שתי סוגיות מרכזיות נידונות בהצעת הוראה זו. הסוגיה הראשונה דנה במעשיהן של הנשים שהצילו את משה והנסיבות בהן פעלו. הסוגיה השניה היא מאפייני דמותו של משה, תוך התייחסות לשאלה : האם משה הוא האיש הראוי להנהיג ולתת את התורה לעם ישראל? ואם כן, מה עושה אותו ראוי לכך?
(פסוק יא)
מַהוּ "וַיַּרְא"?
שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּסִבְלוֹתָם וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר:
חֲבָל לִי עֲלֵיכֶם, מִי יִתֵּן מוּתִי עֲלֵיכֶם!
שֶׁאֵין לְךָ מְלָאכָה קָשָׁה מִמְּלֶאכֶת הַטִּיט.
וְהָיָה נוֹתֵן כְּתֵפָיו וּמְסַיֵּעַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם.
רַ' אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
רָאָה מַשָּׂא גָּדוֹל עַל קָטָן וּמַשָּׂא קָטָן עַל גָּדוֹל,
וּמַשָּׂא אִישׁ עַל אִשָּׁה וּמַשָּׂא אִשָּׁה עַל אִישׁ,
וּמַשָּׂא זָקֵן עַל בָּחוּר וּמַשָּׂא בָּחוּר עַל זָקֵן,
וְהָיָה מַנִּיחַ דַּרְגּוֹן שֶׁלּוֹ [עוזב את משמר הכבוד שליווה אותו] וְהוֹלֵךְ וּמְיַשֵּׁב לָהֶם סִבְלוֹתֵיהֶם
וְעוֹשֶׂה כְּאִלּוּ מְסַיֵּעַ לְפַרְעֹה.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה הִנַּחְתָּ עֲסָקֶיךָ וְהָלַכְתָּ לִרְאוֹת בְּצַעֲרָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְנָהַגְתָּ בָּהֶם מִנְהַג אַחִים,
אֲנִי מַנִּיחַ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים וַאֲדַבֵּר עִמְּךָ.
מתוך אתר ספר האגדה מבית סנונית
- על פי המדרש, מה מייחד את משה?
(פסוק ה)
"וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ".
ר' יהודה ור' נחמיה: אחד אמר – 'ידה' ואחד אמר – 'שפחתה'.
(תרגום לתלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף יב עמוד ב)
- משמעות המילים "וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ" היא דו-משמעית (חשוב לזכור כי במקור הטקסט המקראי לא היה מנוקד).
על פי המדרש, מה הן שתי המשמעויות האפשריות? - כיצד כל אחת מן המשמעויות צובעת את סיפור הצלת משה?
(פסוק יד)
כשמשה רואה את שני העברים רבים ביניהם ומנסה להפריד ביניהם, פונה אליו אחד מהם ואומר לו: "מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ?" כלומר: למה אתה חושב שמותר לך להתערב בוויכוח בינינו? מי אתה בכלל? אין לך סמכות לשפוט בינינו.
גם היום משתמשים בביטוי "מִי שָׂמְךָ?" כדי למחות על התנהגות של אדם שמחליט ליטול סמכות ולהתערב במצב מסוים על דעת עצמו.
- לומר "מי שמך" זה כמו לומר בעברית מודרנית: ______________________.
(פסוק ד)
במרכז הרישום ניצבת דמותה של מרים האוחזת בזרועותיה את משה, ומתכוונת להניחו בתיבת הגומא. מרים עומדת בתוך המים ומסביבה קני סוף. הבעת פניה מבוהלת, עיניה מוגדלות.
מעניין לדעת כי לאיור המתאר את מרים מניחה את משה בתיבה הקדיש גוטמן לפחות עשר סקיצות, מה שמעיד על המחשבה הרבה שהקדיש לתיאור הסצנה ועל הניסיון לבטא רעיון משמעותי בנוגע לדמויות אלו.
מבוסס על ראתה את הנולד, מאת יעל מאלי
- האם הרישום תואם את הכתוב בפסוקים ג-ח?
