סגור תצוגת כיתה
הפרק

מנהג הייבום

פסוקים א-יא

שיעור ראשון מתוך ארבעה
*לפניכם הצעה לשיעור, מוזמנים לקבל השראה ורעיונות ולערוך את השיעור בהתאם לכיתתכם. לימוד מהנה.

הזמנה ללימוד

נבקש מכל התלמידים שאימם עובדת להרים את ידם. סביר שרוב מוחלט של התלמידים ירימו ידיים. נסביר כי בתקופת התורה, ובעצם עד לפני פחות ממאה שנים, לא זה היה המצב: בעבר נשים לא יצאו לעבודה. הגבר היה מפרנס והאישה הייתה מטפלת בילדים ובצורכי הבית. אישה הייתה תלויה לחלוטין בגבר שלה – בילדותה הייתה תלויה באביה וכשבגרה הייתה תלויה בבן זוגה. אישה שהתחתנה הייתה עוזבת את בית אביה ועוברת לגור בבית משפחת בעלה. ומה הייתה עושה אישה אלמנה, שאין לה בן זוג? אישה כזאת הייתה בבעיה, כי לא היה מי שיפרנס אותה וידאג לה.

כדי למנוע את המצב הזה נהגו באותה תקופה את מנהג הייבום: אישה שבן זוגה מת הייתה צריכה להינשא לאחד מאחיו כדי שתמיד יהיה מי שידאג לה. הילד הראשון שהיה נולד מנישואין כאלה, היה נקרא על שם דודו שמת וכך למעשה היה שומר את זכרו וממשיך את זרעו.

בפרק שלנו נכיר סיפור שקשור למנהג זה.

מבט ראשון

נקרא בקול את פסוקים א-י (אף שמהלך ההוראה עד פסוק יא, לא נקרא כעת את הפסוק האחרון).
נבקש מהתלמידים לשים לב במהלך הקריאה: מי מקיים את מנהג הייבום?

מבט שני

  • "וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא" (פסוק א) – באיזו עת? מה קרה בפרק הקודם? (מכירת יוסף)
  • "וַיֵּרֶד יְהוּדָה" (פסוק א) – למה כתוב "וירד" ולא "וילך"? (אפשר לפתוח מפה ולראות: יהודה עובר מאזור עמק דותן, ליד חדרה, לאזור עדולם, ליד בית שמש, כלומר יורד דרומה, או להסביר שהירידה היא סמלית, לאחר שהציע את מכירת יוסף, נישא לאישה כנענית והוא ממשיך ויורד מבחינה מוסרית בסיפור שלנו)

נצייר עם התלמידים על הלוח את עץ המשפחה של יהודה לפי הפסוקים שקראנו ונחלק להם את דף העבודה (ראו גם פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).

נחזור למליאה, נציג את התרשים, נשאל ונסביר:

  • מדוע ער מת? (כי הוא "רַע בְּעֵינֵי ה'")
  • מה מבקש יהודה מבנו אונן לעשות? (לקיים את מנהג הייבום ולהינשא לתמר)
  • האם אונן עושה זאת? מדוע? (אונן מתחתן עם תמר, אבל לא רוצה שיהיו להם ילדים)
  • מדוע גם אונן מת? (משום שאלוהים לא אהב את ההתנהגות האגואיסטית שלו, שלא הסכים לעזור לשמור על זכר אחיו המת)
  • מה צריך יהודה לעשות עכשיו לפי התורה? (לתת לתמר להתחתן עם בנו השלישי – שלה)
  • האם לדעתכם הוא ירצה לעשות זאת? מדוע?

נקרא את פסוק י"א: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ: 'שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ, עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי' כִּי אָמַר, פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו. וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ"

  • מה מחליט יהודה לעשות? האם הוא מקיים את מנהג הייבום שוב? מדוע? (לא, כי הוא חושש למות בניו ברגע שהם נישאים לה, וחושש לתת לה גם את בנו האחרון)

נשמע מהתלמידים פתרונות לחידה ששאלנו בתחילת השיעור – מי מקיים ייבום בסיפורנו?

מבט שלישי

נחלק לתלמידים את דף העבודה ונקרא אותו יחד (ראו גם פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).

