ לְכַבֵּס אֶת הַבְּגָדִים בְּיַיִן בִּמְקוֹם בְּמַיִם.
- אִם נְכַבֵּס בֶּגֶד בְּיַיִן, הַאִם הוּא בֶּאֱמֶת יִהְיֶה נָקִי?
- מַהִי מַשְׁמָעוּת הַבְּרָכָה?
(פסוק א)
כַּמָה רְגָעִים לִפְנֵי מוֹתוֹ כִּינֵס יַעֲקֹב אֶת בָּנָיו וּבֵירֵךְ אוֹתָם.
אֶת הַבְּרָכוֹת, חַיָיבִים לְהוֹדוֹת, קְצָת קָשֶׁה לְהָבִין בִּקְרִיאָה רִאשׁוֹנָה…
הַסוֹפֵר הַיִשְׂרְאֵלִי אֶפְרַיִם סִידוֹן כָּתַב אֶת סִיפּוּרֵי הַתָנָ"ךְ בַּחֲרוּזִים, וְגַם אֶת הַפֶּרֶק הַזֶה, עַל בִּרְכוֹת יַעֲקֹב לְבָנָיו. כַּאֲשֶׁר מְבִינִים מָה אָמַר יַעֲקֹב, מְבִינִים גַם שֶׁלֹא אֶת כָּל הַבָּנִים הוּא בְּדִיוּק בֵּירֵךְ.
- צְפוּ בַּסִרְטוֹן וְאַחַר כָּךְ עִרְכוּ רְשִׁימָה – לְאֵילוּ מֵהַבָּנִים הֶעֱנִיק יַעֲקֹב בְּרָכָה, וְאֵילוּ מֵהַבָּנִים לֹא בֶּאֱמֶת מְבוֹרָכִים?
- שְׁאֵלַת אֶתְגָר: בְּנוֹגֵעַ לְכָל אֶחָד מֵהַבָּנִים – מָה הֵן הַסִיבּוֹת לְכָךְ שֶׁהוּא קִיבֵּל בְּרָכָה אוֹ נֶעֱנַשׁ?
קרדיט: תנ"ך בחרוזים – מות יעקב / 2013