תחום זה מכונה "כישוף" בלשון המקרא, ומוכר גם בשם "מאגיה".
"העלאה באוב" היא אחת הצורות לתקשר עם העל-טבעי. זהו טקס מיסטי שבו מנסים המשתתפים ליצור קשר עם רוחו של אדם מת. טקסים מסוג זה היו נהוגים בעולם העתיק, וצמחו מתוך האמונה שהמת משפיע על גורלם של החיים ולכן יש לדאוג לרווחתו כשהוא בשְׁאוֹל, להתייעץ איתו או לבקש ממנו להשפיע בעזרת כוחו לטובתם של החיים.
התורה אוסרת על העלאה באוב ועל דרישה אל המתים (דברים יח, יא).

למילה "אוֹב" (ברבים: אוֹבוֹת) כמה משמעויות במקרא, וכולן קשורות לפולחן המתים:

1. רוח המת.
2. הקוסם או המכשף המעלה את רוחו של המת.
3. בור המשמש פתח שדרכו יוצאת רוחו של המת ממנוחתה בשְאוֹל ועולה מעל פני האדמה.
4. נאד מים או יין, כלי לנוזלים המשמש בעת הטקס.