מצבה ועליה חוקי חמורבי, המאה ה־18 לפנה"ס. מאוסף מוזיאון הלובר. צילום: Deror avi, ויקישיתוף

חָמוּרָבִּי הָיָה מֶלֶךְ בָּבֶל לִפְנֵי 4,000 שָׁנִים בְּעֵרֶךְ. אַרְכֵאוֹלוֹגִים מָצְאוּ קוֹבֶץ שֶׁל כְּ-300 חוּקִים חֲקוּקִים עַל אֶבֶן מִתְקוּפַת שִׁלְטוֹנוֹ. אַרְבָּעָה סְעִיפִים מִתוֹךְ קוֹבֶץ הַחוּקִים הַגָדוֹל עוֹסְקִים בְּמַצָב דוֹמֶה לַמַצָב שֶׁל שָׂרָה וְהָגָר. בְּחוּקֵי חָמוּרָבִּי כָּתוּב שֶׁאִם יֵשׁ אִישָׁה שֶׁלֹא יְכוֹלָה לָלֶדֶת מִסִיבּוֹת שׁוֹנוֹת, מוּתָר לָה לָקַחַת שִׁפְחָה שֶׁתֵלֵד בִּמְקוֹמָה. אִם הַשִׁפְחָה תַשְׁוֶוה אֶת עַצְמָה בַּמַעֲמָד לִגְבִירְתָה, מוּתָר לַגְבֶרֶת לְסַמָן אוֹתָה בְּאוֹת עַבְדוּת (כְּעוֹנֶשׁ), אֲבָל אָסוּר לְסַלֵק אוֹתָה וְאָסוּר לִמְכּוֹר אוֹתָה, כִּי הִיא אַחַת מֵהָאִימָהוֹת בַּשֵׁבֶט. (מבוסס על עולם התנ"ך – ספר בראשית)