מות המנהיגים
פסוקים א, כב-כט
הזמנה ללימוד
נצפה עם התלמידים בסרטון של השיר 'הו, רב חובל' ששרה מיטל טרבלסי.
נשאל את התלמידים:
- על מה השיר הזה מדבר?
נספר לתלמידים שהשיר נכתב במקור על נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן, ותורגם לעברית ואף הולחן בידי נעמי שמר, לרגל יום השנה לרצח רבין. הצורך במנהיג הוא טבעי לכל העמים, וכאשר נפרדים מן המנהיג העם מתאבל על לכתו.
נשאל את התלמידים:
- מכל מה שלמדנו עד כה על המסע במדבר, מי לדעתכם המנהיגים הגדולים של העם במסעו?
- מה הפך אותם למנהיגים?
נספר שבפסוקים שנקרא בני ישראל נפרדים משני מנהיגים. בשיעור נגלה ממי נפרדים וכיצד נערכת הפרדה.
מבט ראשון
נבקש מתלמיד אחד לקרוא את פסוקים א-ב, ומתלמיד אחר לקרוא את פסוקים כה-כט. נבאר מילים קשות:
"וַיִּקָּהֲלוּ" – הקהל נאסף; "יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו" – ימות; "מְרִיתֶם אֶת פִּי" – לא הקשבתם לי; "הֹר הָהָר" – ראש ההר; "גָוַע" – מת.
ראש ההר – רש"י מפרש הר על הר
נשאל את התלמידים:
- מה משותף לשני האירועים האלה? (שני מנהיגים חשובים הולכים לעולמם – מרים ואהרון. נזכיר בכיתה ששני מנהיגים אלו הם אחים המנהיג הראשי – משה רבנו)
מבט שני
נתבונן בפסוקים הבאים לאחר מות שני המנהיגים: פסוק ב ופסוק כט ונשאל את התלמידים:
- כיצד העם פועל בכל אחד מן הפסוקים לאחר שנודע להם על מות המנהיג?
- מדוע לדעתכם העם מגיב כך?
נסביר לאורך רוב המסע במדבר התרגל העם לשלושה מנהיגים: משה, אהרון ומרים; ומות שניים מהם הוא מכה קשה בעבור העם. העם מביע את הקושי שלו בדרכים שונות.
נחלק את התלמידים לשתי קבוצות – קבוצה אחת תתמקד בתגובת העם לאחר מות מרים, והשנייה בתגובת העם לאחר מות אהרון. כל קבוצה תצטרך להביע באופן יצירתי כיצד העם נראה ברגעים האלו – אפשר להביע זאת בציור, בריקוד, בתמונה מבוימת או ככל העולה על דעת התלמידים.
בפסוק ב לאחר מות מרים שהייתה מזוהה עם באר ועם מים חיים העם בוכה למשה שהוא צמא ואין לו מים.
נציג לתלמידים את המדרש מהתלמוד הבבלי שבו מסופר כי במשך חייה של מרים, הרוותה הבאר את צימאונם של בני ישראל ההולכים במדבר. עם מותה של מרים פסקה הבאר לנבוע.
תלמוד בבלי, תענית ט ע"א:
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים; ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר – בזכות מרים, "באר מרים" באר שליוותה את עם ישראל בנדודיו במדבר. עמוד ענן – בזכות אהרן, מן – בזכות משה; מתה מרים – נסתלק הבאר, שנאמר "ותמת שם מרים", ולכן "ולא היה מים לעדה", וחזרה בזכות שניהן.
לעומת הבכי על הצמא לאחר מות מרים, בפסוק כט, רגע לאחר מות אהרון, העם בוכה ומתאבל שלושים יום.
מבט שלישי
נשאל את התלמידים:
- האם לדעתכם יש הסבר בפרק לתגובה השונה של העם למותם של שני המנהיגים?
נקרא שוב את פסוקים כה-כט והפעם נדגיש את הטקס שלפני מותו של אהרון: העברת המקל, הפשטת הבגד מאהרון והלבשתו לבנו אלעזר וירידת משה עם אלעזר מההר.
נשאל את התלמידים:
- במה שונה מותו של אהרון ממותה של מרים מנקודת המבט של העם?
מבט לחיים
גם היום אנחנו מתאבלים על מנהגים שהולכים לעולמם.