מבט לחיים

המסקנה מהמדרש שקראנו היא שכשקורה משהו לא נעים ולא טוב חשוב להאמין שיכול להיות שיפור, יש כמה ביטויים המבטאים את הרעיון הזה:
ביטוי מקראי: "מעז יצא מתוק" המקרה השלילי הביא בסופו של דבר לתוצאה חיובית;
"כשהחיים נותנים לך לימונים עשה מהם לימונדה" – מהלימון החמוץ – משהו שלילי, נכין לימונדה – משקה טעים.

  • האם שמעתם מישהו בסביבתכם משתמש בפתגמים אלה? באיזה הקשר?
  • ספרו על דבר מתוק שיצא לכם מעז.

לסיכום - מה היה לנו?

תוכן: יהודה מתרחק מאחיו ומקים לעצמו משפחה חדשה, אבל שני הבנים שלו מתים, ויהודה חושש לתת לבן האחרון שנשאר לו להינשא גם הוא לתמר, ולכן לא מקיים עד הסוף את מנהג הייבום.
מיומנויות: עיון במדרש והבנה מעמיקה של הסיפור – הפקת משמעות סמויה, בין השורות.
מתודות: ציור עץ משפחה, ניחוש סוף הסיפור, תמונות פרשנויות מגוונות למצבים בחיים.

העשרות
ממערך השיעור
מדרשים
ניבים וביטויים
תרבות ואומנות
סיפורו של מקום
ריאליה מקראית
סרטונים
דפי עבודה והעשרה לשיעור
רשומון תנ"כי
שְׁבָטִים הָיוּ עוֹסְקִים בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְיַעֲקֹב הָיָה עוֹסֵק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ וִיהוּדָה עוֹסֵק לָקַחַת אִשָּׁה...
רשומון תנ"כי
"וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ". (פסוק ב)

נרטיבים שונים. ALEXEY GRIGOREV/shutterstock.com

שְׁבָטִים הָיוּ עוֹסְקִים בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְיַעֲקֹב הָיָה עוֹסֵק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ וִיהוּדָה עוֹסֵק לָקַחַת אִשָּׁה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא אוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. (בראשית רבה פח)
  • לְפִי הַמִדְרָשׁ, בְּאוֹתָהּ הָעֵת הִתְרַחֲשׁוּ כַּמָה אֵירוּעִים חֲשׁוּבִים בְּקוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל. מִי מֵהָאֵירוּעִים יוֹצֵא דוֹפֶן? וְלָמָה?
שני צעיפים
שְׁתַּיִם הֵם שֶׁנִּתְכַּסּוּ בְּצָעִיף – תָּמָר וְרִבְקָה – וּשְׁתֵּיהֶם יָלְדוּ תְּאוֹמִים. רִבְקָה – "וַתִּקַּח הַצָּעִיף...
שני צעיפים
"וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף". (פסוק יד)

אסכולת רמברנדט, יהודה ותמר, המאה ה-17, מאוסף גלריית רזידנץ, מתוך ויקישיתוף

שְׁתַּיִם הֵם שֶׁנִּתְכַּסּוּ בְּצָעִיף – תָּמָר וְרִבְקָה – וּשְׁתֵּיהֶם יָלְדוּ תְּאוֹמִים. רִבְקָה – "וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס" (בראשית כד, סה), תָּמָר – "וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף". (מדרש רבה בראשית פרשה פה, פסקה ז)
להמשך קריאה

 

  • מָה מְשׁוּתָף לְרִבְקָה וּלְתָמָר עַל פִּי הַמִדְרָשׁ? צַיְינוּ שְׁתֵי נְקוּדוֹת דִמְיוֹן.
צָדְקָה מִמֶּנִּי
יְהוּדָה רוֹאֶה בְּתָמָר אֲשֵׁמָה בְּמוֹת שְׁנֵי בָּנָיו, וְלָכֵן אֶת הַבֵּן הַשְׁלִישִׁי, שֵׁלָה, הִרְחִיק מִמֶנָה. בַּהֶמְשֵׁךְ...
צָדְקָה מִמֶּנִּי
"וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי". (פסוק כו)

