על מותו של שאול מספר התנ"ך שלוש פעמים. גרסה אחת מספרת ששאול מת בנופלו על חרבו והשניה מספרת שנער עמלקי הרגו לאחר שנפל על חרבו. שתי הגרסאות הללו מופיעות בשמואל א ובשמואל ב. הגרסה השלישית מופיעה בדברי הימים ומזכירה את שמואל א' עם שינויים משמעותיים. המאמר משווה בין הגרסאות ומתעמת עם השאלה- מהי הגרסה הנכונה ומי כאן משקר. תוך כדי כך מאפיין המאמר את הגישה ההיסטוריוסופית של הגרסאות בספר שמואל ובספר דברי הימים.
וכעת אני בעולם האמת, אין אתה שומע ממני אלא מילים של אמת.
לא חִנם עשה לך הקב"ה זה, אלא "כאשר לא שמעת בקול ה' אלהיך ולא עשית חרון אפו בעמלק ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים".
בנקודה הזו מפנה שאול שאלה דרמטית לשמואל:
"אמר לו: ואם אברח?"
שאול מעלה את השאלה המתבקשת – אני יודע שבסופו של הקרב אמות. מדוע שלא אמנע מהקרב מראש?
ושמואל עונה:
"אמר: אם תברח תינצל. ואם אתה מקבל עליך מידת הדין – מחר אתה ובניך עמי".
מאי (מה משמעות) עמי? אמר רבי יוחנן: עמי במחיצתי.
עיבוד למדרש ויקרא רבה פרשה כו המופיע ב-929.
- על פי המדרש, מהו "עולם השקר" ומהו "עולם האמת"? היכן נמצא שמואל?
- מהי ההתלבטות העומדת בפני שאול? מה תוכלו ללמוד עליו מבחירתו?
(ילקוט שמעוני על נ"ך, א, א)
- המדרש מעמיד את אברהם, את משה את יהושע ואת שאול בשורה אחת. מה כוונת ר' סימון ב"חזר העולם לאחוריו"? מהי עמדת ר' יודן בנושא?
איך נפלו גיבורים? זו השאלה החוזרת בקינה, ובעצם הפזמון החוזר שלה. מה היא מביעה – כאב? תמיהה? הַאֲשָׁמָה? כל טון שבו תבחרו לקרוא אותה, ישפיע על הבנתכם את הקינה כולה.
קינת דוד ממסגרת את הכאב הלאומי ואת הכאב הפרטי בשיר אחד.
מבחינה לאומית, הקינה מתארת את גבורתם של הנופלים, ומביעה את הצער על שמחתם הצפויה של הפלשתים האויבים ואת הכאב של העם על האובדן הכפול: "שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם, וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ" (פסוק כג).
מבחינה אישית, מילותיו של דוד על רעהו יונתן מהדהדות עד עצם היום הזה. "צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד, נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים" (פסוק כו).
מתוך אתר מיזם 929
- הקריאה "אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים" נאמרה מתוך כאב אישי על אובדן פרטי, והפכה להיות קריאה הנשמעת בהספדים ובטקסי זיכרון ממלכתיים. מה לדעתכם הגורם לכך?
דוד ממשיך לבטא בקינה את צערו ואת כעסו, ומקלל את ההרים שעליהם התרחש הקרב – הרי הגלבוע – שיהיו בצחיחות מוחלטת. לא יֵרְדוּ עליהם טל ומטר ולא יצמחו עליהם עוד שדות פוריים שאפשר להביא מהם תרומה.
הרי הגלבוע הם הנמוכים שבהרי השומרון. הם רחוקים מהים התיכון וקרובים לבקעת הירדן החמה והיבשה. התנאים הגאוגרפיים האלה משפיעים על האקלים של הגלבוע, ואכן הגלבוע צחיח למחצה, כמעט כמו בקללה שבקינת דוד.
על פי: "קינת דוד : למה לקלל את הגלבוע?", אתר מקראנט. © מטח
- התבוננו היטב בתמונה, קראו שוב את הפסוק וענו – מה מפתיע בצלע הר הגלבוע?
- למה זה קורה?
