פקודת הכבדת השעבוד
פסוקים ו-ט
הזמנה ללימוד
ניכנס לכיתה בארשת פנים רצינית ונפתח בכמה "הודעות מההנהלה": אחרי שבישיבת המורים האחרונה הגיעו למסקנה שתלמידי בית הספר בזמן האחרון ב"רפיון משמעתי חמור" (הביטוי כאן חשוב) החליטו על חוקים חדשים שיונהגו בבית הספר. מהיום יינתנו פי שניים שיעורי בית מדי יום כדי להשיב את בית הספר למסלול למידה סביר. נוסף על כך, על התלמידים להכין לעצמם את המחברות ולא לקנות מחברות מוכנות כדי למנוע יחס מזלזל לציוד.
נקשיב לתגובות התלמידים. נזמין אותם לספר איך הם מרגישים בנוגע לתקנות האלה ואיך הם מתכננים להספיק את כל העבודה הזאת בזמן שעומד לרשותם. אם יהיו תלמידים שימחו נגד הבשורות האלה, נשאל אותם באופן אישי:
- מה מעצבן אתכם?
- אתם לא חושבים שעוד עבודה תכניס קצת משמעת לכולכם?
מה בעייתי בהוראות האלה?
נכתוב מילות מפתח מתוך הדברים שלהם על הלוח ונמשיך.
נרגיע את הרוחות ונספר שלא היו דברים מעולם, שההנהלה לא חוקקה חוקים מפחידים כאלה ושאפשר לנשום לרווחה.
נזמין את התלמידים להמשיך לזכור את התחושה הקשה שעלתה בהם, בזמן שאנחנו קוראים את סיפור עבודת הפרך הקשה של בני ישראל ואת החוקים האיומים שגזר עליהם פרעה במהלך השעבוד שם.
מבט ראשון
נזכיר בקצרה מה התרחש בפסוקים הקודמים – בני ישראל בתיווך משה ואהרן מבקשים לצאת למדבר לשלושה ימים לחגוג לאלוהיהם, ופרעה דוחה את בקשתם.
נציין שכתוצאה מהפנייה פרעה מוציא פקודה חדשה. נבקש מהתלמידים להקשיב לקריאת הפסוקים ולגלות מה הפקודה?
מכיוון שהמילים בפסוקים קשות מאוד והמעקב אחרי העלילה אינו פשוט כלל בקריאה ראשונה, לפני הקריאה בפסוקים יקרין המורה סרטון המראה את עבודת הפרך של המצרים (קישור לסרטון), וילווה את ההקרנה בתיאור הנעשה בסרטון בשימוש במילים מהפסוקים: נוגשים, ללבון לבנים, לקושש תבן.
לאחר הקרנת הסרטון נעבור לקריאה מוטעמת של הפסוקים ונסמן את המילים הקשות:
"ו וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר: ז "לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם, הֵם יֵלְכוּ וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן".
נענה על השאלה שהצגנו לקראת הקריאה – הפקודה החדשה היא שעל בני ישראל לאסוף (לקושש) לבד את הקש-התבן (המצרים יפסיקו לספק להם קש כמו בעבר) ליצירת הלבנים ולהגיע לאותה מכסת לבנים.
מבט שני
המחזת הפסוקים:
נחלק את הכיתה לקבוצות, בכל קבוצה שישה-שבעה תלמידים. כל תלמיד יקבל פתק ובו שם התפקיד שעליו לגלם (בכל קבוצה: פרעה אחד, שני שוטרים, והיתר – עבדים מבני ישראל).
בסוף המשימה נצפה יחד בהצגות של הקבוצות, ונשבח אותם על הביצועים המרהיבים שלהם.
בסוף כל הצגה נשאל את הכיתה:
- מה התחדש לנו?
- האם זיהיתם טעות או משהו שאתם לא מסכימים לגביו בביצוע האחרון?
- האם למדתם משהו שלא חשבתם עליו כשקראנו קודם את הפסוקים?
מבט שלישי
נתחלק לקבוצות ונבקש מהתלמידים לחשוב על תחילת השיעור. כמה הם התעצבנו לשמוע את כל ההנחיות המונחתות מלמעלה, ואילו תחושות קשות זה העלה בהם. עכשיו נבקש מהם לחשוב על בני ישראל במצרים סובלים ומתענים בעבודה קשה, ופתאום מתבשרים שהמצב רק הולך ומחמיר ושיהיה קשה פי כמה וכמה מעכשיו. ננסה יחד לדמיין אילו תחושות עלו בבני ישראל במהלך העבודה? על מה הם חשבו? מה המילים שעלו להם בראש? על מי הם כועסים?
נזמין כל קבוצה לחשוב על כתובת גרפיטי שאותה הם היו מרססים על הקיר שהם בנו בעבודת הפרך אצל פרעה. אחרי שליבנו בעצמם את הלבנים ובמהלך כל היום נבנתה בהם, יחד עם הקיר, תחושת אי צדק וכעס על האכזריות של המלך שלהם ועל משה ואהרון שגרמו להגברת הקושי בעבודה.
איזו כתובת מחאה היו כותבים על הקיר הזה בלילה, בחשאי?
נזמין אותם להשתמש במילים מתוך הפסוקים או להמציא משפט משלהם שיבטא את כל מה שלא הוגן ורע במעשה הזה של פרעה והנוגשים.
מבט לחיים
ניזכר במצבים של ייאוש, כשהכול נראה חשוך וחסר תקווה, איך יוצאים ממצבים כאלה?
נתחלק לזוגות וכל זוג יציע הצעות ליציאה ממצבי ייאוש. מה אפשר לומר לחבר שנמצא במצב מייאש ונראה לו שאין מוצא?
לסיכום - מה היה לנו?
תוכן: פרעה הקשה את ליבו והוציא פקודה שמקשה את עבודת עבדיו בני ישראל – עליהם לעמוד באותה מכסה של לבנים, אבל התבן ליצירת הלבנים לא יינתן להם, עליהם לקושש אותו בעצמם.
מיומנות: היעזרות בסרטון כפירוש לטקסט.
מתודה: המחשת הפסוקים בהצגה .