נקרא עם התלמידים את ההספד שכתבה נועה בן-ארצי לסבה, יצחק רבין, ובו מופיעים דימויים רבים מתקופת המדבר ("עמוד האש לפני המחנה"), דרך ההספד נעביר לתלמידים את ההלם שהציבור היה שרוי בו לאחר הרצח (ראו את ההספד גם בממערך השיעור):
"סלחו לי שאני לא רוצה לדבר על השלום. אני רוצה לדבר על סבא שלי.
תמיד מתעוררים מסיוט, אבל מאתמול אני רק מתעוררת לסיוט. הסיוט של חיים בלעדיך – וזה בלתי ניתן לעיכול.
הטלוויזיה לא מפסיקה לשדר את תמונותיך, ואתה כל כך חי ומוחשי, שאני כמעט נוגעת בך. אבל רק כמעט, כי כבר לא אוכל.
סבא, אתה היית עמוד האש שלפני המחנה, ועכשיו נותרנו רק המחנה, לבד, וכל כך קר לנו ועצוב. אני יודעת שאנשים מדברים במונחים של אסון לאומי, אבל איך תנסה לנחם עם שלם או לשתף אותו בכאב הפרטי שלך כשסבתא לא מפסיקה לבכות ואנחנו אילמים, מרגישים את החלל הענק שנותר ריק בחסרונך.
מעטים הכירו אותך באמת. הם יכולים כעת לדבר אודותיך עוד הרבה, אבל אני מרגישה שהם אינם יודעים כלל עד כמה ענק הכאב, האסון וכן, זו שואה, לפחות עבורנו, המשפחה והחברים שנותרנו, רק המחנה שלך, בלי עמוד האש שלנו.
סבא, אתה היית ואתה הגיבור שלנו.
אני רציתי שתדע שכל מה שעשיתי, תמיד ראיתי אותך לפני העיניים. הערכתך ואהבתך ליוו אותנו בכל צעד ובכל דרך, וחיינו לאור ערכיך תמיד. מעולם לא הזנחת, ועכשיו הזניחו אותך. והנה אתה, הגיבור הנצחי שלי, קר ובודד, ואיני יכולה לעשות דבר להצילך. אתה כל כך נהדר.
גדולים ממני כבר ספדו לך, אבל איש מהם לא זכה לליטוף הזה של ידיך החמות והרכות, החיבוק החם שהיה שמור רק לנו. לחצי-החיוך שלך, שתמיד אמר לי כל כך הרבה, אותו חיוך שכבר אינו וקפא עמך. אין בי תחושת נקם, כי הכאב והאובדן שלי גדולים כל כך, גדולים מדי. הקרקע נשמטה תחת רגלנו, ואנחנו מנסים איכשהו לשבת בחלל הריק שנותר, אך ללא הצלחה מיוחדת בינתיים.
אני לא מסוגלת לסיים, אבל כנראה שיד זרה, יד עלוב נפש, כבר סיימה עבורי. בלית ברירה אני נפרדת ממך, גיבור, ומבקשת ממך שתנוח על משכבך בשלום, ושתחשוב ותתגעגע אלינו, כי אנחנו פה למטה אוהבים אותך המון. משיירת מלאכי שמים שמלווים אותך עכשיו, אני מבקשת שישמרו עליך ושישמרו עליך טוב, כי אתה ראוי למשמר שכזה.
אנחנו אוהבים אותך, סבא, תמיד."
נשאל את התלמידים:
- מה לדעתכם צריך להיות בהספד למנהיג?
- על מה מספרים בו?
- מה התפקיד שלו?
לאחר שנשוחח על הנקודות העיקריות בהספד נוכל לבקש מן התלמידים לכתוב בעצמם הספד משלהם לאהרון ולמרים.
לסיכום - מה היה לנו?
תוכן: למדנו על אובדן שני מנהיגים גדולים של העם בפרק אחד – מרים ואהרון. עסקנו בכך שבניגוד למותה המפתיע של מרים, לאהרון מונה מחליף טרם מותו ואף היה לו זמן להתכונן ואולי להכין גם את העם ללכתו.
מיומנויות: מתוך קריאת הפסוקים על מות אהרון ומות מרים עמדנו על ההבדל בתגובת העם, ואף ניסינו להשלים בעזרת המדרש ומדמיוננו את הסיבה להבדל בתגובת העם.
מתודות: קראנו את הנאום של נועה בן-ארצי (רבין) לסבה אחרי מותו, ולאור ההספד כתבנו הספדים משלנו לאהרון ולמרים.