התייחסו לעלילה, לדמותה ולאופיה של מרים כפי שעולים מן הפסוקים ומן האיור, לרגשות המובילים, לאווירה.
(פסוק ג)
בית הכנסת בדורה אירופוס התגלה בשנת 1928 בעת חפירות ארכאולוגיות שנערכו באתר שבסוריה. בניית בית הכנסת נשלמה כנראה בשנים 244–245 לספירה, בתקופת התלמוד, והוא כוסה בעפר כמו יתר בתי העיר בשנת 256.
בית הכנסת מפורסם בציורי הקיר המעטרים אותו, המתארים סיפורים מן התנ"ך: חיי האבות, משה מקבל את התורה על הר סיני, משה מבקש לשחרר את העבדים העבריים ממצרים, שמואל, דוד המלך, שלמה המלך ואליהו הנביא, חזון העצמות היבשות של יחזקאל ותמונות ממגילת אסתר.
חוקרים משערים כי ציורי הקיר צוירו על ידי שני אומנים – האחד צייר בסגנון הלניסטי והאחר צייר בסגנון פרסי.
- בציור הקיר מדורה אירופוס מוצגות שלוש סצנות מסיפור הצלת משה. זהו את הסצנות וכתבו את הפסוקים המתאימים להן.
(פסוק ג)
המשוררת רחל חלפי מביעה בשיר "תיבת הגומא" את הקושי להתמודד עם כוחות הרשע. חלפי מתמקדת, בניגוד לאומנים ופרשנים אחרים, דווקא בקשיים נפשיים-פנימיים שהסיפור מעורר בה.
תיבת גומא
אֵיךְ לְהָשִׁיט עַל פְּנֵי הַיְאוֹר הָאָדִישׁ הַזֶּה
אֶת תֵּבַת הַגֹּמֶא
הַקְּטַנָּה שֶׁל הַדְּאָגָה
שֶׁל הָאַהֲבָה
שֶׁל הָאֵין אוֹנִים לַעֲזֹר לוֹ?
אֵיךְ לְשַׁלֵּחַ אוֹתָהּ
מִמֶּנִּי וָהָלְאָה
אֶל הַגָּדָה הָאַחֶרֶת?
אֵיךְ לְצַפּוֹת אוֹתָהּ
בַּזֶּפֶת הַנְּכוֹנָה הַמְאַטֶּמֶת הַמְשַׁמֶּרֶת?
אֵיךְ לְהַנִּיחַ אֶת כָּל
הַמַּהֻיּוֹת
הַפְּלוּמָתִיּוֹת
נֶעֶדְרוֹת־הַכֹּבֶד הָאֵלֶּה
שָׁם בַּתֵּבָה הַזְּעִירָה
וּלְקַוּוֹת
כִּי לֹא תִּטְבַּע?
אֵיךְ לְנַסּוֹת
וּלְנַסּוֹת
וּלְנַסּוֹת שׁוּב וָשׁוּב
וְלֹא
לְהַשְׁלִיךְ עַצְמִי לַיְאוֹר הַגָּדוֹל הַזֶּה
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם.
- מעבר לרובד המתאר את העלילה המוכרת של מרים מניחה את משה בתיבה, יש בשירה של חלפי רובד אחר, המשתמש בעלילה באופן סמלי, שבו הדוברת אינה מרים.
אם נתייחס לרובד זה, מי יכולה להיות הדוברת בשיר? ומה מסמלת התיבה?
(פסוק טו)
מִדְיָן הייתה ארצם של המדיינים. לפי המקרא המדיינים הם צאצאיו של אדם בשם מדיין, שהיה בנו השישי של אברהם מפילגשו קטורה.
המדיינים התיישבו בצפון-מערב חצי האי ערב, בחלק ניכר מהחלק המזרחי של ים המלח ובערבה. היום הטריטוריה העתיקה של מדיין נמצאת בחלקים מערב הסעודית, בדרום ישראל ובדרום ירדן.
- חפשו במפה השמאלית (המפה העתיקה) את האזור שבו הייתה מדיין – לדעתכם, מדוע דווקא לשם ברח משה?
