פרק כ' בספר ירמיהו מבליט את שני הצדדים באופיו של הנביא. מצד אחד הוא מצטייר כנביא חזק שעומד מול פשחור הכהן באומץ לב, ומצד שני, אנו נחשפים לצדדים חלשים יותר באישיותו. בדידותו ומרירותו של ירמיה. במאמר- הצעה נרטיבית להוראת הפרק.
הלב רואה, שנאמר (קהלת א, טז): וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה.
הלב שומע, שנאמר (מלכים א ג, ט): וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ.
הלב נופל, שנאמר (שמואל א יז, לב): אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו.
הלב שמח, שנאמר (תהלים טז, ט): לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי.
הלב צועק, שנאמר (איכה ב, יח): צָעַק לִבָּם אֶל ה'.
הלב מתנחם, שנאמר (ישעיה מ, ב): דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלָיִם.
הלב מצטער, שנאמר (דברים טו, י): וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ.
הלב מתרכך, שנאמר (דברים כ, ג): אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם.
הלב מתעצב, שנאמר (בראשית ו, ו): וַיִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.
הלב מתפחד, שנאמר (דברים כח, סז): מִפַּחַד לְבָבְךָ.
הלב משתבר, שנאמר (תהלים נא, יט): לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה.
הלב מתגאה, שנאמר (דברים ח, יד): וְרָם לְבָבֶךָ.
הלב מסרב, שנאמר (ירמיה ה, כג): וְלָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה.
הלב מתבדה, שנאמר (מלכים א יב, לג): בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ.
הלב מהרהר, שנאמר (דברים כט, יח): כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ.
הלב מחשב, שנאמר (משלי יט, כא): רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ.
הלב מתאוה, שנאמר (תהלים כא, ג): תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּ לוֹ.
הלב סוטה, שנאמר (משלי ז, כה): אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ.
הלב זוֹנֶה, שנאמר (במדבר טו, לט): וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם.
הלב נגנב, שנאמר (בראשית לא, כ): וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן.
הלב נכנע, שנאמר (ויקרא כו, מא) אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם.
הלב משתדל, שנאמר (בראשית לד, ג) וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָה.
הלב תועה, שנאמר (ישעיה כא, ד) תָּעָה לְבָבִי.
הלב חרד, שנאמר (שמואל א ד, יג) כִּי הָיָה לִבּוֹ חָרֵד.
הלב נעור, שנאמר (שיר השירים ה, ב) אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר.
הלב אוהב, שנאמר (דברים ו, ה) וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ.
הלב שונא, שנאמר (ויקרא יט, יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ.
הלב מקנא, שנאמר (משלי כג, יז) אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ.
הלב נקרע, שנאמר (יואל ב, יג) וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם.
הלב הוגה, שנאמר (תהלים מט, ד) וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת.
הלב הוא כאש, שנאמר (ירמיה כ, ט) וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת.
- קראו את ירמיה פרק כ, וכתבו שמות איברים בגוף האדם המופיעים בפרק, נוסף על הלב.
- נסו לחבר מדרשים דומים למדרש קהלת רבה א – על איברים אלו.
פשחור, כוהן המקדש, שם את ירמיהו הנביא במהפכת.
הכתוב המקראי אינו מביא מידע על הכוהן פשחור: מי היה ומאין בא?
חז"ל משלימים, אם כן, את דמותו.
אמר רב יהודה אמר שמואל […] ארבעת אלפים עבדים היו לו לפשחור בן אימר וכולם נטמעו בכהונה, וכל כהן שיש בו עזות פנים אינו אלא מהם.
(תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע עמוד ב)
- כיצד מתאר המדרש את פשחור הכוהן?
- האם דברי המדרש מתאימים לדמותו כפי שהיא מופיעה בירמיה כ, א-ו?
הפסוק מתאר את הצורך הפנימי של הנביא (ושל האומן) להוציא אל אוויר העולם את הצפון בו ואת מה שקיבל בהשראה אלוהית.
- ירמיהו מדבר על דברים שהם כאש בוערת בעצמותיו.
חפשו בפרק את נבואות ירמיהו, שהם כאש בוערת בעצמות.
מה חשוב לו להעביר לעם? - ואצלכם… מה בוער לכם בעצמותיכם?
במצרים העתיקה התקיימה האמונה בחיי נצח. המצרים האמינו שהנשמה ממשיכה להתקיים גם אחרי מות הגוף.
הסרטון ממוזיאון ארצות המקרא מלמד על התהליך הטכני של החניטה.
