פרק כ בספר דברים נפתח במילים: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה…". ואכן כל הפרק משה מפרט את דיני למלחמה.
מה מותר ומה אסור לעשות כשנאלצים לצאת למלחמה?
קודם כל, לא לפחד: "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם"
מה אתם חושבים? אפשרי לא לפחד במלחמה? אפשר לשלוט בפחד?
ועכשיו, משה מסביר מי פטור מיציאה למלחמה:
אדם שבדיוק סיים לבנות בית חדש, לטעת כרם חדש, שזה עתה התארס וגם מי שפשוט מפחד: "הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ."
למה לדעתכם דווקא מקרים אלו קיבלו פטור?
וכאשר הגיע הצבא לעיר שבה הוא מתכוון להילחם ואותה הוא רוצה לכבוש, לנסות לעשות זאת בשלום ולא במלחמה: "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם."
איך אפשר לפתוח מלחמה בשלום? זה מלחמה או שלום?
"וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ."
שלום מכוונה של כניעה לעם הכובש.
אבל אם העם המותקף לא מוכן להכנע ללא מאבק, מה אז?
"וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב. רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לָךְ."
ואם המלחמה נמשכת זמן רב? על מה חשוב במיוחד לשמור?
"לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר."
כלומר, עצים למאכל לא הורסים. נהוג לפרש את הפסוק כשאלה רטורית, מהפסוק עולה שהעץ אינו דומה לאדם. אך מילים אלו הפכו כבר למטבע לשון בשפה העברית במשמעות הפוכה, שמקבילה בין האדם לעץ.
בכל קריאה שהיא, הפסוק הזה הוליד את אחד השירים היפים במוזיקה הישראלית. שיר שכתב נתן זך והלחין שלום חנוך: