ארבע אמהות
"בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר. גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ."
(פסוקים יא-יב)

אבל פן, ארבע האמהות: שרה, רבקה, רחל ולא", 1934 בקירוב. © באדיבות משפחת האמן

"בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ" (יא) – זו שרה אמנו, שהעשיר אברהם בשבילה, שנאמר: "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ" (בראשית יב, טז).
"גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע" (יב) – זו רבקה אמנו, שגמלה ליצחק בשעה שמתה שרה אמו.
להמשך המדרש

"דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים" (יג) – זו לאה אמנו, שקיבלה את יעקב בסבר פנים יפות, שנאמר: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ…" (בראשית ל, טז), לפיכך זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים.
"הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר" – זו רחל אמנו, שהיתה מתביישת על הבנים בכל יום. לפיכך זכתה ויצא ממנה בן שהוא דומה לספינה שהיא מלאה כל טוב שבעולם, כך יוסף נתקיים כל העולם בזכותו, וכלכל את העולם בשנים של רעב.

(עיבוד. מתוך: מדרש משלי בעריכת שלמה בובר, פרשה לא, סימן ל)

  • על פי המדרש – לכל אחת מאימהות האומה מיוחס מעשה של חסד כלפי בעלה או כלפי בנה.
    בחרו שתיים מהן, והסבירו את הקשר בין מעשיהן לבין הפסוק המיוחס להן במשלי פרק לא.