כי האדם יִרְאֶה לַעיניים וה' יראה לַלבב
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ, כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב." (פסוק ז)

piick / shutterstock.com

שמואל ממשיך להתאבל על הדחתו של שאול מהמלוכה, אבל אלוהים מורה לו לקדם את המהלך הבא: "…מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ" (פסוק א).

להמשך קריאה

הוא יוצא לבית לחם באמתלה של זבח ומזמין לטקס את ישי ואת בניו. "וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד ה' מְשִׁיחוֹ" (פסוק ו), אלוהים מצנן את ההתלהבות מיד, ואומר שהמראֶה אינו הכול: "אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ… כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב" (פסוק ז).

מתוך מיזם 929

כמו אז גם היום, הכוונה בביטוי "האדם יִרְאֶה לַעיניים וה' יראה לַלבב" היא לא לשפוט דבר לפי מראהו החיצוני, שכן מראה עיניים בלבד יכול להטעות. יש לבחון את הדבר על פי פנימיות ותוכנו, כמאמר הפתגם הידוע של חז"ל במסכת אבות: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו".

  • לפי הפסוק, האדם הולך שׁוֹלָל אחר מראֶה עיניו. האומנם כך הדבר? הביעו עמדה והביאו דוגמאות.