סטודנט מרים שלטי נכון ולא נכון. mommayap/shutterstock.com

יְהוּדָה רוֹאֶה בְּתָמָר אֲשֵׁמָה בְּמוֹת שְׁנֵי בָּנָיו, וְלָכֵן אֶת הַבֵּן הַשְׁלִישִׁי, שֵׁלָה, הִרְחִיק מִמֶנָה. בַּהֶמְשֵׁךְ הוּא מַאֲשִׁים אוֹתָהּ שֶׁנִכְנְסָה לְהֵירָיוֹן מִגֶבֶר מִחוּץ לַמִשְׁפָּחָה וּמְבַקֵשׁ לְהַעֲנִישָׁהּ. עִם הַזִיהוּי שֶׁל הַחוֹתֶמֶת, הַפְּתִילִים וְהַמַטֶה מַכִּיר יְהוּדָה בְּטָעוּתוֹ, וּמוֹדֶה כִּי הֶרְיוֹנָהּ שֶׁל תָמָר קָשׁוּר בּוֹ. וּמַכְרִיז בְּפוּמְבֵּי "צָדְקָה מִמֶּנִּי".

  • שְׁנֵי פַּרְשָׁנִים פֵּירְשׁוּ אַחֶרֶת אֶת הַבִּיטוּי: "צָדְקָה מִמֶּנִּי": רָשִׁ"י: צָדְקָה – בִּדְבָרֶיהָ. מִמֶנִי – הִיא מְעוּבֶּרֶת. רַשְׁבָּ"ם: צָדְקָה מִמֶנִי – יוֹתֵר מִמֶנִי. אֵיזוֹ פַּרְשָׁנוּת מְקוּבֶּלֶת עֲלֵיכֶם יוֹתֵר וּמַדוּעַ?
"הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה"
בִּיטוּי בְּשָׂפָה גְבוֹהָה שֶׁמַשְׁמָעוּתוֹ הִיא זוֹ: בְּחַן אֶת הִתְנַהֲגוּתְךָ שֶׁלְךָ לִפְנֵי שֶׁאַתָה שׁוֹפֵט אֶת הִתְנַהֲגוּתָם...
"הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה"
"וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה". (פסוק כה)

איור יד מצביעה. Cvijovic Zarko/shutterstock.com

בִּיטוּי בְּשָׂפָה גְבוֹהָה שֶׁמַשְׁמָעוּתוֹ הִיא זוֹ: בְּחַן אֶת הִתְנַהֲגוּתְךָ שֶׁלְךָ לִפְנֵי שֶׁאַתָה שׁוֹפֵט אֶת הִתְנַהֲגוּתָם שֶׁל אֲחֵרִים כִּי אַתָה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ דָבָר. לְמֵדִים זֹאת מִן הַסִיפּוּר עַל יְהוּדָה, שֶׁצִיוַוה לְהַעֲנִישׁ אֶת תָמָר עַל מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה שׁוּתַף לוֹ, וְהַחוֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים הָיוּ הַהוֹכָחָה לְהִשְׁתַתְפוּתוֹ בַּמַעֲשֶׂה.

מבוסס על אברהם רמי דיין, ניב שפתיים ואמרי שפר, 2004, הוצאת כתר וספר. © כל הזכויות שמורות למחבר.

  • מַדוּעַ לְדַעְתְכֶם תָמָר לֹא הֵעִידָה נֶגֶד יְהוּדָה בִּמְפוֹרָשׁ וְרַק שָׁלְחָה אֵלָיו אֶת הַסִימָנִים?
  • מָה הַסִיכּוּן שֶׁתָמָר הִסְתַכְּנָה בְּכָךְ?
תמר / לידיה קוֹזֵנִיצקי
בַּצִיוּר שֶׁל לִידְיָה קוֹזֵנִיצְקִי, רוֹפְאָה וְצַיֶירֶת יִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִפְטְרָה בִּשְׁנַת 2013, הַמַרְאֶה שֶׁל תָמָר אֵינוֹ בָּרוּר....
תמר / לידיה קוֹזֵנִיצקי
"וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם". (פסוק יד)

