הוסיפו תבן, קש או סיבים דקים אחרים. אלה יפחיתו את הסכנה לסדקים ויחזקו את החומר (כמו פלדה בבטון). ערבבו את כל אלה במים, לושו את החומר (הכי טוב ברגליים, הבהונות עושות עבודה מצוינת) והכניסו אותו לתבניות מלבניות הפתוחות מלמעלה ומלמטה. הסירו בעדינות את התבניות והשאירו את הלבנים לייבוש. ועכשיו אפשר לבנות בתים, ערים ואפילו ערי מסכנות.
חומר הגלם ששימש את אבותינו בבנייה היה חומר הסחף הבוצי שהביאו שיטפונות הנילוס והניחו בגדות הנהר. את הקש והתבן הביאו מן השדות הסמוכים אל גדת המים. הכנת התערובת ויצירת הלבנים היא עבודה קשה, בייחוד למי שאינו מיומן ומצרִים נוגשים בו. אם הוא גם צריך ללכת אל השדות להביא את התבן אל הבוץ בגדת הנהר, העבודה הופכת קשה עוד יותר, ממש עבודת פרך.
בנייה בבוץ הייתה נפוצה מאוד בעבר בכל רחבי העולם באזורים שבהם יש נהרות המובילים סחף בוצי או במקומות שבהם מצויה החרסית במסלע המקומי. אך לא רק בעבר – גם היום ממשיכים כפריים לבנות את בתיהם בבוץ – באפריקה, בהודו ובפקיסטן, במזרח הקרוב ובאזורים רבים בעולם. וכמו כל דבר שהיה טוב פעם גם הבנייה בבוץ הפכה לטרנד עכשווי של בנייה ירוקה. אילו בני ישראל ידעו על כך אז…
(מתוך אתר 929, כתבה: בילי סביר)