גַם הַסִיפּוּר בַּפֶּרֶק שֶׁלָנוּ מִתְרַחֵשׁ עַל יַד הַבְּאֵר. יַעֲקֹב, שֶׁרִימָה אֶת אָבִיו וְגָנַב אֶת הַבְּכוֹרָה, בּוֹרֵחַ מֵעֵשָׂו, מַגִיעַ לְמִשְׁפַּחַת אִימוֹ וּפוֹגֵשׁ אֶת דוֹדוֹ וְאֶת שְׁתֵי בְּנוֹת הַדוֹד. הַמִפְגָשׁ עִם רָחֵל, הַצְעִירָה בַּבָּנוֹת, מִתְרַחֵשׁ לְיַד הַבְּאֵר הַמְקוֹמִית. רָחֵל, רוֹעַת צֹאן, מַגִיעָה עִם הָעֵדֶר שֶׁלָהּ לְמִפְגַשׁ הָרוֹעִים הַמִתְרַחֵשׁ בִּזְמַנִים קְבוּעִים בְּמַהֲלַךְ הַיוֹם. רוֹעֵי הַצֹאן נָהֲגוּ לְהַמְתִין זֶה לָזֶה כְּדֵי לִגְלוֹל יַחְדָיו אֶת הָאֶבֶן הַכְּבֵדָה שֶׁעַל הַבְּאֵר. כְּשֶׁיַעֲקֹב רוֹאֶה אֶת רָחֵל לָרִאשׁוֹנָה, הוּא מַצְלִיחַ לִגְלוֹל בְּעַצְמוֹ אֶת הָאֶבֶן הַכְּבֵדָה וּמַשְׁקֶה אֶת הַצֹאן שֶׁל רָחֵל.

קרדיט: Cell Aviv Muza פי הבאר / Anat Goldstein, 2016