לאחר הקרבת הקורבן הורידו אל הבור מאכלים ומשקאות שונים לכבוד המת, כגון לחם, יין, דבש, חמאה וחלב. נראה שהמשתתפים בטקס האמינו כי בשעת עלייתו של המת מקברו נשמעים צפצופים ומלמולים (למשל, על פי ישעיהו ח, יט: "…הָאֹבוֹת וְ…הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים…" ). אז החלה ההתייעצות עם רוח המת או בקשת עזרה ממנה, ולאחר מכן שבה הרוח אל הקבר והבור כוסה, כדי למנוע מרוחות המתים לנדוד בעולם החיים ולהזיק לבני האדם.

מבוסס על רוני מגידוב, "אבות וידעונים", מקראנט. © מטח