שיעור בערכה של התשובה
פרק ד, ו-יא
בכמה מילים
מן המשל והנמשל של הקיקיון נלמד על רצונו של אלוהים בתשובתם של בני האדם ועל דרכו לכוונם לתשובה. נלמד על תשובה פתאומית והדרגתית ונשאל האם תשובה היא תוצאה של תהליך פנימי וסובייקטיבי של האדם או תוצאה של השפעות חיצוניות. נלמד על האוניברסליות של התשובה כפי שהיא באה לידי ביטוי בספר יונה.
הזמנה ללימוד
הצעה ראשונה – אוורור רגשות:
נפזר על רצפת הכיתה (או נדביק על הלוח) דפים שעליהם כתובים רגשות שונים: פחד, התרגשות, שמחה, עצב, חרטה, כעס, אדישות, רצון לשינוי, התחדשות, התנגדות, שנאה וייאוש. נבקש מכל תלמיד לאסוף את המילה שמשקפת את תחושתו אל מול סיפורו של יונה ונערוך סבב קצר שבו כל תלמיד ינמק את תחושותיו.
הצעה שנייה – שאלה:
נשאל את התלמידים:
- באילו זמנים אנשים נוהגים לפנות אל אלוהים ולבקש עזרה?
נרשום את התשובות על הלוח.
הצעה שלישית – מהי חזרה בתשובה?
נשאל את התלמידים
- האם רק יהודים לא דתיים יכולים לחזור בתשובה או שקיימת גם חזרה בתשובה בלי משמעות יהודית-דתית, חזרה בתשובה אוניברסלית?
- איך אפשר לחזור בתשובה בלי להפוך לדתי? בהמשך נתחבר לחזרה בתשובה שמופיעה בספר יונה.
הזמנה לקריאה והעמקה
שלב ראשון – יונה והקיקיון
נקרין על הלוח את פסוקים ד-יא בפרק ד, נקרא אותם יחד ונסביר אותם בהקשרם.
- מהו קיקיון?
- למה יונה מתאבל עליו?
- מה אלוהים מבקש ללמד את יונה?
לאחר הקריאה נחלק לתלמידים דפי עבודה ובהם טבלה (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור) המשווה בין המשל (פסוקים ד-ט) לבין הנמשל (פסוקים י-יא). בטבלה חלק מהדברים אינם נאמרים במפורש אלא מתבססים על הסקת מסקנות מתוך ההשוואה (לדוגמה, לא נאמר במפורש שאלוהים טרח ועמל בבריאת נינווה, אבל מההשוואה לקיקיון שיונה לא עשה כלום כדי שהוא יצמח שם נרמז ההפך על נינווה) ולכן יש לעבור עליה יחד בכיתה לאחר העבודה העצמאית.
בעקבות ההשוואה נערוך דיון במליאת הכיתה ובו נשאל מהן המסקנות שאליהן הגיעו מן ההשוואה ונרשום אותן על הלוח:
- האם יש מקום לרחמים בעולם לפי המסר של אלוהים ליונה? (כמובן, המסר הוא שכפי שיונה חס על הקיקיון, כך אלוהים חס על אנשי נינווה)
- האם מידת ההשקעה והמעורבות משפיעה על הרחמים? (מדברי אלוהים משתמע שאדם נוטה להיקשר לדבר שאדם עמל עליו וטורח בו ולחמול עליו, הרבה יותר מדבר שהאדם זכה בו מן ההפקר והגיע אליו בלי עמל וטורח)
- האם לדבר קבוע יש משמעות גדולה יותר מלדבר ארעי, זמני וחולף? מדוע?
- האם כמות האנשים משפיעה על רחמיו של אלוהים? (כן, מספר האנשים הרב בעיר נינווה ראוי יותר לרחמים מקיקיון בודד אחד. הצלתם של רבבות אנשים קודמת להצלת אדם יחיד)
- האם המודעות של החוטא לחטא אמורה להשפיע על הרחמים שנרגיש כלפיו? (ראוי לחוס יותר על מי שחטא בלי ידיעתו, בשגגה – "אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ". אדם ראוי להצלה יותר מקיקיון כי באפשרותו לתקן)
סיכום שלב ראשון:
- ראינו שלאלוהים חשוב להראות ליונה עד כמה הרחמים הם טבעיים וחשובים בעולם ושהיא חלק מחיי האדם ממעורבות אלוהים בהם.
- ראינו שיש מקום לסליחה ושיש קריטריונים שמשפיעים על הסליחה – מעורבות, מודעות לחטא, יחיד ורבים, לכל אלו יש משמעות.
