המאמר מתאר את מערכת היחסים המורכבת והטרגית בין שאול, דוד ומיכל בת שאול. המאמר פותח בשינוי היחס של שאול כלפי דוד מאהבה לעוינות ומסביר מדוע שירת הנשים גרמה לשינוי כל כך דרמתי. לאחר מכן סוקר המאמר את המעשים שנעשו על ידי שאול בעקבות תחושת איבה זו ולבסוף מנסה להסביר את אהבתה של מיכל לדוד, למרות יחסו של אביה לאהובה.
(פסוק א)
כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִד וִיהוֹנָתָן.
(משנה, מסכת אבות, פרק ה, טז)
כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר – בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה: כל אהבה בין בני אדם שאיננה אהבה טהורה, כל אהבה שהיא מותנית ברצון קצר־מועד להשגת רווח או תועלת כלשהם ומוּנעת משיקולים זרים, מתבטלת ברגע שהרווח מושג או השיקולים מאבדים את תוקפם וערכם.
ולעומת זאת, אהבה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר – אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם: אהבת אמת, שאין לה בעולמה כלום פרט לרחשי לבם של האוהבים, היא אהבה שלא תתבטל לעולם.
וממשיכה המשנה ומדגימה את דבריה מן הסיפור המקראי:
אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר? זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר (ויש גורסים: "אהבת אמנון לתמר" ונוסח זה נראה טוב יותר): שכן אמנון התאהב בתמר רק משום שהתאווה לשכב עמה, ולאחר שבא באורח אכזרי על סיפוקו, הפכה האהבה לשנאה.
וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר? זוֹ אַהֲבַת דָּוִד וִיהוֹנָתָן: אהבה הנזכרת כמה וכמה פעמים בסיפורי ספר שמואל, והיא אהבה שלא נתרופפה מעולם משום שלא נכרכה בשיקולים זרים.
פירוש אביגדור שנאן למסכת אבות פרק ה משנה יט. © קרן אביחי
- מספר שמואל עולה בבירור שיהונתן אהב את דוד בכל ליבו, ואילו ביטוי מעורפל לאהבת דוד את יהונתן אפשר למצוא רק בדברי ההספד שלו עליו.
על מה יהונתן היה מוכן לוותר למען דוד?
(פסוק ז)
ְיֵשׁ גְּבוּרָה שֶׁהִיא טוֹבָה לִבְעָלֶיהָ וְיֵשׁ שֶׁהִיא רָעָה לִבְעָלֶיהָ.
טוֹבָה לִבְעָלֶיהָ זֶה דָּוִד, שֶׁכָּתוּב (שמואל א יח, ז): "הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו", וּמִשָּׁם אֲהֵבוּהוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יח, טז): "וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד".
רָעָה לִבְעָלֶיהָ זוֹ גְּבוּרָתוֹ שֶׁל גָּלְיַת, שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמְחָרֵף, וּמֶה הָיָה לוֹ שֶׁמֵּת כְּכֶלֶב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז, נא): "וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ".
(מדרש שמות רבה, פרשה לא, פסקה ג)
- אפשר להבין מהמדרש כי הגבורה נמדדת לא רק בתוצאות המעשים (אהבת העם לדוד) אלא גם במניע שלהם.
חזרו לפרק יז – מה היה המניע של גָּלְיָת? ומה היה המניע של דוד?
(פסוק ז)
קבלת הפנים הלאומית אחרי הניצחון מפרגנת לשאול, אך לדוד הרבה יותר. שאול מרגיש שהפופולריות של דוד היא איום אמיתי על מלכותו – "נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים. וְעוֹד לוֹ אַךְ הַמְּלוּכָה" (פסוק ח), והעוינות כלפיו מתחילה או אולי מתעצמת.
- בעת העתיקה נהגו הנשים לשיר ולרקוד לכבוד המנצחים. האם הנשים התכוונו לפגוע בשאול? נמקו את תשובתכם תוך התבססות על הכתוב.
