מאמרים דידקטיים

chittakorn59/shutterstock.com

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, בשעה שבה כולם ישנים, מתרחשות במקרא ההפתעות הכי גדולות. פעם זה סיפור יציאת מצרים – זהו הזמן שבו הוטלה מכת בכורות (שמות יב, כט) – ופעם עלילות שמשון, החש בסכנה מפני חורשי רעתו, מתעורר "בחצי הלילה" ועוקר את שערי עזה ממקומם (שופטים טז, ג). בשעה דרמטית זו מתעורר בועז ומגלה שאישה שוכבת למרגלותיו.

נחמה גולן, אשת חיל, 2004, מתוך המיצב "אהל משלה", הגלריה האחרת, מכללת תלפיות.

הביטוי "אשת חיל" מופיע פעמיים בספר משלי, ופעם אחת בפרק זה בנוגע לרות. מדרש משלי עוסק בקשר בין המופעים האלה של הביטוי. המזמור המוכר "אשת חיל" נכלל מאז המאה ה-17 בסידורי התפילה של עדות רבות, והוא מושר בתחילת סעודת ליל שבת. יש הרואים בו שיר הלל לשבת, לתורה או לשכינה, אך מקובל יותר לראות בו שיר תודה והלל של הגבר לכבוד רעייתו, בעלת הבית, על טרחתה במהלך השבוע בכלל ולקראת השבת בפרט.

מבוסס על מגילת רות – פירוש ישראלי חדש עמ' 118-117.

רות ונעמי, יצירה של האמן עדי נס. © עדי נס.

סיפורן של רות ונעמי מתואר במקרא על רקע השדה, ואילו כאן יושבות שתי דמויות על אדמה שאינה אדמת שדה, אלא אזור של שוק או מחסן. זוהי לא אדמה שאפשר לעבד אותה כדי להצמיח פירות וירקות. את הפירות ואת הירקות יש לקנות בכסף.

ג'יימס טיסו, רות ובועז, 1902-1896, מאוסף המוזיאון היהודי, ניו יורק

בועז, שזה עתה התעורר משנתו באמצע הלילה, מביט בהפתעה ברות השוכבת מולו.
כף ידו המונחת על פיו מדגישה את מבוכתו מהסיטואציה הלא צפויה.
היצירה כמעט מוֹנוֹכְרוֹמָטִית, כולה בגוונים של אפור-שחור ולבן-צהבהב.

כרזה: לע"מ.

בחברה המקראית חלקת האדמה הייתה נכס משפחתי שעובר בירושה מאב לבניו. במקרה של קושי כלכלי שבעקבותיו נאלצת המשפחה למכור את השדה, יש זכות לקרוב משפחה (וגם ציפייה ממנו) לגאול את השדה, כלומר לקנות אותו בחזרה (פרטים בספר ויקרא כה, כה-כח).

בסרטון מתואר תהליך הכנת הלחם בחקלאות הקדומה, כפי שמפורט בתלמוד:
"כמה יגיעות יָגַע אדם הראשון עד שמצא פַּת לאכול: חרש וזרע וקצר ועִמֵר ודָשׁ וזָרָה וּבָרַר וטחן והרקיד ולָשׁ ואפה, ואחר כך אכל. ואני מַשְׁכִּים ומוצא את כל אלו מוכנים לְפָנַי…"

מגילת רות מספרת את סיפורה המפתיע של רות. אישה מואבייה, אלמנה וענייה, שבזכות תכונותיה ובזכות אנשים טובים אחרים – הייתה לסבתא רבתא של דוד המלך.