מגילת רות- אחוות נשים במגילת רות. הרצאה מאת ד"ר פנינה גלפז- פלר.
אמרה נעמי לרות: "וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ…" ואחרי כן: "וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן". אם כן, מהו "וירדתי הגורן"? כתיב! שאמרה נעמי לרות: זכותי תרד עימך. לכן הכתיב "וירדתי הגורן".
(עיבוד. מדרש תנחומא ורשא, פרשת בהר, סימן ג)
- נעמי מנחה את רות בפירוט כיצד להתכונן לקראת המפגש בגורן עם בועז. המדרש מתייחס לקרי ולכתיב*, ושם לב כי בפסוק נעמי לא רק מסבירה לרות, אלא גם מכלילה את עצמה בסיפור – "וירדתי הגורן".
כיצד פותר זאת המדרש? ומה ההסבר שלכם לדבריה של נעמי?
*קְרֵי וּכְתִיב – במאות מקומות במקרא הַמָסוֹרָה מציינת צורת קריאה (קְרֵי) שונה מן המילה הכתובה (כְּתִיב), ויכולות להיות לכך כמה סיבות.
"רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה" (משלי לא, כט) – זו רות המואבייה, שנכנסה תחת כנפי השכינה. "שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי" (שם, ל) – שהניחה רות את אמה ואבותיה ועושרה, ובאה עם חמותה וקיבלה על עצמה את כל המצוות, ולפיכך זכתה שיצא ממנה דוד, שֶׁרִבָּה לקדוש ברוך הוא בְּשִׁירוֹת ובתשבחות, כפי שנאמר: "תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ" (שם, לא).
(עיבוד. מדרש משלי, לא כט)
- המזמור "אשת חיל", החותם את ספר משלי (לא י-לא), מהלל את האישה האידאלית. לפי המדרש, רות היא דוגמה לאשת חיל. מה הם המעשים שבזכותם זכתה למחמאה שכזו?
בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, בשעה שבה כולם ישנים, מתרחשות במקרא ההפתעות הכי גדולות. פעם זה סיפור יציאת מצרים – זהו הזמן שבו הוטלה מכת בכורות (שמות יב, כט) – ופעם עלילות שמשון, החש בסכנה מפני חורשי רעתו, מתעורר "בחצי הלילה" ועוקר את שערי עזה ממקומם (שופטים טז, ג). בשעה דרמטית זו מתעורר בועז ומגלה שאישה שוכבת למרגלותיו.
- מה הן הסיבות שהביאו את רות (או את נעמי) לבחור בשעות החשוכות של אמצע הלילה לתזמון המפגש עם בועז?
הביטוי "אשת חיל" מופיע פעמיים בספר משלי, ופעם אחת בפרק זה בנוגע לרות. מדרש משלי עוסק בקשר בין המופעים האלה של הביטוי. המזמור המוכר "אשת חיל" נכלל מאז המאה ה-17 בסידורי התפילה של עדות רבות, והוא מושר בתחילת סעודת ליל שבת. יש הרואים בו שיר הלל לשבת, לתורה או לשכינה, אך מקובל יותר לראות בו שיר תודה והלל של הגבר לכבוד רעייתו, בעלת הבית, על טרחתה במהלך השבוע בכלל ולקראת השבת בפרט.
מבוסס על מגילת רות – פירוש ישראלי חדש עמ' 118-117.
- הביטוי "אשת חיל" נפוץ גם היום. האם יש לדעתכם מדדים מוסכמים לקביעה מי היא "אשת חיל"? אם כן, מה הם?
סיפורן של רות ונעמי מתואר במקרא על רקע השדה, ואילו כאן יושבות שתי דמויות על אדמה שאינה אדמת שדה, אלא אזור של שוק או מחסן. זוהי לא אדמה שאפשר לעבד אותה כדי להצמיח פירות וירקות. את הפירות ואת הירקות יש לקנות בכסף.
האומן יצר למעשה ניגוד בין הסיפור המקראי, שבו רות ונעמי נהנות ממתנות העניים הניתנות על ידי החברה ומה"לקט" שמשאיר בעל השדה עבור אנשים במצבן, לבין המציאות בימינו שבה יש פעמים רבות התעלמות של החברה ממצב העניים.
רות ונעמי יושבות על הקרקע, ספק פועלות במנוחה ספק קבצניות, פניהן קודרות. הקִרבה ושותפוּת הגורל ביניהן מורגשות – נעמי פונה לכיוון רות, ברכיהן נוגעות זו בזו. אך למרות מצבן, שתי הנשים נראות חזקות ובעלות כבוד עצמי.
- התצלום המבוים של עדי נס מאתגר את התפיסה המקובלת של מגילת רות כסיפור על אהבה וטבע. מדוע בחר האומן להציג את הדמויות בצורה זו?
בועז, שזה עתה התעורר משנתו באמצע הלילה, מביט בהפתעה ברות השוכבת מולו.
כף ידו המונחת על פיו מדגישה את מבוכתו מהסיטואציה הלא צפויה.