- תרגלו גם אתם את הטכניקה. כתבו מחמאות לשני אנשים על אותו מעשה, באופן כזה שכאשר משווים ביניהן מגלים שאחת מהן היא מחמאה אמיתית והאחרת קצת פחות.
(פסוק א)
יהונתן מוכן היה לוותר על המלוכה למען דוד, ואף לצאת כנגד שאול אביו בשל אהבתו ודאגתו לרעהו, בלא כל שיקולים זרים. גם בין בני אותו מין עשויה לשרור אהבת נפש, ואהבת יהונתן לדוד לא חרגה מן הממד הנפשי־הרוחני, לא על פי המסופר במקרא ובוודאי לא על פי הבנתם של חז"ל את הדמויות המקראיות, מעשיהן וטיב יחסיהן.
פירוש אביגדור שנאן למסכת אבות פרק ה משנה יט. © קרן אביחי
- במקרא נחשבה הנפש למקום שבו נמצאים הרגשות. איזה אירוע הוא הרקע לחיבור הנפשי העמוק שחש יהונתן כלפי דוד?
(פסוק ג)
ביצירה מתוארת פגישתם האחרונה של דוד ויהונתן, על פי המופיע בפרק כ, פסוק מא.
דוד, חמוש בחרב, רוכן בעצב על יהונתן, המבוגר יותר. יונתן, חובש כובע של נסיך, עומד זקוף ומנחם את דוד. מהלך העניינים ברור. המלך שאול רוצה במותו של דוד, ועליו להימלט. דוד ויהונתן נפרדים בבכי ובשבועה על רקע של עיר ושמיים קודרים.
רמברנדט, צייר הולנדי נודע שהשפיע רבות על אומנים אחרים ועל תולדות האומנות, היה אשף בשימוש באור ביצירותיו. באמצעות השימוש באפקטים של אור ובניגודים בין אור לצל הוא יצר דרמה ואווירה רגשית טעונה. ביצירה זו בולט גם כשרונו לתאר לא רק את חיצוניות הדמויות אלא גם את עולמן הפנימי המורכב ואת סערות הנפש.
- הביאו שתי דוגמאות מהיצירה לשימוש באור (או בהיעדר אור) המגביר את האפקט הדרמתי או מדגיש את עוצמת הרגשות של דוד ויהונתן.
(פסוק יא)
דָוִד ושאול / אהוד בנאי
שעת לילה מאוחרת
כולם מזמן הלכו לישון
רק שאול עֵר, קוֹדֵר
מֵרִים לדָוִד טלפון
אולי תקפוץ אליי, יָא דָוִד
נַפְשִׁי אגם שחור
תביא איתך את הגיטרה
כי באצבעותיך אוֹר
דָוִד בא מייד רגוע,
מתיישב וּמְכַוֵן
את המלאכה היטב יודע
עוצם עיניים, מנגן
עשר אצבעות לדָוִד
קצה כל אצבע – קרן אור
כשהוא פּוֹרֵט על המיתר
הזמן זורם לו לאחור
שאול מבפנים קרוע
קְרָבוֹת בתוך בטנו
אוהב-שונא, ומקנא
מכור לחברו
דְבַר מָה אָפֵל נופל
הַשֵׁד חוזר להשתולל
סכין נזרקת באוויר
פתאום יש בין השניים קיר
דָוִד מתחמק משָׁאול
אבל שאול לא מוותר
דָוִד שוכח וסולח
כששאול מתקשר
בוא שוב לנגן לי דָוִד
קח אותי לכוכבים
בוא שוב לנגן הלילה
שיר געגועים
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.
- שירו של אהוד בנאי מבוסס על הפרק ועל מערכת היחסים הקרובה והמתוחה שבין שאול לדוד. זהו בשיר שני הֶרְמֵזִים למתואר בפרק יח.
