ואמר רבי אלעזר: כל המחניף לחברו – סוף נופל בידו,
ואם אינו נופל בידו – נופל ביד בניו,
ואם אינו נופל ביד בניו – נופל ביד בן בנו,
שנאמר: "וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה… אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה ה', יָקֵם ה' אֶת דְּבָרֶיךָ…" (ירמיהו כח, ה-ו).
וכתיב: "וַיְהִי הוּא בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻת וּשְׁמוֹ יִרְאִיָּיה בֶּן שֶׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה, וַיִּתְפֹּשׂ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר אֶל הַכַּשְׂדִּים אַתָּה נֹפֵל. וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ שֶׁקֶר, אֵינֶנִּי נֹפֵל עַל הַכַּשְׂדִּים…" (ירמיהו לז, יג-יד).

עיבוד. על פי: תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מא עמוד ב – דף מב עמוד א