shutterstock.com
המדרש מספר על המלך אגריפס העומד וקורא את חוק המלך. אגריפס היה בנו (או נכדו) של הורדוס, והוא מלך ביהודה בסוף תקופת בית שני – בימי המעבר בין התקופה החשמונאית לנציבות הרומית. האימפריה הרומית תמכה בשושלת זו, והדבר גרר יחס ביקורתי מצד חז"ל.
אַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל
וְקָרָא עוֹמֵד –
וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְ"לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא" (דברים יז, טו), זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת.
אָמְרוּ לוֹ: אַל תִּתְיָרֵא, אַגְרִפַּס, אָחִינוּ אַתָּה, אָחִינוּ אַתָּה!
אתר ספר האגדה מבית סנונית
המתיחות המתבטאת בסיפור קשורה למעמדו השנוי במחלוקת של אגריפס. בשל מעמדו הרם של המלך הוא אמור לקרוא את התורה בישיבה (ולא בעמידה), לאחר שקיבל אותה מן הכוהן הגדול, וזאת בניגוד לכוהן הגדול, הקורא אותה בעמידה. ואולם אגריפס מוחל על כבודו מפני כבוד התורה וקורא גם הוא את התורה בעמידה.