היצירה כמעט מוֹנוֹכְרוֹמָטִית, כולה בגוונים של אפור-שחור ולבן-צהבהב.
פניה של רות מוסתרות מעינינו, המתבוננים ביצירה, שכן היא שוכבת בגבה אלינו. גם את פניו של בועז כמעט שאיננו רואים, הן מוסתרות בין הצללים ומאחורי כף ידו. אורו הקלוש של הירח מאיר עליהם, צובע את בגדיהם ואת ערמת התבואה שביניהם באותו הצבע ובעצם מחבר ביניהם כמו ביריעה לבנה רציפה.
- מה לדעתכם רצה טיסו לומר על הקשר בין בועז לרות? באילו אמצעים אומנותיים השתמש לשם כך?
אמצעים אומנותיים שתוכלו להתייחס אליהם – שימוש בצבע, אור וצל, כיוון משיכות המכחול, מיקום ביצירה (מי במרכז? מה מול מה?).
הגורן של ימי המקרא הייתה שטח רחב ידיים בקרבת העיר, ומלבד שימושה החקלאי כמקום הדיש, השתמשו בה לכינוסים כגון עריכת משפטים וטקסים דתיים. צורת הגורן הייתה בדרך כלל עגולה, משום שהבהמות שדשו את התבואה היו הולכות במעגל.
מכאן התיאור הציורי של חכמי הסנהדרין שהיו יושבים בחצי עיגול: "סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה" (משנה סנהדרין ד, ג). גם בימינו הצירוף "חצי גורן" משמש בעיקר בהקשר של צורת ישיבה.
- המפגש בין בועז לרות התרחש באופן פרטי בגורן, אך עדיין היה חשש שדבר המפגש ייוודע ברבים. הוכיחו זאת בהתבסס על פסוק יד.
בחברה המקראית חלקת האדמה הייתה נכס משפחתי שעובר בירושה מאב לבניו. במקרה של קושי כלכלי שבעקבותיו נאלצת המשפחה למכור את השדה, יש זכות לקרוב משפחה (וגם ציפייה ממנו) לגאול את השדה, כלומר לקנות אותו בחזרה (פרטים בספר ויקרא כה, כה-כח).
עוד חוק מקראי שקשור לסיפור הוא חוק הייבום: כאשר אישה נותרת אלמנה ללא ילדים, יש ציפייה מאחיו של המת לשאת אותה לאישה. הילד שייוולד מנישואים אלה הוא דרך להקים בית לאח, שמת ללא צאצאים (פרטים בספר דברים כה, ו-י).
- בסיפור של רות נקשרת גאולת שְׂדה המשפחה אל הנישואים. הסבירו את הקשר.
לאחר פעולת הדַיִשׁ – הפרדת גרעיני הדגן מהקש העוטף אותם – מתחילה פעולת הזְרִיָה:
כדי להפריד בין הבַּר (גרגירי תבואה) לבין התֶבֶן (קש וחלקי גבעולים קצוצים) והמוֹץ (קליפת הגרגירים), הזורה משליך את התבואה באוויר.
ראשון נופל הבר (הכבד מן התבן והמוץ) בקרבת מקום. התבן מורחק על ידי הרוח, ואילו המוץ הקל מתעופף הרחק לכל עבר. הזרייה נעשית כשנושבת הרוח המערבית בשעות אחר הצהריים המאוחרות, לפנות ערב. ייתכן שהמילה "הלילה" המופיעה בפסוק מכוונת לשעות הערב, שבהן מנשבת הרוח.
על פי: יאיר זקוביץ, מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא – מקרא לישראל: רות, 1990, עמ' 89. © הוצאת ספרים עם עובד
- בעברית נמצא כמה ביטויים הקשורים בהשאלה לפעולות החקלאיות הללו, למשל "לחזור ולדוש בדבר", "להפריד תבן מן הבר", "כמוץ לפני הרוח". בחרו אחד מהביטוים והסבירו את משמעותו.
בסרטון מתואר תהליך הכנת הלחם בחקלאות הקדומה, כפי שמפורט בתלמוד:
"כמה יגיעות יָגַע אדם הראשון עד שמצא פַּת לאכול: חרש וזרע וקצר ועִמֵר ודָשׁ וזָרָה וּבָרַר וטחן והרקיד ולָשׁ ואפה, ואחר כך אכל. ואני מַשְׁכִּים ומוצא את כל אלו מוכנים לְפָנַי…"
- בסרטון – המחשה וקריינות של מדרש העוסק בתהליך הארוך של הכנת הלחם על ידי האדם הראשון. מהו המסר המרכזי של המדרש?
קרדיט: מטח
מגילת רות מספרת את סיפורה המפתיע של רות. אישה מואבייה, אלמנה וענייה, שבזכות תכונותיה ובזכות אנשים טובים אחרים – הייתה לסבתא רבתא של דוד המלך.
- לפי הסרטון, מהו ה- Win-Win הגדול של מגילת רות?
קרדיט: מגילת רות / 929 תנך ביחד, 2018