(פסוק יט)
עדריאל היה כנראה מן היישוב אָבֵל מְחוֹלָה. רבים מזהים את אבל מחולה עם תל אבו צוץ, הסמוך למעבורת הירדן, ממזרח ליישוב מחולה של היום. אין להכריע אם בתקופת שאול היתה העיר ממערב לירדן או ממזרח לו, שכן כידוע הירדן מפותל מאוד ולעתים שטחים המצויים מעברו האחד עוברים, בעקבות שינוי מהלכו, לעברו השני.
בשמואל ב כא, ח, נזכר עדריאל המחולתי כ"עדריאל בן ברזילי המחולתי". לפי אחת ההנחות עדריאל הוא בנו של ברזילי הגלעדי, אשר נזכר כמי שסייע רבות לדוד בעת מרד אבשלום. אם כך, מסתבר שבנישואין אלה שבין מרב ובין עדריאל, ביקש שאול לחזק את הקשרים בינו ובין היישוב שבעבר הירדן המזרחי.
משה גרסיאל ושמואל אברמסקי, עולם התנ"ך – שמואל א', 2002, עמ' 166, הוצאת דברי הימים. הזכויות בעולם התנ"ך שמורות לד"ר יהודה עתי
- מדוע רצה שאול להשיא את בתו מרב לדוד?
- מה הניע אותו להשיא אותה לבסוף לעדריאל?
(פסוק כה)
מוהר – תשלום שנותן החתן למשפחת הכלה. תשלום המוהר הִקְנָה לחתן זכות על הכלה. דוד טען בפני שליחי שאול, מתוך ענווה או מסיבות אחרות, שהוא רָשׁ (חסר אמצעים) ומעמדו נחות מכדי לשאת לאישה את בת המלך. שאול משיב לו כי הוא אינו מעוניין בתשלום, אלא בשירותי לחימה.
- הצעתו של שאול לדוד לשאת את בתו לאישה, חוזרת פעמיים בפסוקים יז-כה. על פי הפסוקים, מה מניע את שאול להציע זאת?
(פסוק ו)
קבלת הפנים לחיילים השבים מהמלחמה הייתה מאז ומתמיד אירוע מרגש. בעקבות הניצחון על הפלשתים, אויבי ישראל, הייתה בשיאה תחושת האופוריה בקרב העם. הנשים יצאו במחול ובשירה כדי לקבל את פני שיירת המלך השאול. אך דבריהן: "הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו" פגעו בשאול ובעקבות כך גם הזיקו לדוד.
- שאול אינו שותף לשמחה שפשטה בעם בעקבות הניצחון על הפלישתים, הוא עסוק במעמדו שלו. זהו בפסוקים ח-טו את תיאורי הרגשות של שאול, ותארו את מצבו הנפשי.
(פסוק י)
הסרטון מספר את סיפור מערכת היחסים הקשה של רודף ונרדף.
- לפי הסרטון, הקנאה של שאול בדוד מסיחה את תשומת ליבו מתפקידו כמלך ולמעשה מעבירה אותו על דעתו. הביאו לכך הוכחה מהפרק.
- מה דעתכם, האם שאול נוהג בצורה פרנואידית, או שחששוֹ מפני חתירה של דוד תחתיו מוצדק?
קרדיט: 929 שמואל א טז- לא: שאול ודוד – רודף ונרדף. 929 תנך ביחד
(פסוק כח)
מלך חדש נולד: דוד בן ישי. אבל זה סודי, כי שאול עדיין יושב על כס המלוכה.
דוד מוכיח מנהיגות ואומץ לב בקרב מול גָּלְיָת, הענק הפלשתי, והופך לחביב הקהל וגם לאדם השנוא ביותר על שאול.
- האהבה לדוד מגיעה מכל עבר ומאיימת על בטחונו העצמי של שאול. אילו ביטויים לאהבה כלפי דוד קיימים בפרק, ואיזה מהם הכי מקשה על שאול?
קרדיט: חדשות התנ"ך / כאן חינוכית, 2016