בין העיסוק בחוויית הדור השני לשואה, בזיכרונות ממלחמת יום כיפור ובתהיות על ארץ חדשה, בלט שיר אחד שהפך לאחד מלהיטיו הגדולים של ארצי מאז ועד היום.
"תחת שמי ים התיכון, ערב על אבטיחים יורד", כך מצייר ארצי את הרקע למציאות הישראלית. אך התמונה הישראלית הפסטורלית משמשת רק רקע, שעליו פורש ארצי את השברים ואת הסדקים שקורעים מבפנים את החברה הישראלית. הביטו, אומר ארצי, "חצי עולם בדוחק מתקיים", "חצי עולם שונא חצי", "חצי עולם לוקח סם", "חצי עולם כבר שר יוון". ואם זה לא מספיק, ארצי חווה את הקוטביות ההולכת וגוברת בחברה הישראלית דרך צמרמורות בגופו – צמרמורת מקיפוח, מחוסר הידיעה מי אויב ומי ידיד, מהניגוד שבין טרור לאהבה.
כמו יונה הנביא לפניו, ארצי יודע היטב למה הוא בורח מהנבואה. יש לו ממה לחשוש. בפזמון השיר ארצי מתכתב ישירות עם הפסוק מִסֵפֶר יונה המתאר את שלוות הים לאחר שיונה מושלך אליו מהספינה: "וַיַּעֲמֹד הַיָּם, מִזַּעְפּוֹ" (יונה א, טו).
ארצי מרחיב משם הלאה – עד אשר ישוב הים מזעפו, הוא אומר, לא נדע כמה זה עולה לנו. כלומר עד שלא נבין שלבריחה הזו מהתמודדות יש מחיר, לא נוכל לעבור הלאה. בִּמְחִי שתי שורות שיר ופזמון חוזר, ארצי מנבא את העשורים העתידים לבוא על מדינת ישראל.

מתוך דויד פרץ, שיר על הפרק, מיזם 929
שלמה ארצי, "תחת שמי ים התיכון". © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.