בתצלום מופיעים שני נערים, או נער ובחור צעיר, חבוקים. חולצתו של אחד מהם מוכתמת והוא אוחז מתחת לזרועו קב, המצביע על כך שהוא פצוע.
אך למעשה, יותר משהוא נשען על הקב, הוא נשען על הבחור החזק שלצידו. עיניו עצומות, ונראה שהוא סומך לגמרי על תמיכתו של הבחור שלצידו. שמו של התצלום, דוד ויהונתן, מדגיש עוד יותר את הקשר החזק, את התמיכה ואת האהבה בין שני הנערים. על פי הסיפור המקראי, יהונתן תמך בדוד ללא סייג. הידידות והאהבה בין דוד ליהונתן באה לידי ביטוי בקינתו של דוד לאחר מותו של יהונתן: "צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד, נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים (שמואל ב, א, כו). יהונתן מתואר במקרא כמי שאהבתו ונאמנותו לדוד הן כנות ואמיתיות, ללא כל אינטרס. על פי: ענת בסר, "אומנות במקראנט", הספרייה הווירטואלית של מטח. © מטח
- מהיצירה עולה תחושה של אחדות של דוד ויהונתן מול הכוחות שבחוץ. לפי הפרקים הקודמים, מה מאיים על הקשר בין השניים?
שאול המלך / רות נצר
אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אֶת שָׁאוּל
בִּגְלַל הִסּוּסָיו, בִּגְלַל סְפֵקוֹתָיו, בִּגְלַל דִּכְאוֹנוֹ,
בִּגְלַל אַהֲבָתוֹ לְדָוִד, שֶׁאָהַב אֶת יוֹנָתָן.
וְאִישׁ לֹא אָהַב אֶת שָׁאוּל,
אֶת הָאִישׁ הַגָּבוֹהַּ הַמְּתֻלְתָּל
שֶׁהֻשְׁאַל לַמְּלוּכָה וְכָשַׁל –
מִלְּבַד שְׁמוּאֵל בְּרֵאשִׁית דַּרְכּוֹ,
שְׁמוּאֵל שֶׁאֲהָבוֹ
וּזְנָחוֹ.
אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אֶת הָאִישׁ
שֶׁאֱלֹהִים הִכָּה בְּרוּחַ רָעָה
שֶׁשָּׁאַל בָּאוֹב בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה
שֶׁיָּדַע שֶׁהוּא אִישׁ פָּשׁוּט
וְלֹא כִּרְכֵּר לִפְנֵי אֱלֹהָיו
וּכְשֶׁהִרְשָׁה לְעַצְמוֹ לְהָפֵר אֶת דְּבַר אֱלֹהִים
זָרְקוּ אוֹתוֹ לַפְּלִשְׁתִּים
אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אֶת שָׁאוּל
כִּי גַּם אֲנַחְנוּ שׁוֹאֲלִים
מַדּוּעַ הִשְׁאִילוּ אוֹתָנוּ לָעוֹלָם הַזֶּה
וּבָחֲרוּ בָּנוּ לִמְלוּכַת הַנֶּפֶשׁ
וְאַחַר כָּךְ נָזְפוּ בָּנוּ
וְלֹא הִקְשִׁיבוּ לִכְאֵבֵנוּ
וְעַצְבוּתֵנוּ, אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים
אֶת שָׁאוּל וְלֹא נֶחְדַּל לִשְׁאֹל
לָמָּה דַּוְקָא זֶה שֶׁלֹא בִּקֵּשׁ אֶת הַמְּלוּכָה
לָמָּה דַּוְקָא זֶה שֶׁהֲכִי קָרוֹב לְלִבֵּנוּ
הוּקְעָה גּוּפָתוֹ אֶל הַחוֹמָה.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם.
- על פי המשוררת, מה מקור המשיכה של רבים לדמותו של שאול? האם אתם שותפים להזדהות זו עם דמותו של שאול?
הפלשתים הם קבוצה אתנית שמוצאה באִיֵי היָם האִגֶאִי, שאליה הצטרפו גם שבטים אחרים שהיו קרובים אליה בגזע, בלשון ובתרבות.
