במקומות אחרים במקרא הכינוי "בני בליעל" מתייחס למי שעוסקים בעבודה זרה (עבודת אלילים), ובמקורות מאוחרים התגלגל השם "בליעל" והפך לכינוי של שֵׁד שהיה אחראי לשקרים ולרגשות אשמה. בניו של הכהן הגדול עלי היו מיועדים ללכת בעקבותיו ולמלא את התפקיד החשוב והמכובד – כוהנים במשכן ה'. אולם הם לא עמדו בתקוות שֶׁתָּלוּ בהם. חטאם הראשון היה התייחסותם הלא ראויה לתפקידם ככוהנים בזמן עבודת הקורבנות הקדושה: הם נהגו לחטוף כרצונם מן הקורבנות שהביאו המאמינים לזבוח לאל, ולא חיכו שהבשר יהיה מוכן ושמי שמעלה קורבן ייתן להם את חלקי הזבח שקבעה התורה לכוהנים (למשל בספר דברים יח, ג). מלבד זאת, בהמשך יש רמיזה כי הם נהגו באופן לא ראוי בנשים שהגיעו למשכן ה'.