שלב שני – מילה מנחה
זיהוי המילה המנחה: נקרין על המסך את הפרק ונבקש שיזהו את המילה החוזרת שלוש פעמים. המילה היא "וַיְמַן" החוזרת בפסוקים ו,ז וח. נסמן את המילה יחד עם התלמידים.
נסביר שמשמעות המילה היא "זימן, מינה" – אלוהים מזמן וממנה כל אחד מגורמים אלו לתפקידו המדויק. נשאל את התלמידים:
- האם מישהו זוכר "וַיְמַן" מפרקים קודמים?
אם לא יזכרו, נקרין להם את פרק ב והם יזהו את מינויו של הדג הגדול.
ראיונות:
ניצור על הלוח רשימה ובה ארבעת הכוחות הממונים (הדג הגדול, הקיקיון, התולעת, רוח הקדים) ונבקש מהתלמידים להתחלק לזוגות – 'מראיין' ו'מרואיין'. תלמיד מכל זוג יבחר איזה מבין הכוחות הממונים הוא ויענה בשמו לחברו המראיין. נקרין את השאלות על הלוח (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור).
בסיום הראיונות נבקש מדגם מייצג – דוגמאות לתשובותיהם של תלמידים לכל אחד מהכוחות הממונים. נסיק יחד מסקנות במליאה:
- מה אפשר ללמוד מההבדלים בין סוגי הממונים וגודלם על השגחתו של אלוהים על כלל היצורים בעולם?
- על אילו יצורים הוא משגיח?
- באילו מקומות הוא משגיח?
- מה המשותף במצבים השונים שיוצרים כל הממונים? (כולם יוצרים בדרכם מצוקה. יוצא הדופן הוא הקיקיון ש"בונה" את המצוקה בכך שהוא יוצר פתרון ארעי)
- כיצד המצבים שהאל יוצר גורמות לאדם להרהר בתשובה?
- מה אפשר ללמוד מכך על נטייתנו כבני אדם?
- מתי אנחנו נוטים לחזור בתשובה ומדוע?
מבט לחיים
ראינו שאלוהים ממנה כמה גורמים כדי לעורר את יונה להבין שעליו לשנות גישה. נשאל את התלמידים:
- האם אנחנו לומדים מנסיבות חיינו ומהאירועים שמתרחשים בהם?
- האם אנחנו שואלים את עצמנו מדי פעם: אולי אני טועה, אולי אני צריך לבדוק מה הדבר הנכון והטוב לעשות? (יונה והמלחים מדגימים היטב כיצד הם היו עדים לאותו מצב בים ולמרות זאת המלחים חזרו בתשובה ויונה נשאר בשלו)
- עד כמה התשובה נובעת מאתנו ועד כמה היא תהליך המושפע מגורמים חיצוניים?
לסיכום - מה היה לנו?
תוכן: דרך טבלה על משל הקיקיון ראינו את נחיצותה של התשובה ושל מידת הרחמים בחיינו. הוכחנו באמצעות המילה המנחה "וימן" כיצד האל מתערב במציאות ושולח רמזים לבני האדם לחזור בתשובה. הראינו שהתשובה אינה מוגבלת לעם ישראל או לתחום שמירת המצוות שבין אדם לה' אלא שייכת לכל אדם מכל עם ולאום ונוגעת גם בתחום המוסר החברתי וגם בהתנהלותו השלמה של האדם עם עצמו בעולם.
מיומנויות: השוואה בין משל ונמשל, הסקת מסקנות מהנרמז בפסוקים ושאיבת מידע לצורכי ייצוג בריאיון מתוך הפסוקים.
מתודות: טבלת השוואה וראיונות.
יונה ואליהו:
התלמידים למדו בכיתה ח את פרק יט במלכים א. אפשר להקביל בין משאלות המוות של שני הנביאים ובין תפיסתם כי מידת הדין היא המידה המרכזית והעדיפה על פני מידת הרחמים. אצל יונה תפיסה זו באה לידי ביטוי בכעסו על ביטול הגזרה על נינווה, ואצל אליהו התפיסה מתבטאת במענה הנשנה על השאלה החוזרת "מַה לְּךָ פֹה, אֵלִיָּהוּ?". אפשר להשוות בין שני השיעורים שזוכים להם שני נביאים גדולים אלו: אליהו זוכה לשיעור הדממה, ויונה לשיעור הקיקיון. כדאי להראות שבשונה מאליהו, התנ"ך אינו מספר לנו אם יונה למד את השיעור וקיבל עליו את המסר או לא.