הפלשתים הגיעו לכנען בגלים, הן דרך הים התיכון והן דרך היבשה לאורך החופים. כיבושיהם התחילו כבר במאה ה-14 לפנה"ס. האזור שבו חיו הפלשתים בארץ כנען נקרא "ארץ פלשתים" או "פלשת", והוא השתרע מעזה בדרום ועד עקרון (דרומית לרחובות בימינו) בצפון. באזור זה שלטו חמשת סרני פלשתים, בברית של חמש ערים מרכזיות: עזה, גת, עקרון, אשדוד, אשקלון. מדי פעם עברה הבכורה מעיר אחת לאחרת.
- אפשר להניח כי הבשורה על מותם של המלך שאול ובניו כבר הגיעה אל ערי הפלשתים גת ואשקלון. אם כך, מה תורם פסוק זה לקינת דוד?
הגלבוע נזכר במקרא בהקשר של הקרב של שאול בפלשתים. הקרב ומותם של שאול ובניו מתוארים בסוף שמואל א ובתחילת שמואל ב.
הגלבוע הוא רכס הרים המהווה שלוחה צפון-מזרחית של הרי שומרון. לפסגות הרכס וליישובים הסמוכים לו הוענקו שמות הקשורים לשאול ולבניו, כמו מלכישוע (יישוב), עמינדב ויהונתן.
- בתקופה הקדומה ישבו שבטי ישראל באזורים ההרריים, והפלשתים ישבו במישור החוף. מה אפשר ללמוד על מאזן הכוחות ביניהם מכך שהקרב התרחש באזור הגלבוע? ידם של מי הייתה על העליונה?
שלושת אמצעי ההגנה של החייל הרגלי בשדה הקרב היו השריון, הקסדה והמגן. שלושת האמצעים הללו היו נהוגים הן בצבא הישראלי והן בצבא הפלשתי.
כלי הלחימה המתוארים בפרק הם החרב, החנית והקשת.
יש המפרשים כי כוונת המקונן להצביע על גבורתם של יהונתן ושאול בשדה הקרב. קשתו של יהונתן פעלה כיאות וחיציה לא נסוגו אחור, כלומר החיצים פגעו בגוף האויבים ולא נהדפו לאחור על ידי המגינים של חיילי האויב או על ידי שִׁרְיוֹנֵי הקשקשים שלבשו. גם חרבו של שאול לא שבה ריקם, אלא פגעה בגוף האויבים.
לפי פירוש אחר, כוונת המקונן דווקא לתאר כיצד חָדְלוּ כלי הנשק של שאול ויהונתן לפעול: הקשת שוב לא נדרכה לאחור לפני ירי החץ, וחרב שאול נשלחה קדימה אך לא שבה למקומה.
עיבוד של עולם התנ"ך – שמואל ב' עמוד: 15- 16
כל הזכויות באתר שייכות לד"ר יהודה עתי
- הקינה רצופה בהתייחסות לכלי המלחמה. היא מתחילה בהיגד שאינו חלק מהקינה: "וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת" (פסוק יח) ומסתיימת באמירה: "וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה" (פסוק כז). אם כן, מה תפקידה של הקינה בהיבט של היערכות למלחמה הבאה?
- בסרטון מופיעה התייחסות לגִרסה נוספת לסיפור מותו של שאול (המופיעה בשמואל א לא). במה שונה גִרסה זו?
- איזו טענה מועלת בנוגע לקינת דוד? האם אתם מסכימים איתה?
קרדיט: חדשות התנ"ך: איך נפלו גיבורים / חינוכית ראשונים בעולם, 2016
גיל קופטש חוזר לגלבוע, למקום שבו התרחש הקרב האחרון של שאול ובו הוא נהרג.
הסרטון הקצר מספר על הקרב, על השתמרות השמות המקראיים בגאוגרפיה של ארץ ישראל ועל הקללה לגלבוע שהשתנתה והפכה לברכה.
- לאתרים באזור הגלבוע, המקום שבו התרחש הקרב האחרון של שאול, העניקה ועדת השמות הממשלתית שמות הקשורים לשאול ולמשפחתו. מצאו במפה שני מקומות כאלה, והסבירו את הקשר של השם שלהם לשאול.
קרדיט: הקרב האחרון של שאול בגלבוע