בשנת 1946 קמה ועדת חקירה משותפת לאנגלייה ולאמריקה כדי להחליט החלטות הנוגעות לפליטים היהודים באירופה ולשאלת ארץ ישראל. דוד בן־גוריון, ראש הממשלה הראשון של ישראל התבקש להעיד בפני הוועדה וכך אמר בהתייחסו לזיכרון יציאת מצרים
בשנת 1946 קמה ועדת חקירה משותפת לאנגלייה ולאמריקה כדי להחליט החלטות הנוגעות לפליטים היהודים באירופה ולשאלת ארץ ישראל. דוד בן־גוריון, ראש הממשלה הראשון של ישראל התבקש להעיד בפני הוועדה וכך אמר בהתייחסו לזיכרון יציאת מצרים
"לפני שלוש מאות שנה ומעלה הפליגה לעולם החדש אונייה ושמה 'מייפלאואר'. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגלייה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק אימתי הפליגה אונייה זאת; היודעים הם כמה אנשים היו באותה אונייה, ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם? והנה לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, לפני הפלגת 'מייפלאואר', יצאו היהודים ממצרים – וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסוואטית – יודע בדיוק באיזה יום הם יצאו, בחמישה עשר בניסן; וכולם יודעים בדיוק, איזה לחם אכלו היהודים: מצות, ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן – באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות. ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. והם מסיימים בשני מאמרים: השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין. השתא הכא, לשנה הבא בירושלים, בציון, בארץ ישראל. כך טיבם של יהודים".
מתוך עדותו של דוד בן־גוריון בפני הוועדה האנגלו-אמריקנית, 1946