Doctor Lidia Kozenitzky, תמר כלת יהודה, מתוך ויקישיתוף

בַּצִיוּר שֶׁל לִידְיָה קוֹזֵנִיצְקִי, רוֹפְאָה וְצַיֶירֶת יִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִפְטְרָה בִּשְׁנַת 2013, הַמַרְאֶה שֶׁל תָמָר אֵינוֹ בָּרוּר. מִצַד אֶחָד הִיא מֵישִׁירָה מַבָּט וְנִרְאֵית כְּאִישָׁה הֶחְלֵטִית שֶׁיוֹדַעַת מָה הֵם רְצוֹנוֹתֶיהָ, וּמִצַד אַחֵר מַבָּטָהּ עָצוּב. מִצַד אֶחָד זְרוֹעָהּ מוּנֶפֶת וּמְשַׁדֶרֶת כּוֹחַ, וְאִילוּ צַמוֹתֶיהָ מַצִיגוֹת אוֹתָהּ כְּאִישָׁה צְעִירָה, מַמָשׁ נַעֲרָה. בְּכַף יָדָהּ הִיא אוֹחֶזֶת מַסֵכָה לְבָנָה, וּבְמַבָּט נוֹסָף מִתְגַלֶה הֶרְיוֹנָהּ.

  • בַּצִיוּר שֶׁל לִידְיָה קוֹזֵנִיצְקִי, תָמָר אוֹחֶזֶת בְּיָדָהּ מַסֵכַת פָּנִים. מַדוּעַ?
  • מָה תָמָר מַסְתִירָה וּמָה הִיא מְגַלָה לְפִי פְּסוּקִים יד ו־יט?
תמר ויהודה – הוראס ורנה
בַּצִיוּר תָמָר וִיהוּדָה נִיצָבִים בַּמֶרְכָּז. יְהוּדָה בִּלְבוּשׁ מְהוּדָר מְדַבֵּר עִם תָמָר, רְעוּלַת פָּנִים וּלְבוּשָׁה בִּלְבוּשׁ...
תמר ויהודה – הוראס ורנה
"וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִי כִּי תָבוֹא אֵלָי". (פסוק טז)

הוראס ורנה, תמר כלת יהודה, 1840, אוסף וולאס, מתוך ויקישיתוף

הוראס ורנה, דיוקן עצמי, 1835, אוסף ארמיטאג', מתוך ויקישיתוף

בַּצִיוּר תָמָר וִיהוּדָה נִיצָבִים בַּמֶרְכָּז. יְהוּדָה בִּלְבוּשׁ מְהוּדָר מְדַבֵּר עִם תָמָר, רְעוּלַת פָּנִים וּלְבוּשָׁה בִּלְבוּשׁ שֶׁמְגַלֶה חֲלָקִים מִגוּפָהּ. בְּעוֹד יְהוּדָה רוֹכֵן קָדִימָה תָמָר נִרְתַעַת לְאָחוֹר. יָדָהּ שֶׁל תָמָר פְּתוּחָה וּמְבַקֶשֶׁת דָבָר.

להמשך קריאה
אֵמִיל זָ'אן הוֹרַאס וֶרְנֶה הָיָה צַיָיר צָרְפָתִי שֶׁפָּעַל בְּאֵירוֹפָּה בַּמֵאָה הַ־19. צַיָירִים אֵירוֹפֵּאִים בְּנֵי תְקוּפָתוֹ תֵיאֲרוּ אֶת הַדְמוּיוֹת בַּתָנָ"ךְ וּבַמִזְרָח הַקָדוּם מִנְקוּדַת מַבָּט מַעֲרָבִית. הֵם רָאוּ אוֹתָן כַּהֲפוּכוֹת לָהֶם בַּתַרְבּוּת וּבַמִנְהָגִים וְהַרְבֵּה יוֹתֵר מְשׁוּחְרָרוֹת.
 
  • הַצַיָיר הַצָרְפָתִי הוֹרַאס וֶרְנֶה דִמְיֵין אֶת הַמְצִיאוּת שֶׁל הַחַיִים בִּתְקוּפַת הַמִקְרָא. כֵּיצַד הוּא חָשַׁב שֶׁנִרְאוּ חַיֵי הַיוֹם יוֹם? בְּאֵיזֶה לְבוּשׁ לְבוּשׁוֹת הַדְמוּיוֹת? כֵּיצַד נִרְאֶה הַנוֹף? שִׂימוּ לֵב לַפְּרָטִים בַּצִיוּר.
  • הִתְבּוֹנְנוּ בַּצִיוּר. כֵּיצַד תָמָר דוֹאֶגֶת שֶׁיְהוּדָה לֹא יְזַהֶה אוֹתָהּ?
תִמְנָה
תִמְנָה – עִיר בְּנַחֲלַת שֵׁבֶט יְהוּדָה. יְהוּדָה יוֹצֵא עִם חִירָה הָעֲדוּלָמִי תִמְנַתָה, כְּלוֹמַר לְכִיווּן הַיִישׁוּב...
תִמְנָה
"וַיַּעַל עַל גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה. וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ". (פסוקים יב–יג)

