במקרא מסופר על שני אנשים שהעזו לעמוד מול אלוהים ולהעמיד בשאלה את הצדק האלוהי (תאודיצֵאה) – איוב ואברהם. בעוד איוב העמיד למבחן את הצדק האלוהי בשל הסבל האישי שלו, אברהם עושה זאת בעבור אחרים, ועוד בטרם נעשה מעשה.
האומץ של אברהם מצד אחד, ואמונתו כי הצדק האלוהי מושלם מצד שני, מבהיר לנו שני דברים: האחד, אברהם מפגין איכויות שמבהירות לנו מדוע הוא נבחר להיות אבי האומה; האחר, משפט צדקה ייעשה על ידי דיון והטלת ספק, לא באופן עיוור ולא על ידי המתנשא על עמו.