כָּל כָּך הִתְבַּיַּשְׁתִּי
מילים: דויד קור, עברית: לאה נאור

הַיּוֹם בִּיַּשְׁתִּי אֶת עַצְמִי.
הָיִיתִי מְבוּיָש.
מַה, בֶּאֱמֶת? גַּם אֶצְלְךָ?
מִקְרֶה כָּזֶה מַמָּש?

נָסַעְתִּי לִי בָּאוֹטוֹבּוּס
חָמֵש דַּקּוֹת בְּעֵרֶךְ.
הִרְגַשְׁתִּי טוֹב, עַד שֶׁיָּשַׁבְתִּי
לִי עַל אֵיזוֹ בֶּרֶךְ.

אוֹי לֹא! אָמַרְתִּי. מַה יִהְיֶה?
סְלִיחָה… אֲנִי חָשַׁבְתִּי…
צָרִיך הָיִיתִי לְהַבִּיט
לִפְנֵי שֶׁהִתְיַשַּׁבְתִּי.

יָשַׁבְתִּי עַל בִּרְכֵּי אִשָׁה
טוֹבָה וּנְבוֹנָה.
אָמְרָה שֶׁלָהּ זֶה לא אִכְפַּת.
אָמְרָה שֶׁמְּבִינָה.
לדעתי אפשר לעצור כאן, זהו שיר מאד ארוך, ובכתה ב מוציאים המון אנרגיה רק על הבנת המילים.
אָמַרְתִּי לָהּ: תּוֹדָה רַבָּה
שֶׁלא נִבְהַלְתְּ בִּכְלָל,
וְשֶׁהֵבַנְתְּ שֶׁאֲנִי לא
חוֹשֵׁב שֶׁאַת סַפְסָל.

וְקַמְתִּי בִּמְהִירוּת רַבָּה,
מָצָאתִי לִי מָקוֹם.
הָיִיתִי מְבוּיָּש מְאֹד.
הָיִיתִי גַּם אָדוֹם.

אִם גַּם אַתָּה הִרְגַּשְׁתָּ כָּךְ
אֵין צוֹרֶך לְתָאֵר אֶת
הַהֲקַלָּה כְּשֶׁמְּגַלִּים
שֶׁהַבּוּשָׁה עוֹבֶרֶת.

• האם קרה לכם מקרה שבו הרגשתם בושה? ספרו עליו.
• איך נראה אדם שמתבייש?
• האם הבושה היא תמיד תוצאה של מעשה לא טוב?