(פסוק ג)
היאור הוא נהר הנילוס. מקורותיו באגם ויקטוריה (הנילוס הלבן) ובהרי אתיופיה (הנילוס הכחול), הוא ממשיך לעבר המדבריות שבצפון אפריקה ומגיע עד למצרים – שם הוא נשפך אל הים התיכון. אורכו של הנילוס – 6,655 קילומטר.
הנילוס היה עורק החיים של מצרים העתיקה, ובזכותו היא הפכה למעצמה אזורית: הוא השקה את היבולים שצמחו על גדותיו, אפשר את קיומם של בעלי החיים והיווה נתיב תחבורה ומסחר.
- חפשו ברשת תמונות של הנילוס והתרשמו מגודלו.
(פסוק ז)
בעולם העתיק נהגו לקחת מֵינֶקֶת לתינוק שאימו לא הייתה יכולה להניק אותו (השימוש בבקבוק להזנה כתחליף, ראשיתו בתקופה הרומית). על פי מקורות מסוימים, נזקקו תינוקות למינקת בשלושת השבועות הראשונים לחייהם, כיוון שבתקופה זו נחשב חלב האם לפסול.
לדעת הקדמונים היה קשר בין הרחם לשד, ולכן נאסרו יחסי מין בתקופת ההנקה (ייתכן שזו אחת הסיבות לכך שנשים לא רצו להניק את צאצאיהן). מי ששמשה כמינקת הייתה שפחת המשפחה או אישה זרה שנשכרה במיוחד לצורך כך. לעיתים ערכו חוזה עם המינקת, ובו היא התחייבה לאכול כראוי כדי להבטיח חלב טוב לתינוק. תוקף החוזה היה לשנתיים עד שלוש – תקופת ההנקה המקובלת בימי קדם. על המינקת נאסר להניק כל תינוק אחר – לרבות בנה – בתקופת החוזה. בחוקי חמורבי נזכר עונש של כריתת השד למינקת שהפרה תנאי זה. למינקת היה מעמד נכבד במשפחה שאת תינוקה היניקה; במקרא ניכר הדבר בנוגע לדבורה, מינקת רבקה (בראשית לה, ח).
שמריהו טלמון ויצחק אבישור (עורכים), עולם התנ"ך – שמות, 2002, עמ' 30, הוצאת דברי הימים. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות ליהודה עתי.
- מדוע הציעה אחותו של משה לקחת עבורו דווקא מינקת עברית?
חוקרים רבים מזהים את המלך המצרי ששעבד את ישראל על פי הסיפור המקראי עם רעמסס השני, שחי בין השנים 1290 ל-1224 לפנה"ס. למלך זה היו 59 בנות, מהן 45 ידועות לנו בשמותיהן.
שמה של בת פרעה שהצילה את משה לא נמסר בתורה. במסורת יהודית מאוחרת היא נקראת "תרמות" או "תרמותיס" (יוסף בן מתתיהו וספר היובלים) או "בתיה" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף יג עמוד א).
שמריהו טלמון ויצחק אבישור (עורכים), עולם התנ"ך – שמות, 2002, עמ' 31, הוצאת דברי הימים. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות ליהודה עתי.
- מהתבוננות בפסלים אנו למדים על הקרבה בין פרעה לבתו.
מה אפשר ללמוד על דמותה של בת פרעה מכך שדווקא היא הפרה את הצו של אביה להרוג את ילדי העברים?
(פסוק יא)
בסרטון תקציר אירועי פרקים א-ה בספר שמות: העבדות במצרים, תוכנית פרעה להשמדת עם בני ישראל, הולדת משה והצלתו, משה מתגלה כמנהיג ומקבל את השליחות להוציא את בני ישראל ממצרים.
- אילו תכונות של משה מתגלות לנו במהלך הפרקים הראשונים של הספר, כפי שמוצג בסרטון, ואילו תכונות מתגלות בראשית חייו – בפרק ב?
קרדיט: שלח את עמי – שמות פרקים א-ה / 929 תנך ביחד