דוגמה אחת שמבקרת את מוסד המלוכה היא הסיפור הידוע "בגדי המלך החדשים" של הנס אנדרסון כריסטיאן. בסיפור מסופר על מלך שהיה עסוק אך ורק בחיצוניות שלו, ופעם אחת החייטים שלו הלבישו אותו ב… כלום. כך הלך המלך בתהלוכה מכובדת, ורק ילד אחד העז לומר שהמלך הוא עירום. האמירה "המלך הוא עירום" מן הסתם לא מכוונת רק ללבוש של המלך, אלא מספרת לנו משהו עמוק יותר עליו ועל מוסד המלוכה. אף שדוגמאות רבות מן ההיסטוריה מוכיחות כי מוסד המלוכה לא תמיד הועיל לנתינים, מעניין לראות שעמים רבים ממשיכים לאחוז בבתי המלוכה שלהם גם כיום, אפילו אם תפקידם צומצם למעמד טקסי וסמלי בלבד. אולי לבני האדם יש צורך במנהיג שונה מהם, מורם מעם, שמצד אחד הוא אדם כמותם ולא אל, ומצד שני הוא לכאורה קצת מעבר ל"בשר ודם".