נאום הפרידה של שמואל

נחש מלך עמון מאיים עליה במלחמה, ואנשי יבש גלעד מבקשים להמיר את החורבן הצפוי בשעבוד. אבל לנחש יש תנאים: "בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל עֵין יָמִין" (פסוק ב). הנהגת יבש גלעד מבקשת פסק זמן של שבעה ימים כדי לחפש מושיע, "וְאִם אֵין מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ" (פסוק ג). אנשי יבש גלעד, שהתבשרו על העזרה שבדרך, מנסים למשוך עוד זמן, ויש בפסוק גם משחק מילים קטן: "וַעֲשִׂיתֶם לָּנוּ כְּכָל הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם". הומור מקראי שכזה. מתוך אתר מיזם 929

צרתם של אנשי יבש גלעד, ובמיוחד איומו של שאול: "אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ", מצליחים לרתום את העם ליציאה למלחמה בעמון. צבא חזק של 330,000 איש מצליח להכות בעמונים מכה מוחצת. הפעולה המהירה של שאול ואנשיו מכניעה ומפלגת את העמונים: "וַיָּפֻצוּ וְלֹא נִשְׁאֲרוּ בָם שְׁנַיִם יָחַד" (פסוק יא).

בחלק העליון של האיור נראה שאול המלך דוקר בחרבו את נחש העמוני, וזה האחרון מנסה לברוח משדה הקרב. ברקע חיילי עמון ואנשי שאול נלחמים זה בזה. בצד ימין למעלה נראים אנשי יבש גלעד בשער העיר, ממתינים לתוצאות הקרב. בחלקו התחתון הימני של האיור נראית המשיחה של שאול המלך לאחר הניצחון בקרב, ובחלק התחתון השמאלי נראה שאול מקריב מנחה לאל.

גבעה היא גבעת שאול, העיר המרכזית בין ערי בנימין ומקום מושבו של שאול המלך, מצויה על פי הזיהוי המקובל היום בתל אל פול – גבעה נישאה בצד הדרך הראשית המובילה מירושלים לשכם, כשישה ק"מ צפונית לירושלים.

משה גרסיאל ושמואל אברמסקי (עורכים), עולם התנ"ך – שמואל א, 1996-1993, עמ' 110. © כל הזכויות שמורות לדברי הימים – הוצאה לאור.

יבש גלעד ידועה מִפָּרָשַׁת פילגש בגבעה. לפי שופטים כא, ח-יד, לא הצטרפו בני עיר זו אל שאר שבטי ישראל למלחמתם בבני בנימין, ולכן נענשו יושביה בעונש חמור – בית ישראל היכו אותם לפי חרב, וארבע מאות בתולות מקרבם ניתנו לבני בנימין. הסיפור הזה ומקורות נוספים מעידים שתושבי יבש היו קרובים קרבת דם למשפחות בנימין. כפי שמסופר בשמואל א יא, שליחיהם של זקני יבש גלעד באו לגבעת שאול וביקשו משאול לחוש לעזרת עירם ולהצילה מידי נחש העמוני, ששם עליה מצור. שאול נענה לבקשתם. מסתבר שצרתם של אנשי יבש נגעה לליבם של שאול ובני בנימין. שאול אסף במהירות חַיִל רב, וספר את העם במקום ששמו בזק, שנמצא בקרבת מעברות הירדן. במשך הלילה עבר עם צבאו לגלעד, ובאשמורת הבוקר הפתיע את מחנה בני עמון שצרו על יבש ועד צהרי היום היכה אותם מכה ניצחת. כשנפלו שאול ובניו במלחמתם בפלשתים בהר הגלבוע, עשו עימהם אנשי יבש גלעד חסד אחרון והביאו אותם לקבורה ( שמואל א לא, יא-יג). על פי: בנימין מזר, אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – ג: חבב – יתת, 1965, עמ' 459. © כל הזכויות שמורות למוסד ביאליק, ירושלים.

במקרא שמחת הקציר היא דוגמה לשמחה גדולה, שכן בזמן זה האיכר מודה על פרי עמלו הרב.
וכיצד ייתכן גשם בתקופת קציר החיטים?
בפרק יב שמואל מזכיר שחובת הציות לאלוהים חלה גם על העם וגם על המלך. שמואל רוצה שהעם יבין שהוא בבעיה, ואומר: "הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה' לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ" (פסוק יז). האות מתגשם, אלוהים אכן נותן קולות (כנראה בצורת רעמים) ומטר בתקופת הקיץ. העם נחרד מהמסר ומבקש מהנביא להתפלל בשבילו.

במקרא מתוארות גם בריתות בין בני אדם יחידים, שבטים או עמים, כאשר שני צדדים אינם במעמד שווה, והברית מבוססת על הַכְפָּפָתוֹ של הצד החלש, הנשלט, לצד החזק, השליט. כך, לדוגמה, ביקשו אנשי יבש גלעד לכרות ברית עם נחש מלך עמון (שמואל א יא, א).

מעובד על פי: טריה פיליפ ומתיה קם, "ברית (במקרא)", לקסיקון לתרבות ישראל. © כל הזכויות שמורות למרכז לטכנולוגיה חינוכית