נדירת נדר

כְּשֶׁהִתְפַּלֵּל בִּקֵּשׁ לַחֲזֹר,
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי וְיִפָּטֵר [יַעֲזֹב וְיֵלֵךְ לְדַרְכּוֹ] בְּלֹא לִינָה? – מִיָּד בָּא הַשֶּׁמֶשׁ.
"כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ" (שם) – כִּבָּה הַשֶּׁמֶשׁ ,
מְלַמֵּד שֶׁהִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּלְגַּל חַמָּה [שֶׁמֶשׁ] שֶׁלֹּא בְּעוֹנָתָהּ [בִּזְמָנָהּ, אֶלָּא מֻקְדָּם יוֹתֵר (וְהִיא דָּרְשָׁה עַל "כִּי בָא" מִלְּשׁוֹן "כִּבָּה")],
בִּשְׁבִיל לְדַבֵּר עִם יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּצִנְעָה.
מָשָׁל לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁבָּא אֶצְלוֹ לִפְרָקִים,
אָמַר הַמֶּלֶךְ: כַּבּוּ הַנֵּרוֹת, כַּבּוּ הַפָּנָסִים, שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְדַבֵּר עִם אוֹהֲבִי בְּצִנְעָה.

בראשית רבה פרשה ס״ח:י
ביאור שנאן לספר האגדה עמ' 51
ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי, ספר האגדה החדש – עם פירוש אביגדור שנאן, 2015, עמ' 51. © כנרת, זמורה, ביתן.

חָזָ"ל פֵּירְשׁוּ אֶת הַמִילָה "מָקוֹם" כְּמִתְיַיחֶסֶת לֶאֱלוֹהִים עַצְמוֹ, וּפֵירְשׁוּ כִּי הַבִּיטוּי "וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם" בָּא לְצַיֵין אֶת הַמִפְגָשׁ הַמְיוּחָד שֶׁהִתְרַחֵשׁ בֵּין אֱלוֹהִים לָאָדָם. פְּעָמִים רַבּוֹת מִפְגָשׁ זֶה מְצַיֵין נְקוּדָה דְרָמָטִית בְּחַיֵי הָאָדָם, פָּרָשַׁת דְרָכִים שֶׁלְאַחֲרֶיהָ חַיָיו יִשְׁתַנוּ. הַמִילָה "פָּגַע" כַּנִרְאֶה מְצַיֶינֶת כִּי הַהַגָעָה שֶׁל הָאָדָם לְאוֹתוֹ מָקוֹם לֹא הָיְיתָה מִקְרִית, אֶלָא שֶׁהוּא הִגִיעַ לִנְקוּדָה מְאוֹד מְסוּיֶמֶת, בַּעֲלַת חֲשִׁיבוּת רַבָּה. הַמָקוֹם שֶׁבּוֹ פָּגַע יַעֲקֹב בַּפֶּרֶק הוּא בֵּית־אֵל, וְשָׁם הוּא חוֹוֶה הִתְגַלוּת אֱלוֹהִית שֶׁתְשַׁנֶה אֶת חַיָיו.

בַּצִיוּר נִרְאֶה יַעֲקֹב כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב עַל גַבֵּי גִבְעָה וְעָלֶיהָ אַרְבַּע אֲבָנִים. עַל אַחַת מֵהָאֲבָנִים מַנִיחַ יַעֲקֹב אֶת רֹאשׁוֹ, וּשְׁאָר הָאֲבָנִים מְסוּדָרוֹת לִימִינוֹ, לִשְׂמֹאלוֹ וּלְרַגְלָיו; כַּנִרְאֶה שֶׁסִידוּר זֶה שֶׁל אֲבָנִים בְּצִיוּרוֹ שֶׁל שָׁרִיר נוֹעַד לְבַטֵא גַם אֶת הַבְּרָכָה הָאֱלוֹהִית לְיַעֲקֹב: "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" (פָּסוּק יד).

בְּהֶחְלֵט חֲלוֹם לֹא רָגִיל, וְלֹא פֶּלֶא שֶׁיַעֲקֹב חוֹשֵׁב שֶׁיֵשׁ קֶשֶׁר לַמָקוֹם שֶׁבּוֹ נֶחְלַם הַחֲלוֹם. מֵאַחַר שֶׁהוּא חָשַׁב שֶׁהַסוּלָם בַּחֲלוֹמוֹ מְחַבֵּר אֶת הַמָקוֹם שֶׁבּוֹ שָׁכַב לִישׁוֹן עִם שַׁעַר הַשָׁמַיִים, הוּא מְסַמֵן אֶת הַמָקוֹם בְּאֶמְצָעוּת יְצִיקַת שֶׁמֶן עַל הָאֲבָנִים שֶׁעֲלֵיהֶן הִנִיחַ אֶת רֹאשׁוֹ וְנוֹתֵן לַמָקוֹם שֵׁם חָדָשׁ: בֵּית־אֵל, הַבַּיִת שֶׁל אֱלוֹהִים. יֵשׁ הָרוֹאִים אֶת חֲלוֹם יַעֲקֹב כְּסִיפּוּר הַמַסְבִּיר כֵּיצַד נֶעֶשְׂתָה בֵּית־אֵל לְמֶרְכָּז פּוּלְחָנִי חָשׁוּב בְּיִשְׂרָאֵל. לֹא פַּעַם חוֹזֵר בַּתָנָ"ךְ הֶסְבֵּר אוֹ פֵּירוּשׁ לִשְׁמוֹ שֶׁל אָדָם אוֹ שֶׁל מָקוֹם, וּמְלוּוֶה בְּסִיפּוּר הַמַסְבִּיר אֶת מְקוֹר הַשֵׁם, לְהֶסְבֵּר זֶה קוֹרְאִים הֶסְבֵּר אֶטְיוֹלוֹגִי. בְּפֶרֶק כח מוּסְבָּר כֵּיצַד הַשֵׁם הַקוֹדֵם שֶׁל הַמָקוֹם לוּז הָפַךְ לַשֵׁם בֵּית־אֵל.

