לחם עוני
"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי, כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ."
(פסוק ג)

Timonina / Shutterstock.com

לֶחֶם עֹנִי הוא המצה שנוהגים לאכול עד היום בפסח. בארמית הוא נקרא: "לַחְמָא עַנְיָא", והפִּסקה "הָא לַחְמָא עַנְיָא" (זה לחם העוני) המזכירה אותו פותחת את ההגדה שקוראים בליל הסדר. אכילת לחם עוני היא מרכיב חשוב בפעולת שימור הזיכרון של יציאת מצרים, פעולה שתחילתה ממש בתוך גופו הפיזי של האדם. נדמה שמילותיו של המשורר מאיר אריאל: "אני אוכל וזוכר" לכדו רעיון עתיק זה.

  • באותו הפרק, לחם העוני נקרא גם מצות. אם כן, מה מטרת השימוש במונח לחם עוני?