תעודה מהתקופה האשורית (המאה ה-7-8 לפנה"ס) שנמצאה בחפירות ארכיאולוגיות:
צוביתו בת אמתי עשתרת ניתנת למלכירם בין עבדי עזז לאשה. אם צוביתו לא תהרה ולא תלד, היא תקח אמה ותשים אותה במקומה. ילדי האמה יחשבו ילידה (של צוביתו) [.] אם היא תשנא אותה, תוכל למכרה.
(תרגום: משה וינפלד, 'עולם התנ"ך', בראשית עמוד 113)
- מה אמר החוק במזרח הקדום במקרה של אישה עקרה?
- לפי זה, האם שרי נהגה כחוק?
- האם אתם מכירים עוד דמות תנ"כית שהביאה את שפחתה לבן זוגה כאשר הייתה עקרה? האם הסיפור שם נגמר בפיצוץ?