אם העם יבקש מלך, קובעת התורה, צריך להיעתר לבקשתו. אך רק בתנאים קשוחים: ללא ריבוי נשים, סוסים ומיסים, בהגבלה של הבריתות הדיפלומטיות, של עוצמת הצבא וגודל התקציב. ההיסטוריה של הפוליטיקה מלמדת, שהשאיפות של מלכים הן תמיד אותן שאיפות: להגדיל את הכוח שבידיהם ואת מרחב השליטה של מלכותם. אך התורה מנסה לייסד מלכות שאינה כְּיֶתֶר המלכויות, מלכות שכוח מצומצם וריבונותה מוגבלת. משה חוזה שיבוא יום והעם יבקש מלך כמו שיש לכל העמים, והוא משיב: מלך כן. ככל העמים – לא.

מבוסס על: מיכה גודמן, הנאום האחרון של משה, 2014, עמ' 71. © כנרת, זמורה, ביתן, דביר- מוציאים לאור.