"הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ" (שִׁיר הַשִׁירִים ז, יד) – הַחֵלֶק הָרֵיחָנִי בַּדוּדָא הוּא הַפְּרִי, שֶׁנִרְאֶה כְּמוֹ עֵינָב. כַּאֲשֶׁר הַפְּרִי מַבְשִׁיל הוּא מְקַבֵּל צֶבַע כָּתוֹם בּוֹלֵט וּמֵפִיץ רֵיחַ נִפְלָא. זְהִירוּת – הַפְּרִי מָתוֹק אַךְ הַזְרָעִים שֶׁלוֹ רְעִילִים, כְּמוֹ יֶתֶר חֶלְקֵי הַצֶמַח. עַל הַצֶמַח הִתְפַּתְחוּ אַגָדוֹת וֶאֱמוּנוֹת בְּכָל רַחֲבֵי הָעוֹלָם. הַיְוָונִים וְהָרוֹמָאִים הִשְׁתַמְשׁוּ בּוֹ לְטִיפּוּל בִּבְעָיוֹת פִּרְיוֹן, כְּסַם הַרְדָמָה וּלְסִילוּק שֵׁדִים וְרוּחוֹת. הָעַרְבִים קוֹרְאִים לוֹ תוּפַח אֶל-מַגְ'נוּן (תַפּוּחַ הַמְשׁוּגָעִים), כִּי טְעִימָה מִמֶנוּ עֲלוּלָה לִגְרוֹם לְטִשְׁטוּשׁ וּלְבִלְבּוּל.

על פי: בילי סביר, "עסקת הדודאים", אתר מיזם 929