שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְקַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (בראשית ד', י),
אֵינוֹ אוֹמֵר קוֹל דַּם אָחִיךָ אֶלָּא "דְּמֵי אָחִיךָ",
דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו.
דָּבָר אַחֵר, "דְּמֵי אָחִיךָ", שֶהָיָה דָּמוֹ מֻשְלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים.
לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי בָּעוֹלָם,
לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְּאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת,
מַעֲלִים עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא.
וְכָל הַמְּקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת, מַעֲלִים עָלָיו כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא.

(משנה, מסכת סנהדרין, פרק ד משנה ה)