לאחר הצהרת כורש יש לדבר "עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם" (פסוק ב) ולשכנע אותה שנפתחה תקופה חדשה, תקופה של נחמה. זהו ייעודו ותפקידו של ישעיהו השני. אלא שלא כולם משתכנעים.
בבל – גלות
"כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל." (פסוק יא)
להמשך קריאה
יש כאלו בעם שמול הכרזותיו הנמרצות, "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' " (פסוק ג), מביעים ייאוש וחוסר אונים: "יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ כִּי רוּחַ ה' נָשְׁבָה בּוֹ" (פסוק ז). העם הפנים את נבואות התוכחה של נביאי החורבן שקדמו לישעיהו השני, ועתה הם חשים כי מאחר שנענשו בני יהודה מידי ה' בחורבן ובגלות, הם יָבְשׁוּ וקמלו.
- הוכיחו מתוך הפסוקים כי העם לא יושב בארצו, ונדרש ללכת כדי לשוב למולדתו.
- המסע הארוך הביתה לארץ ישראל, ודברי הנביאים הקודמים, מאיימים על אנשי גלות בבל. כיצד הנביא מנסה לשכנע אותם אחרת? בססו את תשובתכם מן הכתוב.
קרדיט: על נהרות בבל. ערוץ היוטיוב של מוזיאון ארצות המקרא ירושלים