כל הזכויות בעולם התנך שייכות לד"ר יהודה עתי

תִמְנָה – עִיר בְּנַחֲלַת שֵׁבֶט יְהוּדָה. יְהוּדָה יוֹצֵא עִם חִירָה הָעֲדוּלָמִי תִמְנַתָה, כְּלוֹמַר לְכִיווּן הַיִישׁוּב תִמְנָה. תוֹסֶפֶת הָאוֹת הֵ"א מַצְבִּיעָה עַל הַכִּיווּן – הֵם הָלְכוּ לְכִיווּן תִמְנָה אוֹ בִּלְשׁוֹן הַמִקְרָא "תִמַנְתָה". בְּתִמְנָה הוּא מִתְכַּוֵון לְבַקֵר אֶת עוֹבְדָיו וּלְהִשְׁתַתֵף בִּגְזִיזַת צֶמֶר הַכְּבָשִׂים – אֵירוּעַ חֲגִיגִי וּמְשַׂמֵחַ שֶׁנֶעֱרַךְ פַּעַם בְּשָׁנָה.

  • שַׁעֲרוּ וְצַיְירוּ בַּמַחְבֶּרֶת: "שְׁנֵי בָּלוֹנֵי מַחְשָׁבָה" – אֶחָד שֶׁל יְהוּדָה בְּצֵאתוֹ לְתִמְנָה, וְהָאַחֵר שֶׁל תָמָר, כַּאֲשֶׁר סוּפַּר לָהּ עַל תוֹכְנִיוֹתָיו שֶׁל יְהוּדָה.
  • לְפִי פָּסוּק יב, עַל בָּסִיס אֵיזוֹ מִילָה מְשַׁעֲרִים הַחוֹקְרִים כִּי תִמְנָה הָיְיתָה צְפוֹנִית לַעֲדוּלָם?
עדולם
  עֲדוּלָם הִיא עִיר בִּשְׁפֵלַת יְהוּדָה. מְסוּפָּר בַּפֶּרֶק: "וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ...
עדולם
"וַיַּעַל עַל גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי". (פסוק יב)

גבעות עדולם, צילום: Davidbena, מתוך ויקישיתוף, CC BY 3.0

אזור שפלת יהודה, Yanivreg, מתוך ויקישיתוף, CC BY 3.0

  עֲדוּלָם הִיא עִיר בִּשְׁפֵלַת יְהוּדָה. מְסוּפָּר בַּפֶּרֶק: "וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה" (פסוק א). יְהוּדָה, שֶׁחַי וְהִתְפַּרְנֵס עִם אֶחָיו בָּאֵזוֹר הָרֵי יְהוּדָה, הִתְפַּצֵל מֵהֶם וְיָצָא לְדֶרֶךְ עַצְמָאִית. הוּא יָרַד לְאֵזוֹר הַשְׁפֵלָה, וְשָׁם פָּגַשׁ בְּאָדָם בְּשֵׁם חִירָה שֶׁמוֹצָאוֹ מֵעֲדוּלָם וְהִתְחַבֵּר אֵלָיו.

  • חִזְרוּ וְקִרְאוּ אֶת פָּסוּק יב וְהַצִיעוּ הֶסְבֵּר לְהִצְטָרְפוּת חִירָה הָעֲדוּלָמִי לְמַסָעוֹ שֶׁל יְהוּדָה.
בגדי אלמנות
בִּתְקוּפַת הַמִקְרָא לְבוּשׁוֹ שֶׁל אָדָם הֵעִיד עַל מַעֲמָדוֹ הַמְיוּחָד וְעַל מַצָבוֹ הַמִשְׁפַּחְתִי. כַּכָּתוּב בַּפֶּרֶק, תָמָר...
בגדי אלמנות
"וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ". (פסוק יט)

טקס אשכבת הגופה על ידי בני המשפחה ומריטת שערות של האבלים, יוון, המאה השישית לפסה"נ . Walters Art Museum.

