כמו כן, המילה 'נֶגְבָּה' (וגם 'תימנה') מציינת במקרא את אחת מארבע רוחות השמיים –
דרום.
בפרקנו ישנו תיאור של אפיקי הנגב העולים על גדותיהם ונושאים עימם את הגאולה המובטחת לגולים (החזרה לארץ ישראל).
המשורר, בעל המזמור, חי ככל הנראה בגלות, כלומר מחוץ לשטחה של ארץ ישראל.