הנדר

פרק יא בספר שופטים מתחיל פרק חדש בדור המנהיגים של עם ישראל, לאור המשבר ביחסים עם אלוהים.

במה הם שונים מהקודמים, לטוב ולרע? 

את הפרק הקודם סיימנו בהכרזה מצד אלוהים על שינוי בדפוס מערכת היחסים. מעכשיו הדברים יראו אחרת. איך? בואו נראה.

בני עמון נלחמים בבני ישראל. אולם הפעם בני ישראל לא יכולים לזעוק לאלוהים, ואלוהים מצידו גם לא ישלח מושיע.

מה אתם הייתם עושים? 

בני ישראל מחליטים למנות לעצמם מנהיג! הם פונים לאיש בשם יפתח הגלעדי שהיה ממעמד חברתי נמוך: "וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה". כן, כן, קראתם נכון.

יפתח היה בשוליים החברתיים, מנודה על ידי אחיו, ועם הזמן קיבץ סביבו עם הזמן חבורה של "אֲנָשִׁים רֵיקִים", כלומר אנשים שאין להם מה להפסיד והולכים אחריו.

מדוע לדעתכם בני ישראל פנו דווקא אל יפתח כדי שילחם בשמם נגד בני עמון? 

יפתח לקח על עצמו את המשימה בחפץ לב. אולי זו הזדמנות מבחינתו להיות במרכז, לקבל תהילה.

האמת? בהתחלה יפתח מפתיע לטובה. הוא לא פותח מיד במלחמה, אלא מדבר עם מלך עמון ומנסה למנוע אותה. יפתח משתמש בדבריו בנימוק מפתיע: וְעַתָּה (עכשיו), ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ (כבש את) אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי (בשביל) עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ?!" במילים פשוטות: אלוהים הגן על העם שלו, על עם ישראל, בעבר, למה אתה חושב שאתה תצליח במקום שאחרים נכשלו? וגם: "יִשְׁפֹּט ה' הַשֹּׁפֵט הַיּוֹם בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין בְּנֵי עַמּוֹן". במילים פשוטות: אלוהים הוא זה שיכריע בקרב.

מדוע הדברים של יפתח מפתיעים? 

אבל מלך בני עמון לא מקשיב לו. לכן יפתח נערך לאפשרות השניה: מלחמה. הוא חדור מוטיביציה לנצח ויש לו חבורת לוחמים נאמנים… אבל עד עכשיו לא היה שום קרב של ישראל בלי התמיכה של אלוהים. האם אלוהים ימשיך במדיניות של חוסר התמיכה בישראל? ועוד אחרי הנאום של יפתח? והנה, גם אלוהים מפתיע: "וַתְּהִי עַל יִפְתָּח רוּחַ ה' ". אלוהים לא נוטש את בני ישראל.

קדימה! מוכנים לצאת לקרב? עוד רגע! לפני שיפתח יוצא לקרב הוא נודר נדר (מבטיח הבטחה שחייבים לקיים): אם הוא ינצח במלחמה, הוא יעלה כקורבן תודה לאלוהים את היצור הראשון שיצא לקראתו מפתח ביתו (הבנתם נכון: להעלות קורבן = להמית יצור חי ולהקדישו לאלוהים).

מה דעתכם על נדר כזה? מה הגיוני בו ומה פחות? 

יפתח יוצא לקרב ו…. שמחה גדולה! הוא ניצח את עמון! ובכן, הגיע הזמן לקיים את הנדר. "וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת". מה? מה?! הבת שלו? רוקדת ושמחה לתומה את חגיגות הניצחון?!

מהו המעשה הנכון לעשות כעת? מדוע? הסבירו את עמדתכם. 

אנחנו מצטערים לבשר, אבל יפתח קיים את הנדר שנדר: "וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר". אם זה נשמע לכם לא הגיוני, אתם לא לבד. גם פרשנים, הוגי דעות ויוצרים הביעו ביקורת קשה כלפי יפתח וכלפי מנהיגים שחיו סביבו ולא מנעו ממנו את המעשה הנורא.

צפו בפרק "הבטחות" של דן ומוזלי.

 

האם כל הבטחה צריך לקיים?

למה, לדעתכם, אנשים מבטיחים הבטחות שלא בטוח שיוכלו לקיים?