בִּתְקוּפַת הַמִקְרָא לְבוּשׁוֹ שֶׁל אָדָם הֵעִיד עַל מַעֲמָדוֹ הַמְיוּחָד וְעַל מַצָבוֹ הַמִשְׁפַּחְתִי. כַּכָּתוּב בַּפֶּרֶק, תָמָר לוֹבֶשֶׁת בִּגְדֵי אַלְמָנוּת וְיוֹשֶׁבֶת בְּבֵית אָבִיהָ. בִּיצִיאָתָהּ הָאַמִיצָה לִפְעוּלָה הִיא מְסִירָה אֶת בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ וּבְסִיוּמָהּ הִיא חוֹזֶרֶת לִלְבּוֹשׁ אוֹתָם. הָאַלְמָנָה נָהֲגָה לִלְבּוֹשׁ בְּגָדִים אֵלוּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי אַלְמְנוּתָהּ.

  • לְאוֹרֶךְ הַסִיפּוּר מַחֲלִיפָה תָמָר אֶת בְּגָדֶיהָ. הַאִם לְדַעְתְכֶם הַחְלָפַת הַבְּגָדִים מַשְׁפִּיעָה גַם עַל הִתְנַהֲגוּתָהּ?
הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה
הַחוֹתָם, הַפְּתִילִים וְהַמַטֶה הַנִזְכָּרִים בְּפָסוּק יח הֵם הַחֲפָצִים הָאִישִׁיִים שֶׁל הָאָדָם אֲשֶׁר הָיוּ תְעוּדַת הַזֶהוּת...
הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה
"וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ". (פסוק יח)

חותם ועליו כתובת, מאה 7-6 לפנה"ס. באדיבות מוזאון ארצות המקרא, ירושלים

הַחוֹתָם, הַפְּתִילִים וְהַמַטֶה הַנִזְכָּרִים בְּפָסוּק יח הֵם הַחֲפָצִים הָאִישִׁיִים שֶׁל הָאָדָם אֲשֶׁר הָיוּ תְעוּדַת הַזֶהוּת שֶׁלוֹ בִּימֵי הַמִקְרָא. הַחוֹתָם הוּא גְלוּפָה (לוּחַ הַדְפָּסָה, שֶׁעָלָיו בּוֹלְטוֹת אוֹתִיוֹת אוֹ צוּרוֹת, הַמְשַׁמֵשׁ לְהַדְפָּסַת תְמוּנוֹת וְאִיוּרִים) הַנוֹשֵׂאת אֶת שֵׁם בְּעָלֶיהָ. הַפְּתִילִים הֵם כְּכָל הַנִרְאֶה הַחוּט הַקוֹשֵׁר אֶת הַחוֹתָם, וְהַמַטֶה הוּא מַקֵל מֵעֵץ, מְעוּטָר בְּגִילוּף יִיחוּדִי לַנוֹשֵׂא אוֹתוֹ וּמֵעִיד עַל מַעֲמָדוֹ.

  • מַדוּעַ בִּיקְשָׁה תָמָר מִיְהוּדָה פְּרִיטִים אֵלֶה כְּעֵירָבוֹן (פִּיקָדוֹן שֶׁמַשְׁאִירִים אֵצֶל אָדָם עַד שֶׁיִיפָּרַע הַחוֹב שֶׁחָבִים לוֹ)?
מספר הסיפורים
מְסַפֵּר הַסִיפּוּרִים אַבְרָהָם כֹּהֵן מְסַפֵּר אֶת סִיפּוּר יְהוּדָה וְתָמָר (בְּרֵאשִׁית לח), בִּשְׂפַת הַתָנָ"ךְ וּבְהַמְחָזָה.
מספר הסיפורים
"וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא…" (פסוק א)

מְסַפֵּר הַסִיפּוּרִים אַבְרָהָם כֹּהֵן מְסַפֵּר אֶת סִיפּוּר יְהוּדָה וְתָמָר (בְּרֵאשִׁית לח), בִּשְׂפַת הַתָנָ"ךְ וּבְהַמְחָזָה.

בַּחֲרוּ בְּפָסוּק אֶחָד שֶׁתָפַס אֶת תְשׂוּמֶת לִיבְּכֶם, בְּשֶׁל הָאוֹפֶן שֶׁבּוֹ מְסַפֵּר הַסִיפּוּרִים סִיפֵּר אֶת הַפָּסוּק אוֹ בְּשֶׁל הַמִילִים אוֹ הַמֶסֶר שֶׁל הַפָּסוּק, וְהַמְחִישׁוּ אוֹתוֹ בְּצִיוּר.

קרדיט: מטח