האירוע בשנת 586 לפני הספירה היה כל כך טראומטי, שמיד לאחריו נקבעו ארבעה ימי אבל וצום לזכר האסון, והמרכזי שבהם הוא תשעה באב. מי האמין בכלל שייבנה בית מקדש שני ושהגולים יחזרו לירושלים? ומי האמין שאחרי 500 שנה, בשנת 70 לספירה, שוב ייחרב בית המקדש, ובאותו תאריך בלוח השנה?
תשעה באב – במשך דורות זוכרים היהודים את יום החורבן על ידי צום, תפילות, קינות, פיוטים ולימוד. הבכי הוא על חורבנה של ירושלים, ועל הפגיעה באנשים, בנשים, בזקנים, בילדים, בתינוקות. המגילה שנוהגים לקרוא בתשעה באב היא מגילת "איכה" המתארת את נפילתה של העיר ואת המצוקה האנושית הגדולה.

לפניכם שני פיוטים:
"אלי ציון ועריה" – פיוט שנכתב בימי הביניים על ידי מחבר לא ידוע, שנתקבע כפיוט מרכזי בתשעה באב.
"אלי אלי נפשי בכי" – פיוט שכתב יהודה לייב ביאלר [סופר, משורר, פעיל ציבור וחבר בתנועת 'המזרחי', 1896–1977]. את הפיוט הוא כתב לזכר היהודים שנספו בשואה.