חָרָן הִיא עִיר אַכַּדִית קְדוּמָה וְיֵשׁ עֵדוּיוֹת לְקִיוּמָהּ עוֹד מֵהַמֵאוֹת הַ־18–19 לִפְנֵי הַסְפִירָה. לְפִי הַגְבוּלוֹת הַמְקוּבָּלִים כַּיוֹם, פַּדַן אֲרַם (חָרָן) נִמְצֵאת בְּטוּרְקִייָה, וְהִיא נֶחְשֶׁבֶת אֲתָר אַרְכֵאוֹלוֹגִי מְפוּרְסָם, שֶׁאֶפְשָׁר לִלְמוֹד מִמֶנוּ כֵּיצַד חָיוּ בָּעֵת הָעַתִיקָה. יָדוּעַ לָנוּ שֶׁדֶרֶךְ חֲשׁוּבָה הוֹלִיכָה מִדְרוֹם מֵסוֹפּוֹטַמְיָה, בִּסְבִיבוֹת אוּר כַּשְׂדִים, דֶרֶךְ חָרָן, עַד לְאֶרֶץ כְּנַעַן.

חָזָ"ל וּפַרְשָׁנֵי יְמֵי הַבֵּינַיִים טָעֲנוּ שֶׁמְקוֹר הַמִילָה בַּשׁוֹרֶשׁ סל"ל, שֶׁמַשְׁמָעוּתָהּ "דֶרֶךְ", וְלָכֵן הַסוּלָם מְסַמֵל אֶת הַדֶרֶךְ שֶׁיַעֲקֹב עוֹבֵר, מִבֵּית הוֹרָיו לְבֵית דוֹדוֹ, מִכְּנַעַן לְחָרָן, מֵהֱיוֹתוֹ יֶלֶד לְאָדָם מְבוּגָר. חוֹקְרֵי מִקְרָא מַצִיעִים אֶפְשָׁרוּת אַחֶרֶת, עַל בְּסִיס הַשׁוֹרֶשׁ סל"ם. הֵם מַרְאִים שֶׁבַּשָׂפָה הָאַכָּדִית (שָׂפָה בְּמַמְלֶכֶת בָּבֶל הָעַתִיקָה) יֶשְׁנָהּ מִילָה דוֹמָה לַמִילָה 'סוּלָם', אֲשֶׁר מַשְׁמָעוּתָהּ הִיא "גֶרֶם מַדְרֵגוֹת". מוֹצָאוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, סָבוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, מִן הָעִיר הַבַּבְלִית אֲרַם נַהֲרַיִים, אֲשֶׁר בָּהּ נָפוֹץ דֶגֶם מִקְדָשׁ הַנִרְאֶה כְּמוֹ גֶרֶם מַדְרֵגוֹת, הַנִקְרָא בְּבַבְלִית "זִיקוֹרֶת". מִקְדָשׁ זֶה נֶחְשַׁב לְ"שַׁעַר הַשָׁמַיִים" וְהוּא מְסַמֵל חִיבּוּר בֵּין שָׁמַיִים לָאָרֶץ, בֵּין אֱלוֹהִים לְאָדָם. בַּתַרְבּוּת הַמִצְרִית הָעַתִיקָה מֵרַבִּים לַעֲסוֹק בַּחִיבּוּר בֵּין מַעְלָה וּמַטָה. בַּצִיוּר הַמִצְרִי מְתוֹאָר חִיבּוּר בֵּין עוֹלַם הַחַיִים לְעוֹלָם הַמֵתִים בְּאֶמְצָעוּת סוּלָם. הַחִיבּוּר בֵּין שָׁמַיִים לָאָרֶץ, בֵּין הָאֵל לָאָדָם הָיָה חִיוּנִי לָאָדָם בְּתַרְבּוּיוֹת שׁוֹנוֹת. לְכָל תַרְבּוּת יִיצוּגִים אוֹמָנוּתִיִים שׁוֹנִים לְחִיבּוּר זֶה, לְאוֹתוֹ "סוּלָם".

יִיתָכֵן מְאוֹד שֶׁהַכַּוָונָה הִיא לִשְׁמוֹר עַל הַמָסוֹרֶת הַמִשְׁפַּחְתִית, עַל הַתַרְבּוּת וְעַל הַמִנְהָגִים שֶׁל הַמִשְׁפָּחָה, וְאֵין זֶה אוֹמֵר בְּהֶכְרֵחַ שֶׁבְּנוֹת כְּנַעַן טוֹבוֹת פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר, אֶלָא שֶׁהֵן מַגִיעוֹת מֵרֶקַע אַחֵר.