- כיצד הלב והכליות קשורים לתהליך החניטה?
- לאור הסרטון – כשירמיהו מכנה את ה' "רואה כליות וָלֵב" – למה הוא מתכוון?
שירו של המשורר אורי צבי גרינברג מבטא את תהליך היצירה ואת משמעותה. לפי כתיבתו, המשורר הוא נביא, ושירה היא נבואה.
מנורת הכנסת היא אנדרטת ברונזה בגובה כחמישה מטרים, הניצבת בקצה גן הוורדים, מול משכן הכנסת בירושלים. את המנורה העניקו אנשים שונים, בהם חברי הפרלמנט הבריטי, כמחווה למדינת ישראל הצעירה בשנת 1956, והיא מעשה ידיו של בֶּנוֹ אֶלְקָן, אומן יהודי-בריטי ממוצא גרמני, שעמל עליה במשך שש שנים. המנורה מציגה כשלושים אירועים, ביטויים, דמויות ומושגים מכוננים בתולדות עם ישראל, ונחשבת ל"ספר לימוד" ויזואלי של ההיסטוריה היהודית לדורותיה.
"מנורת הכנסת" מתוך ויקיפדיה – האנציקלופדיה החופשית.
- התבוננו בדמותו של ירמיהו, כפי שהיא מעוצבת במנורת כנסת ישראל.
מתוך לימודכם עד כה בספר ירמיה, האם פסל זה מתאר נכונה את דמותו של ירמיהו? - שימו לב למיקום שניתן לדמותו של ירמיהו במנורת הכנסת. מה המיקום מספר על היחס לירמיהו?
פשחור מכה את ירמיהו ושם אותו במהפכת בשער בנימין העליון אשר בבית המקדש.
לחצר הפנימית של המקדש בימי בית ראשון היו כנראה שלושה שערים, ושלושתם נפתחו אל החצר הגדולה, החיצונה:
אחד בצפון, אחד בדרום (שחיבר את חצר בית ה' הפנימית עם חצר בית המלך) ואחד במזרח (שהוא המבוא הראשי לחצר הפנימית).
על יותם המלך מסופר שבנה את שער בית ה' העליון (מלכים ב טו, לה), ויש אומרים שזהו שער בנימין העליון הנזכר בפרק.
חיים ביינארט ומנחם הרן (עורכים), אנציקלופדיה מקראית, כרך ה, 1668, עמ' 341. הערך: מקדש © מוסד ביאליק
- התבוננו בשחזורי בית המקדש מימי בית ראשון. האם תוכלו לשער מדוע שם פשחור את ירמיהו במהפכת דווקא בשער המקדש?
המַהְפֶּכֶת נזכרת במקרא ארבע פעמים, ועניינה כנראה צורה מסוימת של מעצר. לאחר שפשחור הכה את ירמיהו, הוא שם אותו במהפכת. בהמשך נאמר שפשחור הוציא את ירמיהו מהמהפכת, וזו הסיבה שיש פרשנים הסבורים כי מדובר במקום סגור, המשמש לכליאה. צורת הכליאה מסתברת גם מהזכרת "הצינק" לצד המהפכת: "וְנָתַתָּה אֹתוֹ אֶל הַמַּהְפֶּכֶת וְאֶל הַצִּינֹק" (ירמיהו כט, כו).
פרשנים אחרים סבורים שניתן להבין את המהפכת והצינוק ככלי ענישה ולא כמקומות ענישה, ואז ייתכן שהמהפכת היא מכשיר עינויים שאליו נקשר האסיר במהופך.
- איזו תמונה מתאימה לכל פירוש?
- על פי פסוקים א-ג ועל פי המסופר בפרק כט – האם יש לכם פירוש נוסף להציע?
ירמיהו הנביא מתאר את דבריו כאש בוערת.
לאש סגולות רבות, ומשלמד האדם ליצור אש ולהשתמש בה, השתנו חייו לתמיד.
על פי המיתולוגיה היוונית, פרומתאוס הוא הטיטן (ענק מיתולוגי) שהביא את האש מעולם האלים לעולם בני האדם, על מנת להגן על בני אדם חסרי הישע.
הסרטון של רשות העתיקות מתאר אילו מתנות רבות-משמעות האש מעניקה לאדם.
- הביאו דוגמאות מן הסרטון המלמדות על כוחה של האש לשנות את טיבם של חומרים. בהשראת הסרטון, באיזה אופן ניתן להבין את דבריו של ירמיהו בפסוק ט?
קרדיט: איתני הטבע – אש / רשות העתיקות, 2019