אֵלִיָּהוּ

כַּעֲלִיַּת הַקִּיר שֶׁל אֵלִיָּהוּ
חַדְרִי בִּמְרוֹם הַגָּג. וּלְעִתִּים
אֲנִי הוֹגָה בּוֹ, בַּיָּשִׁישׁ הַפֶּלִאי,
הַמְחַיֶּה מֵתִים.

וַיִתְמוֹדֵד עַד שֶׁבַע עַל הַיֶּלֶד,
קוֹל תְּפִלָּה קוֹרֵעַ וְהוֹלֵךְ,
וַיָּשָׁב אֶל הָאֵם הַמְקוֹנֶנֶת:
"רְאִי, חַי בְּנֵךְ".

מֵתַי שֶׁלִּי! הוּא לֹא יָבוֹא כְּקֶדֶם,
לֹא יִשְׂתָּרֵעַ עֲלֵיכֶם וּפִיו – יְקוֹד,
קָרִים אַתֶּם, וְקוֹל וְקֶשֶׁב אָיִן,
וְלֹא תָקוּמוּ עוֹד.

כ"ט טבת, תרפ"ח